חוזרים מאיקאה. היא גמורה מעייפות, הרגליים שלה כואבות, שורפות, מבקשות מנוחה מסיבוב ארוך בין חפצים – ספות, מזרונים, מדפים, מגירות, סכו"ם, ווילונות, ועוד… בחנות היא בטוחה שזה בדיוק הפריט שחסר לה להשלים את ה"לוק" ולשדרג את מדף הכוסות במטבח, רק כאשר היא מגיעה הביתה היא מגלה שאין לה מדף של כוסות כי שנה שעברה בהחלטה מהירה היא החליטה להסיר אותו אחת ולתמיד ולבטל את החנייה הבלתי חוקית הזו לכל החפצים שעדיין לא נולד להם מקום. היא חוזרת באפס אנרגיה, בעלה נוהג, מגביר ווליום במערכת, היא לא מעירה לו, מבינה שהוא צריך לשמור על ערנות, במקום זה היא מנסה לנמנם קצת, עוד מעט הם יגיעו הביתה, היא מקווה שהוא יבין שהיא עייפה וישגיח חצי שעה על הילדים, אולי גם ינסה להרכיב את הדברים שקנו.
הוא מסובב את ההגה, נעמד בצומת בכניסה לעיר, מסתכל עליה, שואל: "את רוצה שאני אעצור בתחנת דלק להביא לך לשתות?"
ברור שהיא רוצה, יבש לה הגרון, וזה יכול להיות רעיון טוב לכאבי ראש שלה ולרענן אותה מהנסיעה והקניות.
"לא, לא צריך…" היא עונה, הרכב ממשיך ישר, לא פונה לתחנת דלק, היא מאוכזבת.
היא שואלת את עצמה: "למה הוא בכלל צריך לשאול אותי? הוא לא רואה לבד שאני צריכה לשתות משהו? וגם, אז מה אם עניתי "לא"? הוא יכול להתעקש ולהגיד "אני קונה לך אפילו שאת לא רוצה, אם תרצי, תשתי…"
היא מניחה את הראש אחורה על המשענת של הכיסא, עוצמת עיניים, מרגישה עקצוץ עצבני עולה לה מקצות האצבעות של הרגלים, ממלא אותה, למה???
למה כל דבר צריך להגיד לו ברור? איך הוא לא מבין לבד שלא תמיד נעים להגיד לו "כן, תקנה לי בקבוק שתיה!" שיבין לבד שיותר נעים לקבל בלי לבקש…
היא מרגישה את הרכב חונה, פותחת את העיניים והדלת, בעלה מכבה את הרכב,
"תעלי הביתה, אני כבר אביא את הקניות".
היא עולה בעייפות, גוררת רגלים, קצת מאוכזבת, בסך הכל הוא בעל טוב, אבל למה הוא לא מבין דברים כל כך פשוטים?!
***
כמה פעמים אמרנו "לא" והתכוונו ל"כן" וגם הפוך – כמה פעמים אמרנו "כן" והתכוונו ל"לא", ורצינו רק שהוא יבין, שהוא ירגיש את מה שאנחנו מתכוונות ורוצות באמת, וזה לא קרה…
יש בנו רצון שהוא יזהה עוד לפני שנדבר, שהוא ירגיש וייתן מענה מדויק לצרכים שלנו, וב"ה גם הרבה פעמים זה קורה.
אבל לעומת הפעמים שזה קורה, יש הרבה מאוד פעמים שהוא לא זכר, לא שם לב, לא התחשב מספיק, אנחנו יכולות למצוא את עצמנו בערב פסח משוועות לעזרה, קורסות מעומס עבודה, והוא בא ושואל "זה בסדר שאני אלך עכשיו לדייג עם שני חברים טובים שבדיוק הגיעו לצפון?"…
והיא, בהמון רצון טוב, או במחשבה שהוא יבין אותה ורק מהפרצוף שלה יוותר על הרעיון, אומרת משפט כמו "אם אתה צריך את היציאה הזו, אז תיסע…" אבל במהלך כל השבוע שלאחר מכן היא מחכה ל"תשלום" והערכה על ההסכמה שלה, לעזרה יוצאת מגדר הרגיל ממנו, וזה לא קורה!
וכשמגיעים מים עד נפש זה מתפרץ ויוצא בדרכים פחות נעימות….
אנחנו חייבות לזהות מה אנחנו רוצות באמת. האם ההסכמה שאני נותנת היא אמיתית? נכונה? היא מגיעה ממקום כנה, או שיש המשך, ושלוש נקודות, או מרכאות, או אלף כוונות אחרות מתחת למילים הפשוטות שנאמרו?
חז"ל אמרו שהאיש הוא "פשוטו של עולם", לעומת האישה שהיא "סודו של עולם", אצל הגבר הדברים מתקבלים בפשטות, כמו שהם נאמרים, בלי כוונות, ובלי חוש שישי והבנות של הדברים מעבר –
לעומת האישה שעליה נאמר שהיא "מכרת באורחים" – זו התכונה הכי נשית שיש. חוש שישי מפותח שמזהה ברגע אחד את מצב הרוח, את הלך האנשים, מה מתאים להגיד להם ומה פחות, היא מזהה איך הילד מרגיש, ואם הוא צריך מילה טובה או שקט, אם משהו פגע בו או שיש לו מצב רוח טוב.
זו אישה, ובגלל שאנחנו כאלו, אנחנו חושבות שגם הסובבים אותנו הם כאלו. בדיוק בגלל זה אנחנו מבקשות מהבעל שלנו שתהיה לו גם את ההבנה הזו שמזהה דברים גם שהם לא נאמרים, אלא רק מרגישים אותם במד נשי מיוחד.
העניין הוא שזו דרישה לא הגיונית ולא הוגנת. הבעל שלנו לא קיבל את היכולת הזו. אמנם, היא יכולה להתפתח עם השנים, אם בתחילת הנישואין הוא לא הבין על מה את מדברת, בהמשך הוא יצליח להבין שיש כאן "מוקש", והוא צריך ללכת בזהירות ולברר יותר לעומק את התשובה הברורה.
אבל, אחרי הכל –
הרבה יותר קל ונכון לחיות בצורה ברורה, ולא לעשות לבעל חידונים או סודוקו בעשרה נעלמים, כי הרבה פעמים התחושה היא שבזבזנו את החידה על האדם הלא נכון.
הרבה יותר פשוט ונכון להגיד לו: "יש לי שבוע הבא יומולדת ואני רוצה שתקנה לי מתנה", כן, בדיוק ככה!
או: "אני צריכה את העזרה שלך עכשיו."
"אני אשמח אם תקנה לי משהו לשתות – תודה!"
"קניתי בגד חדש, מה אתה אומר עליו?"
כשאנחנו באות בפשטות הכל נראה אחרת, הבעל מרגיש בטוח ללכת בדרך הזו, הוא לא חושש שהוא פספס איזה נתון, מה שאשתו אומרת – לזה היא מתכוונת – בלי פרשנות וכוונות נסתרות. וכמובן – הרווח הוא קודם כל שלנו. כי לחיות כל הזמן בציפייה שהוא יבין והוא יגיד, והוא ידע, זו ציפייה שגורמת להרבה תסכולים, מתח, כעס וכאב לב. אז בוודאי שהיה נחמד לחיות עם מישהו קורא מחשבות, אבל אחרי הכל, הרבה יותר קל לבקש ברור ולקבל את מה שאנחנו צריכות במדויק.
תכלס, זה מה שאנחנו רוצות, לא?
ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל
עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד?
בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – b0573106799@gmail.com
ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729
להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799
19 Responses
תודה!
הכי נכון שיש!!!
את כותבת מיוחד ממש, הכל בצורה פשטנית וברורה
מאד נהניתי!
תודה!
אלופה!
אבל לפעמים הדיבור הישיר הוא מביך
נגיד בקשר למתנות
כל הקנאץ' זה ההפתעה
את זה הוא לא יכול להבין לבד?
שאני רוצה שיפתיעו אותי?
לדעתי הלא מקצועית,
לכי לפי היכרותך עם בעלך ועם עצמך…
אם הוא זוכר להפתיע- נפלא, ואם לא- כמו רבים, תשקלי: עדיף לי ספק הפתעה או מתנה ודאית ולא מפתיעה?
מה יותר משמח אותי ובונה את הקשר בינינו?
א. בהמשך יבוא טור ייחודי למתנות – כי זו באמת סוגיה בפני עצמה, שצריך לתת עליה את הדעת ולייחד לה פרק בנפרד.
ב. אני כן רוצה להתייחס למה שכתבת בעניין הדיבור הישיר שעלול להביך, זה מגיע מהמקום שלנו שמפחד לקבל סירוב ולכן מלכתחילה אנו נמנעות, תשאלי את עצמך מה יקרה אם בעלי יאמר לי "לא"? מה זה עושה לי? למה כל כך קשה לי עם הסירוב הזה?
ג. בדיבור הישיר שאני מדברת כאן בטור הזה, אני בעיקר מתכוונת למקומות שאנחנו רוצות משהו אחד אבל אומרות משהו אחר, שימי לב לדוגמא.
ד. בעלך מפתיע בצורות שמתאימות לו – למשל קונה לך שואב אבק כאשר הדבר היחיד שיש לשאוב בבית שלך אלו המסילות של החלון באמבטיה… קונה לך זר פרחים אמיתיים ב300 שקלים חודשיים אחרי הלידה כי עכשיו סוף סוף יש לו כמה שקלים והוא זוכר שרצית פרחים ללידה… (סיפורים אמיתיים!) הוא מפתיע בצורות ייחודיות ומעניינות משלו. בפרק על מתנות אני ארחיב על כך.
בכל אופן כרגע שימי לב לזהות את ההפתעות שהוא בוחר לעשות לך ולהיות מופתעת ושמחה מהן – כאשר הבעל זוכר את ששמחת מההפתעה/ מתנה הוא רוצה לשחזר את התחושה אצלו ולהעניק לך שוב.
למתנות יש פרק שלם – שווה לחכות כי זה באמת לא מה שחשבנו עד עכשיו!
זה טעות אופטית לרצות שהשני יתנהג כמו שאנחנו אוהבים,
אם להפתיע או לא – זה תלוי בו, באופי, ברצון וכו…
כל אחד צריך ללמוד לבקש את הצרכים שלו, ואם יש לאשה צורך במתנה – היא צריכה לבקש את זה.
לצפות שהבעל יהיה בהתאמה לחלומות שלנו – זה חלום לא מציאותי
כל הכבוד לך על הטור, הכתיבה מדוייקת ונכונה, הוסיף לי רבות ,אפילו שידעתי זאת באופן כללי.
אבל אין כמו דיוק נכון!!!
אבל מה אם גם כשאני אומרת ישירות זה לא קורה?
הוא מתנצל אחר כך ומסביר לי שהוא מאד רצה לקנות לי- נגיד, פרחים ליומולדת, אבל הוא לא הספיק וכו' וכו'. ואז האכזבה עוד יותר גדולה- כבר השפלתי את עצמי וביקשתי ברחל בתך הקטנה פרחים ליומולדת כי אני יודעת שזה מה שמשמח אותי וידעתי שאם לא אבקש אין סיכוי שהוא יקנה (לא כי הוא לא יודע שזה משמח אותי אלא כי הוא לא הספיק…) ובסוף גם אחרי שביקשתי הוא לא קנה- זה מאכזב פי כמה ואפילו פוגע…. אז אולי עדיף כבר לשתוק ולא לבקש?
אולי לומר לו בשיחה גלויה ופתוחה מה את מרגישה. לא מתוך האשמה אלא ללמד אותו (דבר כנראה שהוא לא יודע) שאם את מבקשת זה ממש צורך אמיתי שלך שהוא יעשה לך מה שביקשת. תמיד יש אילוצים השאלה אם הוא יודע ומבין כמה חשוב לך מה שביקשת. ואת זה אפשר לסביר בשיחה פתוחה ובאווירה נעימה. כמובן כמובן שלא באותו זמן אלא בזמן אחר.
אגב, לגבי האשמה. גברם רבים מרגישים אשמים גם כאנחנו לא התכוונו להאשים, מנסיוני למדתי לומר במפורש את המילים אני לא מאשימה אותך! תוך כדי שיחות כאלו, לדעתי זה מאד חשוב, יש להם נטיה להרגיש אשמים בסיטואציות האלו גם כשאנחנו לא מתכוונות ולא מודעות לכך ואם לא נדגיש במפורש שאנחנו לא מאשימות תחושת האשמה שלהם יכולה להוביל את השיחה למקום של פגיעה במקום תועלת.
שימי לב לתגובה שעניתי בעניין המתנות,
בנוסף רוצה להוסיף לך כאן, מההכרות שלך עם בעלך את מבינה שהדברים האלו פחות עומדים לו בראש מכל הסיבות שבעולם, וזה כמובן לא אומר עליו שום דבר, הרבה פעמים הבעלים שלנו נמנעים ממשהו/ שוכחים שבקשנו/ מתעלמים וכו' בגלל בעיה אישית שלהם שלפעמים הם אפילו לא מודעים עד כמה הנקודה הזו משפיעה על ההחלטות שלהם…
דוגמא: אישה מבקשת מבעלה פרחים לשבת/ ליום הולדת מבחינתה מספיק ורד אחד שיעמוד באגרטל אלגנטי, כל כך עושה לה טוב הפרח הטרי הזה בשולחן שבת, כל פעם שהיא עוברת ליד הפרחים כולה מתמלאת בעונג ושמחה אמיתית ופשוטה כמו שרק הטבע יכול לעשות לנו – מה בסך הכל היא מבקשת?! ביציאה מהשטיבלך יש מוכר פרחים – זה אפילו לא מבזבז לבעלה זמן.
ועם כל זה הוא שוכח / לא היה לו כסף / לא היה לו זמן וכו'…
הרבה פעמים אפשר לומר שברוב הפעמים ההימנעות היא בגלל משהו אחר לגמרי!
סיבות להימנעות בבקשה:
-הוא חושב שלהוציא כסף על פרח טרי זה בזבוז, כי הוא נובל אחרי שלושה ימים מקסימום שבוע..
-הוא מתבייש לקנות פרחים ושיראו אותו מסתובב עם הדבר הזה ברחוב (אפילו אם זה רק מהחנות עד הרכב)
-אמא שלו לא אהבה פרחים, ואבא שלו כן, וכל פעם הוא ראה את אמא שלו מתרגזת על הפרחים שאבא שלו היה מביא כי הם היו עושים לה לכלוך (כן גם סיבות לא הגיוניות הם סיבות)
לכן אם אני רוצה משהו לחג/ ליום הולדת וכו' (לזמן מוגדר) אפשר לומר אני אשמח שתקנה לי בושם X ליום הולדת, אם עד שבוע הבא לא יצא לך לקנות אני כבר אקנה לעצמי, לפעמים הוא יגיד- מצוין, אולי עדיף שתלכי את לקנות לעצמך, לא נעים לי לקנות וכו', ולפעמים הוא יגיד אני ממש אשתדל וגם ינסה לעשות את זה אבל את לא תרגישי כל כך מאוכזבת ומתוסכלת, כי כביכול יש לך שליטה על הדבר – אם הוא לא יקנה, אני אקנה לעצמי…. ואני זאת שאפשרתי לו כביכול להימנע מהקניה אז זה פחות מאכזב ופוגע.
נקודה נוספת שאני רוצה להתייחס אליה היא שיחה – כמו שמישהי כתבה – כאן יכולה לעזור כאשר הוא בכלל לא מודע שזה מציק לך / כואב לך / מפריע לך אבל אם את כבר אחרי כמה שיחות טובות יותר או פחות בעניין הזה – שיחה נוספת היא לא מה שתשנה את המצב ואולי רק תגרום לעוד עוגמת נפש… ("כל כך הרבה פעמים כבר אמרתי לך ועדיין…")
תודה על התוכן, באמת מעשיר ומעורר מחשבה.
רוצה לציין מזוית הראיה שלי לגבי הדוגמא שנתת על הבושם. אם אמרת "אשמח שתקנה לי בושם X ליום הולדת, אם עד שבוע הבא לא יצא לך לקנות אני כבר אקנה לעצמי", אפילו אם בסוף הוא כן קנה, מה ההנאה בזה? זה בדיוק כמו "אשמח שתקנה גבינה בחזור הביתה כי נגמר". מה המתנה פה ליומולדת? ללכת טכנית לחנות? כבר אמרתי לו בדיוק מה, מתי, ואם לא- אפילו אקנה לעצמי. אז בהנחה שאנחנו מנהלים חשבון משותף- אפילו פרגון אין כאן… לדעתי במצב כזה כבר לא נשאר הרבה מה להנות.
את מבקשת את ההפתעה? בעל אוהב להפתיע בצורה שלו בלי תכתיבים ובלי תאריכים, איפה? כמה? למה? ואת מה?
לכן ימי נישואין, הולדת, תאריכים מיוחדים הוא פחות מסוכרן אליהם, הוא רוצה החליט ולשלוט בהפתעות שהוא עושה, ואם את מסוגלת להתאפק עד שנגיע לאות מ' שם אשתדל לתת את כל "תורת המתנות" 🙂 ועד אז פשוט תשמחי עם מחוות קטנות ותראי לו כמה שהוא שימח אותך ואיך את מרגישה את הפרגון שלו, זה יכול להועיל גם לעניין המתנות.
בהצלחה
אני חושבת ש'אשה חושבת' צודקת ממש.
אם אני אומרת ב'רחל בתך הקטנה' מה אני מבקשת כבר אין לי שמחה בקבלת המתנה ואיבדנו את כל הקונספט של בנאדם שחשב עלי ורצה לשמח אותי.. כי לי בכל אופן זה מה שגורם שמחה.
עצם המחשבה שבנאדם חשב עלי ורצה לשמח אותי.
יש דברים שבא לי שהוא יקנה לי מעצמו, מרצונו ולא כי אמרתי או ביקשתי.
קודם כל זה כ"כ מעודד לראות שלכולנו יש את אותם דילמות והתמודדויות מול הבעל…
לי אישית נתן הרבה כח אפילו רק לקרוא את התגובות, לראות שאני לא היחידה המוזרה שמצפה שבעלה יבין ויעשה דברים בלי שאני אגיד.
תודה בת-אל על תוכן מקצועי ונעים לקריאה.
לי אישית קשה שאני מבקשת משהו ממנו ומקבלת העתק הדבק.
כאילו- אני אוהבת שאתה עושה לי ככה וככה, ואז הוא עושה בדיוק מה שאמרתי, פעם אחת ושוכח, בלי שום טיפה יצירתיות משלו.
כאילו- אין לך רעיונות משלך לשמח אותי? רק מה שאני מבקשת?…
זה די מבאס…
האמת אני מגיבה רק כדי להראות שאצלנו זה ממש הפוך!
אני שונאת הפתעות, מעדיפה לבחור בעצמי את המתנת יום הולדת שלי (אם יש לי רעיון למשהו שבא לי אז אני יבקש מבעלי לקנות לי X ואם אין לי משהו בראש, אני לא יגיד כלום והוא כבר יקנה משהו)
אצלנו בכללי זה שונה, הוא גדל בבית שימי הולדת היו יותר מושקעים וחייב את אלמנט ההפתעה! ואני גדלתי בבית שלא עשו עניין בכלל מיום הולדת ולכן הוא תמיד היצירתי והמפתיע (שאגב בתחילת הנישואין לא אהבתי את זה! אני לא ספונטנית לצאת מעכשיו לעכשיו לטיול או צימר וגם לא אהבתי כל תכשיט שהוא קנה וכמובן שבאותו רגע לא ביאסתי אותו אבל כן לאט לאט פתחנו את הנושא והסברתי מה הייתי מעדיפה. והיום בחגים אני בוחרת את התכשיט בעצמי ולטעמי! או אם בא לי בכלל בגד או תכשיט לחג.. ואין יותר יציאות ספונטניות מדיי, הכל מתכונן וכו')
וגם אני שפחות הייתי משקיעה בימי הולדת לבעלי (תמיד עשיתי ארוחה חגיגית, אבל לפעמים בלי מכתב או מתנה ולמדתי שהמכתב מאוד חשוב לבעלי! אז אני משתדלת לא לדחות את כתיבת המכתב לדקה ה90 ואני חושבת איך כן להפתיע אותו, כי הוא כאמור אוהב הפתעות..)
בקיצור מה שרציתי להגיד שצריך הרבה תקשורת ואצלנו זה לא השתנה בבת אחת, אלא לאורך השנים לאט לאט למדנו מה באמת חשוב אחד לשני ואנחנו משתדלים בזה.
ואני חושבת שגם אם מישהי רואה שכמה שהיא מדברת עם בעלה הוא פשוט לא מצליח לקנות לה בהפתעה או את מה שהיא רוצה, אני הייתי משחררת ואומרת, יש בבעלי הרבה צדדים טובים אחרים! פה אני מרפה ואני ישמח את עצמי!
מצטרפת.
אני גם לא אוהבת הפתעות , לא עושה ענין מימי הולדת בכלל.
מעדיפה שנצא לקנות ביחד משהו ליום הולדת שלי, שאני אראה ואבחר. או אפילו מספיק מבחינתי התיחסות מינימלית וזהו.
הקשר – לא בנוי על זה
הוא נבנה מתקשורת ומרצון לחשוב מה ישמח אותו/ה
תודה על טורים מיוחדים, מקצועיים, שעושים סדר בראש ובנפש….!
חחח
מדהים לראות שכל אישה בסוף מקבלת בדיוק הפוך ממה שהיא אולי הייתה רוצה
ללמדנו שנישואין זו עבודה:)
תודה בתאל על הטורים המחכימים!! כל מילה פנינה!!