הפעם רציתי לכתוב על נשימה.
התחלתי לכתוב את הפוסט כשעוד היו ימי-שגרת-מלחמה, והנה הגיעה זירה חדשה וטרפה את הקלפים.
ובניסיונות שלי להמשיך לכתוב לכן כאילו לא קרה כלום – כשלתי.
לא הייתה לי נשימה כדי להתרכז ולהגיש לכן משנה מסודרת (שכנראה תגיע בהמשך)
ולא הייתה לי נשימה בכלל.
לא לעצמי, לא למטופלות שלי שהייתי אמורה להתקשר לשאול בשלומן, ולא להורים חסרי אונים. הבנתי שאני זקוקה כרגע לנשימה בשבילי כדי לספק אותי החוצה והשאר עוד יבוא בעז"ה.
אז הפעם אדבר איתכן גלוי וכנה על נשימה ומלחמה.
לקח לי זמן להבין את סדר הגודל שמדברים עליו וככל שזה חילחל בי כך משהו בי הלך ופקע, עד שמצאתי את עצמי ביום ראשון שעבר בלילה מתעוררת מהתראה וחוטפת התקף חרדה שאני לא מצליחה להרגיע. רק אחרי טיפול טלפוני עם המטפלת שלי הצלחתי להירגע ולהסדיר נשימה ופתאום כל המציאות הרגישה אחרת.
אז מה מרגיע אותנו ונותן לנו נשימה בימים הטרופים האלה עם הילדים בבית, העבודה שחזרה להיות מהבית, חוסר הוודאות לפעמים ברמה השעתית ועוד – כל אחת עם המאפיינים הייחודיים לה?
כמובן שאין תשובה אחידה לכולן ולפעמים גם טובעים בשלל הרעיונות והוראות החוסן שזורמים אלינו מכל כיוון… לי עוזר לא לקרוא הוראות חוסן, להוריד הילוך, לקחת הכל בפרופורציה, בערבון מוגבל. אני כרגע בכאן ועכשיו, עושה את הכי טוב שלי ברגע זה. ובשבילי, חלק מהכי טוב שלי זה גם להקשיב לעצמי וליכולות שלי ברגע זה, ולא לעשות את מה שלא מתאים לי ואני לא חייבת.
עוד עוזר לי לשיר. לשיר בקול מלא, מלוא ריאות. גם הילדים שלי מאוד אוהבים לשיר ולרקוד עם שירים. אז כן, יש לנו הרבה מוזיקה בבית בימים האלה. בנוסף אני מנסה למצוא נקודות קטנות של אור ושל יופי בימים האלה. חוויות קטנות עם הילדים, רגעים של פינוק לעצמי שהשגרה לא מאפשרת, כמו לישון עד שעות מאוחרות יותר (שלא תדעו מתי אני קמה…), זמן אולי לדברים שאין לי פנאי אליהם בשגרה.
אני רוצה לשתף אתכן בעוד נקודה שיקרה לליבי ואני מייחלת ליישם אותה לפחות בימים האלה.
שיחה פרטית ופנויה עם הקב"ה, או התבודדות במילים אחרות. אני מאוד מאוד מאמינה בכלי הזה ככלי לרוחניות טובה יותר, לקשר בריא עם הקב"ה ולחיים טובים ושלמים יותר. ובכאלה ימים היסטוריים אני ממש מייחלת למצוא לעצמי פיסות קטנות או גדולות של שקט, כדי לדבר עם ה' על מה שקורה איתי ועל מה שקורה איתנו כעם. הרי אחד המפתחות להתבודדות טובה ומועילה היא לדבר עם ה' על הכאן ועכשיו שלנו, שתמיד מורכב מהרבה פרטים. אם יש למישהי מכן הצעה יעילה על איך מפנים פיסות של שקט עם ילדים קטנים – אשמח לשמוע, עדיין לא מצאתי מתכון שתמיד עובד… : )
אז לא, אני לא מציעה לכן איך לעבור את הימים אלה בשפיות יחסית. אני רק משתפת אתכן בחוויותי, ובעיקר לתת לגיטימציה לחיפוש המרחב והתנאים שאתן זקוקות להם עד כמה שניתן, ושה' יגאל אותנו גאולה שלימה ברחמים גדולים ובקרוב ממש!!!
פוגש אותך 🧡
בימים שמדברים הרבה על פחד, וחווים הרבה פחד, אני עומדת להוציא שיר חדש שנקרא 'פחדים' (לא, לא תזמנתי את זה. ה' תיזמן).
לא אשתף פה את המילים כי זה ארוך מדי, אבל מזמינה את מי מכן שמעוניינת, לכתוב לי למייל ואצרף אותה לקבוצת המייל שלי, בה אפרסם את השיר בימים או בשבועות הקרובים בעז"ה.
הודיה אלבאז היא מטפלת בפסיכודרמה, בקול ובאומנויות M.A.
מוזיקאית, זמרת יוצרת ומורה מוסמכת לפיתוח קול.
בעלת קבוצת המייל 'מוזיקה מקול הלב'.
לפרטים נוספים: 1993slm@gmail.com | טלפון: 052-7609808
נשתמע!
