אני רוצה שהיא תרצה בעצמה!

– הגישה ההתנהגותית הזו מגזימה!

– למה את מתכוונת?

– מה? כל החיים פרסים? מחמאות? ועניינים סביב תפקוד שהוא בעצם חובה ואמור להיות מובן מאליו?

צודקת, זה תופס זמן ואנרגיה שאין לאימהות בימינו, וגם לא יעיל לטווח ארוך.

אז לא, בעזרת ה' לא נצטרך כל החיים לחלק פרסים (ועונשים), ויותר מזה – לנו יש בחירה להשפיע כמה מהר נגמור עם זה.

לגמור עם זה, אין משמעותו לשחרר, לומר לילד: אתה אחראי על הלימודים וזהו, הציונים שלך, התעודה שלך וגם המאמצים שתשקיע. שיהיה לך בהצלחה! לכן הוא ילד ואנחנו הורים, אנחנו מורים את הדרך, הכיוון, הכדאיות, הערכים, מכים ולוחשים גדל… כלומר, מתרגלים, מאפשרים, תומכים מצפים, סומכים, רואים, משגיחים, נוכחים, וגם מתגמלים.

הרב וולבה קרא לקונטרס החינוך שלו: "זריעה ובנין בחינוך". בזריעה – משקיעים ורואים תוצאות רק בשלב רחוק ומאוחר, לעומת זאת בבניין – רואים את תוצאות העמל לאורך המאמץ. שני האלמנטים הללו נמצאים בתהליך החינוכי, המוטיבציה החיצונית כמו פרסים, ציונים, או עונשים, מעמד חברתי ויחס, הם הבניין, אנחנו גורמים לילדים לתפקד, מפעילים אותם ומרגילים אותם, בעזרת תגמולים שונים בתקווה ובשאיפה שעם הזמן הם ייהנו מחוויות ההצלחה ומתוצאות המעשים עצמם ויגמלו מכל חיזוק חיצוני, זהו המעבר למוטיבציה פנימית.   

המוטיבציה הפנימית היא הזריעה בחינוך! היא הכוח המניע החזק ביותר להתנהגות אנושית לטווח הרחוק. מוטיבציה פנימית היא הרצון לבצע פעולה בגלל שהיא מעניינת, מספקת, או מהנה בפני עצמה – נהנים מחדר מסודר, כיף לפתור בעיות במתמטיקה, הידע הזה חשוב לי לעבודה, השבת יקרה דיה כדי לטרוח עבורה ולהכניס אותה בנחת. טעם בלימוד, תפילה כשיחה עם ה',

אז איך עושים את הסוויץ' הזה? איך עוזרים למעבר למוטיבציה פנימית להתרחש ומהר ככל האפשר? שירצו לבד? שיהיו עצמאיים? שלא נצטרך להפעיל, להשגיח, ולתגמל לאורך כל השנים…

לפי תאוריית ההכוונה העצמית שחקרה את הנושא הזה לאורך שנים, כדי שאדם יפתח מוטיבציה פנימית עמוקה וישמור עליה לאורך זמן, עליו לספק שלושה צרכים פסיכולוגיים בסיסיים:

1. אוטונומיה – היא התחושה שיש לאדם שליטה על חייו ועל מעשיו, ושהוא פועל מתוך בחירה חופשית ולא מכפייה חיצונית. כאשר ילד (או מבוגר) מרגיש שהוא בוחר בעצמו את הפעילויות שמעניינות אותו, הוא יתמיד בהן גם כשיהיו קשיים. תחושת בעלות על תהליך הלמידה חיונית לצמיחה מתמשכת.

לכן אנחנו משקיעים הרבה בלימוד טעמי המצוות, בחינוך לימוד יהדות וטיפוח הקשר עם בורא עולם מעבר לקיום המצוות, כדי שנבחר כל פעם מחדש את היותנו שומרי מצוות, רוצים בהם ומתמידים בהם.

• מסוגלות – היא התחושה שיש לאדם את הכישורים הנדרשים כדי להצליח במשימה מסוימת, ואמונה ביכולתו להתמודד עם אתגרים. תחושת מסוגלות מזינה את המוטיבציה. ככל שאנו מרגישים יעילים יותר בתחום מסוים, כך נרצה להשקיע בו יותר מאמץ ולהשתפר בו.

זו הסיבה, שאנחנו משקיעים בראיית המאמץ והעמל, מציינים אותו, ומחמיאים עליו, זה משקף לילד את יכולותיו ואת התקדמותו.

• שייכות – שייכות היא הצורך הבסיסי להרגיש מחובר, אהוב, מוערך וקשור לאחרים משמעותיים (הורים, מורים, חברים). מוטיבציה פנימית משגשגת בסביבה תומכת ובטוחה, ילד שמרגיש שייך ואהוב יהיה פנוי יותר לחקור, לקחת סיכונים (לימודיים או התנהגותיים) ולפתח תחומי עניין אישיים.

על כך הרחבנו עד כה בעניין יצירת אוירה נעימה ותומכת בבית, שיח, הכלה ואמפתיה שבונים קשר בינאישי איכותי.

על כל אחד מהצרכים הללו אפשר לכתוב טור שלם בנפרד, ובאופן כללי ילד שגדל באווירה אוהבת, בסביבה מתחשבת ומכבדת, ומתוך תשומת לב הורית ראויה, רוכש בעצמו די בקלות את המעבר ממוטיבציה חיצונית לפנימית.

חשוב להבין שמוטיבציה פנימית טהורה אינה תמיד אפשרית עבור כל משימה. למשל, מטלות בית משעממות שגם אנחנו בגיל מתקדם מאוד עושים בגלל מוטיבציה חיצונית, כגון מה תגיד השוויגער? או הבושות מהשכנים. המוטיבציה החיצונית היא כלי לכל החיים, ועובדת לא רע (המשכורת בעבודה למשל). 

אנחנו מנסים להשפיע על תהליך ההפנמה דרך התגובות שלנו להתנהגות הילדים: ילד מתחיל לסדר את חדרו רק כדי לקבל פרס (מוטיבציה חיצונית). אם ההורה נותן מחמאות איכותיות על המאמץ והתוצאה ("שמתי לב שארגנת יפה את החדר,  זה עוזר למצוא דברים, כיף להיכנס לכאן"), הילד מתחיל לראות את הערך בפעולה עצמה (חדר מסודר הוא נעים ויעיל). לאורך זמן, הסידור הופך לחלק מהזהות שלו ("אני מישהו ששומר על סדר"), וזה כבר קרוב מאוד למוטיבציה פנימית לטווח רחוק.

"היית זריזה והתארגנת מהר לשינה, זה חסך לנו זמן ועכשיו נשאר לנו זמן לשני סיפורים." יש כאן מחמאה איכותית על המאמץ והתוצאה ויש כאן תגמול, מתוך המעשה שלו עצמו הילד לוקח ניסיון חיים שמבנה את הבחירה שלו בעתיד.   

מוטיבציה פנימית לטווח הרחוק אינה משהו שניטע בילד באמצעות מחמאה בודדת. היא תוצאה של סביבה עשירה ותומכת, המספקת באופן עקבי את שלושת הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים: אוטונומיה, מסוגלות ושייכות. על ידי מחמאה איכותית, שממוקדת בתהליך שמתבצע, מציינת את השינוי ואת התועלת שבו ומשפיעה על התדמית של הילד בעיני עצמו, והיא כלי קריטי בבניית תחושת המסוגלות והאוטונומיה הזאת.

להארות, הערות ושאלות –

יעל סלע היא מנתחת התנהגות ומומחית להדרכת הורים וצוותי הוראה, בתחום מניעת נשירה אקלים משפחתי ובית ספרי, הנעה ומוטיבציה.

יעל סלע – [email protected]