התגובה של ריקי על שדכנות
מציעה לך רק להיזהר במילים שאת כותבת. משפט כמו: אחד מגדו"י אמר שצרת הרווקות (ולא בחורה בת 23, כן? אלה בנות 30) זה צרה שאנשים מביאים על עצמם
זה משפט חריף מאד!! ולא נכון להביא אותו בלי מקור מוסמך! הוא יכול כ"כ לקלקל!
אני בחורה בת 28 וחצי, עברתי שמונה וחצי שנים בשידוכים, שמונה וחצי שנים של קושי, התמודדות וגם הרבה מתנות שהקב"ה שלח לי בדרך.
ב"ה בחסדי ד' גדולים, התארסתי לאחרונה, החתן שלי שמע שידוכים במשך חודשיים בלבד!
הוא קטן ממני בכמה שנים ומאחר והיה אח מעליו התחיל לשמוע שידוכים רק חודשיים לפני שהתארסנו.
אפשר להגיד שאני הבאתי על עצמי את הצרה הזו???
יותר מזה, אצלי זה הסתיים מתוק וורוד, ב"ה אלף פעמים. אבל הרגע שנקבע לי משמים להתארס הוא אותו הרגע בדיוק, גם אם החתן שלי היה בן גילי ו'יכולנו' להתארס לפני שמונה שנים!
אצלי הקב"ה 'פינק' אותי וגם נתן סיבה ברורה מאד לעיכוב שלי, סיבה ש'הרגיעה' את כל הסביבה הלחוצה, נתנה תירוץ לעיכוב ואפשרה לסביבה שלי להוריד מהכתפיים של ההורים ושלי את 'מתנת' האשמה הכבדה בכל השנים שעברו. "אה, זה לא אשמתך. פשוט היית צריכה לחכות לו.."
ואם זה לא היה מסתיים ככה? ואם הייתי מתארסת עם בחור בן 30 שפשוט הגיע הרגע שלנו להתארס? הרגע שנקבע 40 יום לפני שנולדנו שנינו כנשמה אחת??
אז נכון, חובה על כל בחור ובחורה לעשות השתדלות ראויה, לא מסכימה עם הבחורה שככה הגיבה, בשום שלב לא נכון לפגוע ולדבר בצורה לא ראויה, כן מרגישה את הלב שלה וחושבת שאולי באותו רגע היא הרגישה שמשהו פוקע בה והיא לא שולטת על התגובות שלה – שוב, יכולה להבין, אבל לא מסכימה. ואגב, נכון בעיני שתגידי לה בכמה מילים שנפגעת. זה נכון וזה בסדר.
ושוב, אסור להסכים עם המצב הזה שיש כ"כ בחורים ובחורות מבוגרים, צריך להשתדל לפקוח את העיניים ולבדוק שעושים את ההשתדלות הנכונה בכל שלב, אבל אסור גם להאשים בחורים ובחורות שכל חטאם הוא שעדיין לא הגיע הרגע המיוחל שלהם.
בשורות טובות!
התגובה של אחת על שדכנות
יש פתגם שאומר שאיך שלא תשכיב את החולה, יכאב לו….
כנראה בעקבות מה שעברה היא נהייתה סופר סופר רגישה להערות.
כמובן שאת לא אמורה לסבול, רק מביאה לך זווית שאולי תעזור לך לדון אותה לכף זכות…
התגובה של אחת על חגיגות שבוע הספר: מהם שלושת הספרים המומלצים שלך?? 📓📚📙 (ממומן + הגרלה מפנקת!)
בית בובות
זהו ספר רגיש ונוגע ללב שעוסק בנושא הלא פשוט של גירושין, אך עושה זאת מנקודת מבט ייחודית ומרתקת – העיניים של הילדה החווה את התהליך. למרות שיש בספר רגעים עצובים מאוד, הוא מצליח לשקף את המציאות בצורה אמיתית ויפהפייה, בלי לתפוס צד או לשפוט אף אחת מהדמויות. הספר מראה בצורה מדויקת ונקייה איך ילדה מתמודדת עם המציאות החדשה של חיים בשני בתים, ועם השינויים המשפחתיים כמו כניסתה של אישה חדשה לחייו של אביה. ספר חובה שמעניק הצצה כנה לעולמם הרגשי של ילדים במצבים אלו.
אפשר לקרוא לך אמא?
זהו ספר רגיש ומדויק להפליא, המטפל בהתמודדות מורכבת וכואבת: בניית משפחה מחדש לאחר אובדן של אחד ההורים. הסיפור עוקב אחר ילדה שאמה נפטרה, ואביה מחליט להתחתן בשנית עם אישה שיש לה ילדים משלה. הספר מתאר ברגישות רבה את חבלי המעבר – הקושי של הילדים להסתדר זה עם זה, והמחסום הרגשי העמוק של הילדה לקרוא לאישה החדשה 'אמא', מתוך תחושה שאיש לא יחליף את אמה הביולוגית. הכתיבה המדויקת והנוגעת ללב הופכת אותו לספר מטלטל ומלא אמפתיה והוא מותאם גם לנערות צעירות לדעתי.
ארץ מידה
ספר מקסים וחווייתי, שעל אף היותו קצת נוסטלגי, הוא רלוונטי מתמיד ומתאים מאוד לילדים. הספר עוסק בצורה הומוריסטית ומקורית בנושא של מידות ותכונות אופי, ומעביר מסר חינוכי עמוק: כל תכונה צריכה להופיע במינון הנכון. דרך מסעם של זוג ילדים בממלכה, אנו נחשפים למחוזות קיצוניים – כמו ארץ שבה חובה על כולם לכעוס, או ארץ המנוהלת בחוקים נוקשים ללא יוצא מן הכלל. הספר מדגים בצורה משעשעת ומוחשית איך כל מידה (טובה או רעה), כשהיא מוקצנת, הופכת להרסנית – וכיצד האיזון והמינון הנכון הם המפתח לחיים טובים, חינוכי ומלמד!
התגובה של אמא על איך אתן עוברות את החודשיים הקרובים מבחינה כלכלית, אני טובעת
אני משתדלת לחלק את ההוצאות: קיטנות, מחנות, ספרי לימוד וכד' – הוצאות של חודש זה. ציוד לשנה הבאה ותלבושות וכד' – בחודש הבא
לשאר החופש – טיולים, נופש ועוד סכום להוצאות נחמדות ובלתי צפויות – אני משתדלת במהלך השנה להוסיף שעות, לקחת עוד עבודה, לא הגדלת הכנסה קבועה אלא משהו שהסכום יוקדש רק לחופש. כל שנה אני מוצאת משהו אחר. השנה למשל בעלי עשה שידוך. הוא לא שדכן וזה היה כסף לא צפוי כמעט אז שמנו בצד וזה מכסה את הנופש.
ככה אני מגיע לחגים איכשהו מאוזנת ומה שמתערער בחגים אני משלימה בחודשיים שאח"כ וה' עוזר בכל פעם מחדש.
ובכלל אני משתדלת לחלק הוצאות צפויות בין החודשים שלא הכול יפול בחודש אחד. הבן שלי אמר לי שצריך קצת ביגוד כי קטן עליו? אני בודקת איתו מה הכי דחוף וכל חודש קונים משהו, פעם חולצות, פעם גרביים (הוצאה שצריכה לפעמים משכורת נפרדת, כן?) וכן הלאה…
התגובה של רבקה על רוצה לשנות סגנון נהיגה
בנסיון שלי כשנוהגים בצורה שאת מתארת ( לדוג' מזגזגים בנתיבים ועוד)
במקרה הטוב חוסכים דקות מאוד ספורות לנהיגה.
אני ובעלי בדקנו את זה כמה פעמים בצורה יזומה, יצאנו יחד, הוא מזגזג, צופר כשצריך, בשמאל מעל המותר……ואני בסבלנות.
בהרבה מהמקרים הוא הגיע כמה דקות לפני, בחלק מהמקרים הגענו יחד ): כי הוא נתקל בכל הרמזורים האדומים וכו'.
המסקנה שלנו הייתה שגם אם מאחרים למקום כלשהו ב5 דקות זה לא שווה את הנהיגה הזו.
וחוץ מזה: כשמתחשק לי לסחוט את הגז אני אומרת לעצמי: הקב"ה קבע לך כבר באיזה שעה תגיעי ליעד. אז כבר תעשי את זה בסבלנות.
ממליצה בחום לאמר את זה לעצמך כל פעם שאת יוצאת לדרך.
ועוד משהו- בעיני לצפור זה בדיוק כמו לצרוח באמצע הרחוב. אם מישהו עומד למות אז ברור שצריך לצרוח.
אבל חוץ מהמקרה הזה? לצפור כי את רוצה לעבור? זה הרבה יותר מ"לא צנוע".
התגובה של אחת מכולנו על אנטישמיות אירופאית נוסח תשפ"ו
הניה – אני חייבת להגיב ולומר שהכיבוד הורים המיוחד שלך לאמא שלך שתחיה על מאה ועשרים, מעוררת הערכה עמוקה.
הרמה של ההתמסרות הטוטאלית שלך ושל המשפחה אליה, והערכה העצומה שיש לך כלפיה בולטת ממש בכל פוסט שאת מזכירה בו את אמך שתח'.
הלוואי ואזכה כך לכבד את הורי!
לגבי האנטישמיות, אני חושבת שלא צריך היום הרבה מדי הוכחות, מספיק להזכיר את השם של סגן נשיא ארה"ב מ"אוהדי ישראל" הגדולים ולשמוע איך הוא מדבר היום…
ועוד סיפור על אנטישמיות נוסח אירופה, סבתא שלי נסעה לפני תקופה לשוויץ, כשהסתבכה בתחנת הרכבת וניסתה לפנות לפקידים לעזרה באידיש, שדומה מאוד ל'שוויצרדויטש' הם פשוט התעלמו ממנה כאילו היא אוויר…
