התגובה של תינוקיה ולילה וחשוך וקר. על ביות מלא? חלקי? מה את אומרת?
הייתה פה אחות שכתבה על הזווית שלה מהתינוקייה עצמה.
אני רוצה לשתף מעוד זווית. אמא לפג.
(לצערי, טיפול בתינוק פג זה פרדוקס.
הוא חייב להיות מחובר למכשירים ואור כחול וזונדה,
אבל גם חייב מגע וגוף של אמא.
היום ב"ה בתי חולים ממש מעודדים להחזיק את הפג הקטנטן כל הזמן,
כי מבינים שהמגע והקרבה הוא אוכל נפש לתינוק, ממש כמו זונדה וחמצן)
כשהתינוק שלי השתחרר מהפגיה סופסוף,
הוא עבר לאזור מעבר בתינוקייה לקראת שחרור.
דברו על יום יומייים של מעקב וניתור, והביתה.
מה שקרה בפועל היה מעצבן ומאכזב.
אני כבר לא הייתי בבית חולים.
באתי בבוקר ויצאתי בלילה, לפעמים קודם,
כי לא הייתה טיפת פרטיות ומקום בתינוקייה הגדושה.
ובלילות- הוא היה לבד.
תינוק פצפון וחלש, בין עשרות תינוקות.
ובכל בוקר מחדש כשבאתי אליו טרופת נשימה,
גיליתי תינוק עטוף במאה שמיכות ואחות שאומרת:
מצטערת מאמי, בסוף אי אפשר לשחרר אותו היום.
בלילה ירד לו חום הגוף.
אחרי שבוע של תסכול,
בעידוד אמי ובעלי האמיץ
התגנבנו בערב לחדר כמעט ריק במחלקה
ושש עשרה שעות רצופות החזקנו אותו עור לעור (קנגרו)
ללא הפסקה!
התחלפנו במשמרות אני ובעלי, עד…. עד לבוקר.
בו האחות שלפה את המדחום האיום והנורא,
והתוצאה הייתה –
כמובן.
חום גוף תקין.
השתחררנו.
את יכולה לקרוא את זה ולהגיד
מה את משווה! פג לתינוק בשל.
את יכולה.
את גם יכולה להגיד שבסופו של דבר הם נולדים זערוריים וחסרי אונים
רגילים לחום גוף ורחם שעוטף ומגן
ורק אמא יכולה לספק להם את זה בהתחלה,
עד שהם מתרגלים ומתחזקים.
אז נכון, זה לא יהיה דרסטי.
חום הגוף לא ירד משמעותית, והשחרור לא יתעכב.
אבל האם יהיו השלכות כלשהן?
אני נוטה לחשוב שכן.
והנה אני מצטרפת לעדת הנשים המטורללות והמעצבנות, שמעודדות ביות מלא.
אבל אולי גם אתן, אם התינוק שלכן יהיה בפגיה,
תבינו כמה טבעי והגיוני זה להיות צמודה לתינוק.
וכמה זה נס וטוב.
כי זה מה שקרה לי בלידה הבאה.
הייתי בביות מלא, עם תינוק צרחן,
והייתי מאושרת.
מסיימת בברכת מזל טוב לכל אמא יקרה, אהובה ומסורה. ומלאןןן כוח."
התגובה של הדס על בגדים למסירה – איפה?
"אני רוצה להעיר משהו בנושא מסירת בגדים
אני מאמינה שיקומו עלי הרבה, אבל בכל אופן מעלה ומחכה לתגובות.
כמה אחוזים מתוך הבגדים שאתן מוסרות באמת ישמחו אנשים אחרים, (ואני מתכוונת לאנשים בסגנון שלכם, כי ככל הנראה אם את גרה העיר מסוימת שם את תמסרי את הבגדים)
איך הבגדים נראים אחרי שימוש של עונה או יותר ילד אחד או שניים, הבגדים היום לא איכותיים כמו פעם מכונות כביסה חזקות אבקות כביסה אלימות יותר ויש מייבש כביסה…
האופנה משתנית- הסגנון הגזרה הצבע ובכל תחום כ"כ והרבה רוצות להלביש סטים…
ובכלל מחירי הבגדים ביחס למחיה…
קיבלתי לאחרונה כמה שקיות מגיסות שטרחו והכינו ושלחו והוצאתי חולצה אחת ארוכה ופיג'מה והשאר היו במצב לא רלוונטי מסיבות רבות דהוי/משופשף/מצ'ופצ'פ/רחב…
ומדובר בגיסות שמלבישות יפה מטופח ועדכני…
תנסו להסתכל על בגד במבט חיצוני כזה בלי נוסטלגיה על הילדת המתוקה והיפיפיה שלבשה אותו, ועל המחמאות הרבות שקיבלתם והמחיר ששילמתם…
אחך הוא נראה ומה כבר עבר עיו האם הבגד היה מתאים למידה היית מלבישה אותו במיוחד שהוא לא שלך?!
אני מרגישה שלמסור בגדים לא מראה על צדקות וגמילות חסדים
אלא שלזרוק בגדים משומשים זו יכולת שמראה על בגרות ושלמות."
התגובה של שרה על מפריע לי שאמא שלי איתי בלידה
"אני האמא שאתן מדברות עליה,
כמו שיש הרבה סוגי בנות כך יש הרבה סוגי אמהות.
אבל כל אמא רוצה לעזור בדבר שילדיה הכי צריכים.
ולכן הרעיון לבקש מהאמא משימה אחרת שהיא הדבר הכי חשוב לך
כמו, שהייה עם הילד ש"את יודעת הכי טוב להסתדר איתו" ו"רק איתך אני רגועה" או "הילדים רוצים רק אותך"
זה רעיון שעשוי להתאים לרב האמהות
לידה קלה והרבה נחת"
התגובה של מעודדת על לא מסוגלת לעשות שינוי! (למה בעצם?)
"אז לי יש שאלה הפוכה: אני כבר בעשור החמישי ועדיין לא מצאתי במה אני טובה… הייתי מורה שנים רבות בבתי ספר רבים, כי בסוף תמיד פיטרו אותי למרות שבאמת ניסיתי. ניסיתי להיות מזכירה מכמה סוגים וגם זה לא הצליח. אין לי כשרון בעיצוב, ולא באפיה, לא בכתיבה ולא עם ילדים – ניסיתי הכל והכל נכשל.
כל הצד הריאלי שקשור לטכנולוגיה או מחשבים – לא רלוונטי בכלל. בקושי מצליחה להפעיל את הטלפון… הילדים כבר גדלו כך שאין לי אפילו תירוץ. אז מי שיש לה כשרון או אהבה לנושא כלשהו ורק צריכה אומץ – זכית!!"
התגובה של מרגישה על איך מזהים מוקדם? ושאלת השאלות: אפשר לצאת מזה?
"לא יודעת אם מה שעברתי נקרא "פוסטראומה" בשפה מקצועית.
כן יודעת שעברתי חויה נוראה של בדידות, דחייה, סוד ענק, ואולי מיני דיסוציאיציה,
מרגישה שאני ממש מכירה בהכרות אישית על מה מדברים,
והייתי בטיפול רגשי, מדהים, ארוך,
יכולה לומר, על כל פנים אצלי,
שאין דבר כזה "לצאת מזה",
יש כזה דבר "לצאת עם זה"
זה חלק ממני, מהאישיות, מצורת החיים שלי,
בזכות זה אני הרבה יותר רגישה, מרגישה, מבינה ומתבוננת,
וכן, לפעמים גם בזכות זה גם יותר כועסת,
נפגעת, עצובה, וחולפות במוחי מחשבות של סוף עצמי.
דווקא בתור אחת,
שעברה מה שעברה,
אני כבר יודעת,
לאיזה מחשבות אסור לי להתקרב,
מה כשהוא מתחיל לא נגמר,
ומתי אני בכח צריכה לצאת/ לראות עולם/ או כל דבר אחר
לא יודעת אם יש לי זכות לדבר,
אבל נראה לי שבאמת קשה עד בלתי אפשרי לסלוח,
הדרך היחידה לסלוח,
זה לגדול כל כך,
עד שמי שנפגעתי ממנו (בכל צורה של פגיעה) הופך לפחות רלוונטי,
לא שהוא הופך להיות חפץ,
הוא הופך להיות אדם חיצוני,
שעשה את הבחירות הגרועות שלו,
וכן, גם פגע בי, על הדרך,
אבל אני, כבר הרבה יותר גדולה מזה.
לא בגאווה,
כן אחרי עבודה,
מודעות,
פגישה כואבתתתתתתתתתתת בכאב,
נסיון לייצר מובחנות,
כשלון,
ועוד כשלון,
והמון המון
תפילות, ובכיות,
ודיבורים כועסים וכאובים עם ד'.
מבטיחה שהוא בסוף
עוזר."
התגובה של אפרת גיאת על מטבח בריא במחיר סביר, אפשרי?
"רעיונות לתוספות מקטניות – כמובן לאחר השריה.: (בחומוס/שעועית לעתים מוסיפה טיפטיפה סודה לשתיה אם זה לא מתרכך מספיק…)
עוד טיפ – אני קונה את הקטניות בחנות תבלינים/פיצוחים, בד"כ הרבה יותר טרי מהאריזות הסגורות בסופר.
וכמובן לאחר ההשריה לעתים משאירה עוד יום וזה מנביט, כך זה עוד יותר מלא חלבון ועוד יותר בריא וקל לעיכול…
האפשרויות להכנה:
1. מרק מלא ירקות עם חומוס. מאוד משביע יחד עם קוסקוס, בורגול, קינואה וכדו'
2. מרק סמיך (אפשר יותר לקרוא לו רוטב) עם הרבה עגבניה מרוסקת ושום, שעועית לבנה או אדומה, ורבעים של תפוחי אדמה, בטטה, גזר… מאוד משביע! כמובן אפשר עם תוספת פחמימה
3. פירה עדשים – מטגנת בצל, מבשלת עליו בערך כוס עדשים אדומות וכמה תפוחי אדמה חתוכים לקוביות. לא מכסה בהרבה מים. לאחר ריכוך מוציאה את המים ומרסקת לפירה. אני מגישה את זה לילדים עם סלט ירקות וטחינה, וזה משביע כארוחה שלמה! לפעמים מוסיפה גם פרוסות חזה עוף מתובלות שהקפצתי במחבת פסים.
4. פלאפל ביתי (עדיף אפוי…) יחד עם סלט חומוס (עדיף ביתי) והרי לך ארוחה מפוצצת קטניות..
5. קציצות מקטניות שונות – מכניסים למעבד מזון בצל, שום, עדשים מכל סוג, (אפשר גם קטניות אחרות) המון פטרוזיליה או כוסברה, תפוח אדמה ו/או קישוא, מעט קמח מצה/פירורי לחם/ קמח עדשים/קמח חומוס. "מטגנים" על מחבת פסים או טפלון. ואפשר גם לאפות על גריל בתבנית משומנת היטב.
6. עדשים שחורות מבושלות ביחד עם בטטה/תפוח אדמה. מועכת עם מזלג/מועך תפוחי אדמה, ומגלגלת בתוך עלי סיגר או בצק פילו, "מטגנת" על מחבת טפלון משומן מעט, היטב מ2 הצדדים.. הילדים ממש אוהבים!
7. מרק עדשים המוכר והאהוב – או כתום, או ירוק. כל ליל שישי זה הארוחת ערב של כולם בתוספת שקדי מרק (ה' ישמור..) או קרוטונים. בד"כ אף ילד לא נשאר רעב, וזו הארוחה הכי קלה להכנה ולהגשה, מתאים לי ליום חמישי.
8. מרק (חורפי יחסית…) של אפונה ירוקה, עם תפוחי אדמה קישוא ובטטה, שום וירקות ירוקים. ואפשר גם להוסיף קוביות חזה עוף…
לאחר בישול האפונה "מתנמסת" במרק וזה יוצא טעים מאוד!
בהצלחה לכולנו!! וכל הכבוד לכל נשות החיל שמשקיעות בבריאות המשפחה!!"
התגובה של אמא שהיא גם יולדת על מפריע לי שאמא שלי איתי בלידה
"כדי לקרוא את כל התגובות פה צריך כמה שעות מיותרות שאין לי, אז עברתי ברפרוף על רובן.
אני כאן כדי להשמיע את הקול של האימהות השפויות, ולא לפני שנים רבות כ"כ, הייתי גם אני על מיטת היולדת (כמעט יחד עם בנותיי שתחיינה) כך שהחוויה עדיין זכורה לי היטב.
אכן, בדור שלפנינו לא היה כ"כ מובן מאליו שהאימהות באו עם בנותיהן ללידה, בוודאי לא מתקדמת יותר (אולי ראשונה- שניה) ובוודאי שתומכות לא היו בכלל בשטח… זה חידוש מהשנים האחרונות יחסית, וחדר למחננו ישר מהיולדות החוצניקיות.
אז איך כולן ילדו? שאלה טובה! הסתפקו בבעל שידע לתמוך או שלא… ואין צורך לומר שהגישה בבתי החולים הייתה הרבה יותר נוקשה וממש לא מפנקת כמו היום… והסתדרנו … וילדנו … לא פחות מהיום, ונושא המניעה לא היה לגיטימי ומדובר כמו היום על ספסל הגינה… אבל זה כבר נושא אחר בסוגריים…
לענייננו – אני חושבת גם מהצד של היולדת, ועוד יותר מצד האימא, שזו ממש לא חובה קדושה לסחוב את האימהות העסוקות, והעובדות והמגדלות עדיין את זאטוטיהן הפרטיים – ליממה וחצי בחדר לידה…
איך פתאום חדר לפה חוב קדוש או כיבוד הורים? מה הקשר שאימא נפגעת אם ביתה רוצה לעבור את חווית הלידה עם בעלה כזוג ובלי משתתפים נוספים, קרובים ככל שיהיו?
האימא לא אמורה להיפגע בכלל, זה דבר לגיטימי ביותר!
ואני אכן חושבת שהלידה היא מפגש אינטימי של בני הזוג ברגע הבאת חיים חדשים לעולם, וכל זר רק מפריע…
אם הבת רוצה ומעוניינת באימא שלה שתעזור – כל הכבוד לאימא שנקרעת ומתאמצת בשביל זה.
לא כולן גרות דקה ליד בית חולים ולא כולן יולדות בחצי שעה.
אבל אם הבת "ילדה גדולה" ומסתדרת לבד – למה שאימא תיפגע?
האם גם לחדר ייחוד היא נכנסה עם הבת שלה?
לדעתי, רק בגלל שזה נכנס לציבור כאילו זוהי חובה קדושה, אולי יש אימהות שנפגעות כי כאילו הבת שלהן לא רוצה אותן ו"מה תגדנה " לחברות שלהן? שלא היית איתן בלידה… ממש בושות!
אני ליוויתי את בנותיי עפ"י בקשתן המפורשת – ללידה ראשונה – אחרי שפנו אליי וביקשו, ווידאתי איתן שזה ע"ד בן הזוג ג"כ.
ומלידה שניה ואילך אכן שמרתי על הילד ולא הרגשתי שום פגיעה… להפך, הרגשתי ב"ה שמחה גדולה שטוב להן עם הבעל והן גדולות ועצמאיות…
ממש לא ראיתי צורך להתנצל בפני אי מי על כך…
הייתי שותפה דרך הטלפון לתהליך (כששיתפו אותי, לא נדנדתי…) והגעתי כמובן אח"כ לבית החולים עם הזאטוט הגדול…
סליחה על האריכות אבל רציתי להביא את דעת האימהות כמו שביקשו למעלה.
אימהות יקרות! אם אכפת לכן באמת מבנותיכן ורוצות בטובתן אנא התחשבנה במצב הרגיש הזה ואל תכפינה את עצמכן.
ומי שרוצה אכן שאימא שלה תהיה איתה – בכבוד!
וכל הכבוד אכן לאימהות העסוקות של ימינו שמסוגלות לכך, אשריהן!
ואוסיף לסיום, שהיו לי גם יולדות שלא רצו לבוא אליי אחרי לידה, אם בגלל עיתוי לחוץ (חגים, חופש וכו') כשהבית היה עמוס ולא היתה פינה לשקט ומנוחה… או אפילו אם לבעל יותר נוח לשהות בביתו וכיבדתי אותן ולא חיפשתי להיעלב שלא רוצים אותי… והשתדלתי לעזור עם הגדולים ולארח אותם וכו', כל לידה לגופה…
בתקווה שתקבלנה את דבריי בהבנה ואף אחת לא תיפגע חלילה…
והעיקר בלב שמח ובידיים מלאות!"
התגובה של . על עוף בשילוב גזר מתוק
"הייתי השבוע באירוע שהכנת, היה מדהים!!! כולם התלהבו ממש!
טעים, אסטטי ממש ובשפע רב!!"
