את האמן סם גריפין – אמן יהודי עולה מלונדון – פגשתי לראשונה בתערוכה "הביאנלה של ירושלים 2021".
מול יצירותיו הקסומות, בה צייר את אבות אבותיו מאירופה אותם לא ראה מעולם, לכן מחק את פניהם… (מאז זה מוטיב קבוע ביצירותיו) –
רציתי לעצור את הזמן.
להתפטר מעבודתי,
ופשוט לשבת וליצור.
גריפין משתמש במעט צבע וחומרי ובמינימום צבע וגוון.
הווא עובד הרבה בטכניקת הגריעה, ויצירותיו מלאות הוד ונושאות סוד שאתה כצופה רוצה רק לפענח.



2024 – סם גריפין במבחר תערוכות
חלק מהתצלומים המופיעים פה הם מתוך אתר "אמנות במושבה" 2024, שם הציג גריפין תערוכה מיד כשחזר משירות המילואים בעזה.
או מתוך תערוכה שלו "בבית מזי"א" בירושלים 2024.
ומתערוכת יחיד במוזיאון "היכל שלמה" בירושלים.
לאחר 100 ימי מילואים בהם גריפין חווה ורשם במחברת סקיצה קטנה את החוויות הלא פשוטות של ימי מלחמה – את הנופים הירוקים (!) שפגש בעזה, את חורבות בנייני עזה ועוד, הוא חזר לאזרחות ולתהליך של ריפוי, ומאז הוא רושם את יצירותיו בפורמטים עצומים, לצד פורמטים קטנים ביותר, בטכניקה המיוחדת רק לו.
עם נגיעות עדינות, כמעט ללא מגע מכחול – גריפין מעביר כל כך הרבה מסד, תחושות ורגש.




מעניין לראות כי לעיתים עבור אמנות טובה צריך לפעמים דווקא את המינימום שבמינימום….
מרים ליפשיץ – אמנות | תרבות | היסטוריה
בלוג: "על הא ועל דאדא"