לעולם לא נוכל לדעת – 

הרבה תגובות לא קלות הגיעו לפוסט האחרון, סיפורים על אי קבלה של הילדים למוסדות ותחושה של דחיה צורבת. 

ונראה שדווקא היום אולי מתאים לגעת בנושא.

ביום הזה איבד רק עקיבא את האחרון מבין 24,000 תלמידיו המופלאים (!) שציפו מהם לגדולות, וביום הזה – במקום לשבת ולהתאבל על מפעל חייו שירד לטמיון, הוא ירד לדרום להעמיד 5 תלמידים נוספים בלבד – אחד מהם רבי שמעון בר יוחאי – ומהם התפשטה תורה הלאה בישראל.

וכמו שאמר רבי עקיבא בעצמו: "היו לו תלמידים בילדותו, יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנאמר: בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע איזה יכשר"…

אי אפשר לדעת איזה תלמיד הוא זה שיעביר את התורה הלאה – ולא משנה מאיזה עדה הוא, או איזה נעליים אבא שלו לובש (כמו שמספרת אחת הנשים בתגובות…)

בשורות טובות ול"ג שמח!

שבי

הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן