חוזרים מאיקאה. היא גמורה מעייפות, הרגליים שלה כואבות, שורפות, מבקשות מנוחה מסיבוב ארוך בין חפצים – ספות, מזרונים, מדפים, מגירות, סכו"ם, ווילונות, ועוד… בחנות היא בטוחה שזה בדיוק הפריט שחסר לה להשלים את ה"לוק" ולשדרג את מדף הכוסות במטבח, רק כאשר היא מגיעה הביתה היא מגלה שאין לה מדף של כוסות כי שנה שעברה בהחלטה מהירה היא החליטה להסיר אותו אחת ולתמיד ולבטל את החנייה הבלתי חוקית הזו לכל החפצים שעדיין לא נולד להם מקום. היא חוזרת באפס אנרגיה, בעלה נוהג, מגביר ווליום במערכת, היא לא מעירה לו, מבינה שהוא צריך לשמור על ערנות, במקום זה היא מנסה לנמנם קצת, עוד מעט הם יגיעו הביתה, היא מקווה שהוא יבין שהיא עייפה וישגיח חצי שעה על הילדים, אולי גם ינסה להרכיב את הדברים שקנו.
הוא מסובב את ההגה, נעמד בצומת בכניסה לעיר, מסתכל עליה, שואל: "את רוצה שאני אעצור בתחנת דלק להביא לך לשתות?"
ברור שהיא רוצה, יבש לה הגרון, וזה יכול להיות רעיון טוב לכאבי ראש שלה ולרענן אותה מהנסיעה והקניות.
"לא, לא צריך…" היא עונה, הרכב ממשיך ישר, לא פונה לתחנת דלק, היא מאוכזבת.
היא שואלת את עצמה: "למה הוא בכלל צריך לשאול אותי? הוא לא רואה לבד שאני צריכה לשתות משהו? וגם, אז מה אם עניתי "לא"? הוא יכול להתעקש ולהגיד "אני קונה לך אפילו שאת לא רוצה, אם תרצי, תשתי…"
היא מניחה את הראש אחורה על המשענת של הכיסא, עוצמת עיניים, מרגישה עקצוץ עצבני עולה לה מקצות האצבעות של הרגלים, ממלא אותה, למה???
למה כל דבר צריך להגיד לו ברור? איך הוא לא מבין לבד שלא תמיד נעים להגיד לו "כן, תקנה לי בקבוק שתיה!" שיבין לבד שיותר נעים לקבל בלי לבקש…
היא מרגישה את הרכב חונה, פותחת את העיניים והדלת, בעלה מכבה את הרכב,
"תעלי הביתה, אני כבר אביא את הקניות".
היא עולה בעייפות, גוררת רגלים, קצת מאוכזבת, בסך הכל הוא בעל טוב, אבל למה הוא לא מבין דברים כל כך פשוטים?!
***
כמה פעמים אמרנו "לא" והתכוונו ל"כן" וגם הפוך – כמה פעמים אמרנו "כן" והתכוונו ל"לא", ורצינו רק שהוא יבין, שהוא ירגיש את מה שאנחנו מתכוונות ורוצות באמת, וזה לא קרה…
יש בנו רצון שהוא יזהה עוד לפני שנדבר, שהוא ירגיש וייתן מענה מדויק לצרכים שלנו, וב"ה גם הרבה פעמים זה קורה.
אבל לעומת הפעמים שזה קורה, יש הרבה מאוד פעמים שהוא לא זכר, לא שם לב, לא התחשב מספיק, אנחנו יכולות למצוא את עצמנו בערב פסח משוועות לעזרה, קורסות מעומס עבודה, והוא בא ושואל "זה בסדר שאני אלך עכשיו לדייג עם שני חברים טובים שבדיוק הגיעו לצפון?"…
והיא, בהמון רצון טוב, או במחשבה שהוא יבין אותה ורק מהפרצוף שלה יוותר על הרעיון, אומרת משפט כמו "אם אתה צריך את היציאה הזו, אז תיסע…" אבל במהלך כל השבוע שלאחר מכן היא מחכה ל"תשלום" והערכה על ההסכמה שלה, לעזרה יוצאת מגדר הרגיל ממנו, וזה לא קורה!
וכשמגיעים מים עד נפש זה מתפרץ ויוצא בדרכים פחות נעימות….
אנחנו חייבות לזהות מה אנחנו רוצות באמת. האם ההסכמה שאני נותנת היא אמיתית? נכונה? היא מגיעה ממקום כנה, או שיש המשך, ושלוש נקודות, או מרכאות, או אלף כוונות אחרות מתחת למילים הפשוטות שנאמרו?
חז"ל אמרו שהאיש הוא "פשוטו של עולם", לעומת האישה שהיא "סודו של עולם", אצל הגבר הדברים מתקבלים בפשטות, כמו שהם נאמרים, בלי כוונות, ובלי חוש שישי והבנות של הדברים מעבר –
לעומת האישה שעליה נאמר שהיא "מכרת באורחים" – זו התכונה הכי נשית שיש. חוש שישי מפותח שמזהה ברגע אחד את מצב הרוח, את הלך האנשים, מה מתאים להגיד להם ומה פחות, היא מזהה איך הילד מרגיש, ואם הוא צריך מילה טובה או שקט, אם משהו פגע בו או שיש לו מצב רוח טוב.
זו אישה, ובגלל שאנחנו כאלו, אנחנו חושבות שגם הסובבים אותנו הם כאלו. בדיוק בגלל זה אנחנו מבקשות מהבעל שלנו שתהיה לו גם את ההבנה הזו שמזהה דברים גם שהם לא נאמרים, אלא רק מרגישים אותם במד נשי מיוחד.
העניין הוא שזו דרישה לא הגיונית ולא הוגנת. הבעל שלנו לא קיבל את היכולת הזו. אמנם, היא יכולה להתפתח עם השנים, אם בתחילת הנישואין הוא לא הבין על מה את מדברת, בהמשך הוא יצליח להבין שיש כאן "מוקש", והוא צריך ללכת בזהירות ולברר יותר לעומק את התשובה הברורה.
אבל, אחרי הכל –
הרבה יותר קל ונכון לחיות בצורה ברורה, ולא לעשות לבעל חידונים או סודוקו בעשרה נעלמים, כי הרבה פעמים התחושה היא שבזבזנו את החידה על האדם הלא נכון.
הרבה יותר פשוט ונכון להגיד לו: "יש לי שבוע הבא יומולדת ואני רוצה שתקנה לי מתנה", כן, בדיוק ככה!
או: "אני צריכה את העזרה שלך עכשיו."
"אני אשמח אם תקנה לי משהו לשתות – תודה!"
"קניתי בגד חדש, מה אתה אומר עליו?"
כשאנחנו באות בפשטות הכל נראה אחרת, הבעל מרגיש בטוח ללכת בדרך הזו, הוא לא חושש שהוא פספס איזה נתון, מה שאשתו אומרת – לזה היא מתכוונת – בלי פרשנות וכוונות נסתרות. וכמובן – הרווח הוא קודם כל שלנו. כי לחיות כל הזמן בציפייה שהוא יבין והוא יגיד, והוא ידע, זו ציפייה שגורמת להרבה תסכולים, מתח, כעס וכאב לב. אז בוודאי שהיה נחמד לחיות עם מישהו קורא מחשבות, אבל אחרי הכל, הרבה יותר קל לבקש ברור ולקבל את מה שאנחנו צריכות במדויק.
תכלס, זה מה שאנחנו רוצות, לא?
ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל
עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד?
בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]
ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729
להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799
תודה בתאל על הטורים המחכימים!! כל מילה פנינה!!
ואוו זה נראה שכתבת את זה עלי!!! זה פשוט הכי מדויק ונכון! תודה על הפתרון מקווה שאצליח[בואי שזה קשה לדבר ברור לפעמים כמו שקשה לו להבין את הלא ברור…]