האתר בהרצה, אנחנו יושבים על זה עכשיו...

סיפור עם. תשפ"ד.

איילת

סִפּוּרִים מִתְגּוֹלְלִים

בֶּעָרִים הַזָּרוֹת

אֲרוּזִים,

נִתְלְשׁוּ כְּדַפִּים,

נָשָׂא הָרוּחַ.

בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים

הַלְּבָנִים,

סִפּוּרִים קְטוּעִים

נֶאֱנָחִים

וּבְחֶלְקַת הַדְּמָמָה

בִּגְבוּרָה,

הֻתַּר שְׁמָם

וְדָמָם

לָנוּחַ.

וּמִבֵּין הַשּׁוּרוֹת

מֻכְרָח לִהְיוֹת,

תִּקְרְאוּ,

תִּקְרְאוּ,

לָאוֹר יוֹצֵא

סִפּוּר הַגְּאֻלָּה.

4 Responses

  1. וואו,
    מצמרר.
    משמעויות עמוקות ומרעידות כל כך במילים פשוטות כל כך!
    אומנות הספוקן במיטבה.

    1. זו שירה, ממש לא ספוקן
      נכון שזה נורא אופנתי עכשיו, אבל זה לא בהכרח הכנוי של כל יצירה מוצלחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לוח חם

אולי יעניין אותך גם?

רק אל תדברו איתי על כסף!

נחמה פרל

כותבת שירה

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה

א. אריאל

חכמת ההמונות

יש לי בחילה—

רבקה

טור חדש עם גיטי ויספלד: מנהלת בחוץ ובפנים. והפעם: על התנגדויות סמויות (וגלויות)

גיטי ויספלד