הבית הפוך – מהומה, ככה זה בית עם ילדים היא מנחמת את עצמה, ברוך ה' העיקר שיהיו בריאים! מרימה תוך כדי ספר שמישהו השאיר על הרצפה מניחה על השולחן במטבח. השוקו על השיש, הכפית של הקפה בתוך הסוכר, לא נורא היא מרגיעה את עצמה – הסוכר כבר לקראת הסוף, כשיגמר היא תשטוף את הכלי ותשים סוכר וכפית חדשים. מחר יום חופשי והבית באמת זקוק לניקוי יסודי, היא תסתער על המטלות אחת-אחת, היא מרתיחה מים בקומקום, עוד מעט יבוא האיש שלה, והם ישבו לשתות קפה ביחד, בודקת אם נשארה עוגה משבת, מסדרת ביסקוויטים בצלחת (נגמרה העוגה…), דוחפת את כל מה שעל השולחן הצידה מפנה להם מקום קטן.
שתי דפיקות מהירות, ודלת נפתחת, האיש שלה כבר כאן. "ש—לום!" היא שומעת אותו מזיז את הקליקס מהרצפה, מפלס לעצמו דרך, מודה בליבה על היום חופשי של מחר, מחר הכל כאן יהיה מפוקסס.
"אפשר מגב בבקשה! למה הבית צריך להיות הפוך כשאני מגיע בסוף היום, לא יודעים להרים משחק אחרי שמשחקים בו – אם ככה אז שלא ישחקו, תראי איך הבית נראה, זה נראה לך הגיוני ככה???"
היא מתכווצת, לא נעים לה שככה הוא מדבר.
"כמה פעמים הסברתי לך, ואתה גם ראית בעצמך, שכשאני מנקה הבית נוצץ ומבריק, וזה גם עושה לך מאוד טוב. בשבוע הזה היה לי קצת עומס, אז לא קרה שום דבר אם הבית קצת מבולגן, ולא כל דבר נמצא במקום שלו" היא מסבירה ומתנצלת קצת.
"מחר יש לי יום חופשי אתה תראה שיהיה פה נקי ומסודר!"
הוא נאנח, הולך להביא את המגב מהמרפסת שירות, לא מחכה ליום חופשי שלה, היא חוזרת אחריו לסלון, מסתכלת איך הוא אוסף את המשחק.
למה הוא לא יכול להבין שגם לה מאוד חשוב שיהיה מסודר ונקי, רק שהיא מסדרת כשיש לה זמן להבריק את הכל, היא מרגישה שזה לא סדר כשזה רק "מלמעלה", אז חבל לה בכלל לבזבז אנרגיה על סדר כזה.
תחושה חמוצה פושטת בה, מתיש אותה החוסר הבנה שלו, מעליב אותה שהוא רואה את הבלגן ולא אותה, מציק לה שהערב לא יהיה נחמד כמו שחשבה והוא מלא בדיבור טכני, בהערות ובחוסר שביעות רצון.
"לא מבינה את הקטע שלך, אמרתי שמחר אני אנקה ואסדר הכל, מה העניין להתעקש לעשות את זה עכשיו?! כל פעם שקצת מבולגן לך אתה הופך את כל האווירה למשהו לא נעים"…
****
פעם ניסית לחבר שני תפוחי אדמה אחד לשני – ולהפוך אותם לאחד? לא ניסית וגם לא תנסי ברור לך שאין סיכוי לעשות את זה.
לעומת זאת בטח את יודעת שבצק רך אפשר לחבר לבצק רך אחר, גם פלסטלינה בצבע כחול יכולה להתערבב עם פלסטלינה בצבע אדום,
התכונה שמאפשרת להם להתחבר אחד עם השני זו הגמישות, וללא הגמישות, האלסטיות, היכולת להימתח והתכווץ, להתרחב ולהתערבב אין סיכוי לחיבור!
כאשר אישה רוצה להתחבר לבעלה ולחיות חיים ביחד עם בעלה ולא חיים לצד בעלה, היא תצטרך ללמוד לרכך, להמתח, להתרחב, להתגמש.
אין אישה בעולם שרוצה להישאר בודדה, בדידות היא לא מצב, היא תחושה, כשאישה נשארת נוקשה, עקשנית, לא מתפשרת, לא מאפשרת היא נשארת בודדה, אי אפשר להתחבר אליה –
כמו שאי אפשר לחבר שני תפוחי אדמה לא מבושלים.
חייבים לעבור תהליך של חימום וריכוך על מנת להצליח להתחבר ולהפוך לאחד.
גמישות היא שריר שמתחזק. ככל שאני מוצאת יותר מקומות לעגל ופחות מקומות להתעקש, בתחילת הקשר יהיו יותר דברים שיהיה לי קשה לוותר עליהם, אבל במהלך החיים, ביחד עם הרצון להתחבר ולהגיע לקשר יציב וחזק עם בן הזוג – המקומות שאתגמש בהם ילכו ויגדלו. בתנאי שארצה להתחבר ולהפעיל את השריר של הגמישות וההסתגלות.
"אני אוהבת לקנות בגדים רק של מותגים, לא מסוגלת לקנות בחנויות פשוטות"
"אני חייבת לצאת עם חברה פעם בשבוע להתאווררות, חברות זה אויר לנשימה אצלי!"
"אי אפשר לבקש ממני להכין כל יום מנה בשרית, אני לא סובלת את הריח של הבשר!"
משפטים הנאמרים בנחרצות, לא מאפשרים לנו להתחבר, הם יוצרים אצלנו חומה בלתי עבירה וחוסר יכולת להסתגל או לרצות להסתגל. כשאישה אומרת "לא מסוגלת!" "לא יכולה!" "אי אפשר!" "חייב!" היא לא מצליחה לחשוב שיש דרך אחרת, ואז היא גם לא מצליחה למצוא פתרון יצירתי לקונפליקט שנוצר.
אישה שרוצה להתחבר לבעלה ולהתאים את עצמה אליו, חייבת למצוא פתרונות יצירתיים לתכונות אופי שלה ולהרגלים שהיא באה איתם, כדי שיוכלו להתאים לבית הספציפי שלה עם הבעל שה' שם אותה ביחד איתו.
הסבא מנוברהדוק כותב כך: "שבאמת העולם אינו מפריע כלום לאדם, ולא באמת מונע ממנו להשיג מה שהוא רוצה, ורק המידות הרעות שלו הן הגורמות לו שיראה כך".
זו לא המציאות שמקשה עלינו את החיים המשותפים, אלא המידות, ההרגלים, האופי. אנחנו כל כך מתקשות להיפרד מהרגלים ותכונות אופי שלנו, כאילו משהו בתוכנו יאבד ולא נוכל למצא אותו שוב.
על מי אומרים שהוא צר אופק? על אדם המרוכז כל כולו בעצמו ובדברים המוכרים לו, וכל דבר שטיפה שונה ממנו מיד מבהיל אותו, מבריח אותו, וגורם לו להיסגר ולשמור על עצמו.
לעומתו אדם רחב אופקים, הוא האדם המגלה פתיחות, הקשבה והכלה לאדם העומד מולו, אדם שמוכן לקבל דעה שונה משלו, התנהלות אחרת ממה שהוא הכיר עד היום. אדם כזה הוא אדם חזק, אדם שלא נרתע לוותר כדי להצליח להתחבר והתנהג בצורה שתעשה טוב לשני.
אישה גמישה יכולה לעבור ממצב למצב ביתר קלות, אין בעולם אישה שנולדה גמישה לכל הדברים שבעלה רוצה/ חושב שהוא צריך/ מתנהג וכו'.
כל בקשה של הבעל, כל אמירה שמביאה אותי לפעולה כלשהי היא אימון לשריר הגמישות, ומזמינה להתחברות וקשר עם בן הזוג.
הדרך להתחבר ולהפוך ליחידה אחת הפועלת יחד זה ללמוד את הבעל שלי, מה הוא צריך עכשיו? מה מציק לו? מה גורם לו אי נוחות? איזה הרגל שלי מפריע לו? זו עבודה שלוקחת זמן, אבל הדרך להתחברות היא לנצל כל הזדמנות שהחיים מזמנים לנו ולבדוק איך הפעם אני בוחנת אפשרות פעולה נוספת ושונה ממה שנהגתי עד היום, לפעמים אני אעשה בדיוק הפוך ממה שרציתי. במקום לומר "אי אפשר!" עם סימן קריאה ענק בסופו אשאל את עצמי "באמת אי אפשר?" במקום "אני לא מסוגלת!" אשאל את עצמי "אני באמת לא מסוגלת? או שאולי אני יכולה לנסות ולבדוק?"
ויש משהו שחשוב לזכור – כשאני בוחרת להתאמן ולאתגר את עצמי בתרגילי גמישות, זה מרחיב אותי ותורם לי, מגלה בי מקומות חדשים, ויחד עם זה מחבר אותי לבעל שלי ומאחד אותנו.
יש בהתנהלות הזו משהו מרתק שמרחיב את הלב! מסקרן! מתקדם! יש כאן בניה וחיבור וגילוי של עצמי ביכולות חדשות שעד עכשיו לא התנסיתי בהם – ושווה, שווה לנסות!
ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל
עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד?
בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – b0573106799@gmail.com
ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729
להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799
33 Responses
נכון, אישה במהות שלה היא גמישה
אבל, ויש כאן אבל גדול
לפעמים חיים בגמישות עם מישהו לא גמיש ברמה שבסוף האישה כבר לא יכולה להתגמש יותר, והגומי עף.
לא כדאי לעצור לזהות את קצה הגבול (מדברת על שנים, לא על מקרה אחד ועוד אחד, אלא על אין סוף דברים שעלול להביא לפיצוץ…)?
מדהים!
היה שווה לעצור ממרוץ הנקיונות בים הבלגן ולקרא..
תודה רבה!!
זה נכון מאוד,
אבל כמו שכתבו לא בכל דבר ולא תמידדדד
לפעמים אשה כן תראה שהיא לא מסוגלת, והיא צריכה ללמוד להגיד את זה בצורה נכונה
לאפות כל יום אוכל טרי??
ואם היא אחרי לידה / ערב פסח / היתה עם ילד במיון??
כאן זה המקום של הבעל להתגמש ולהבין שהוא לא חייב כל יום אוכל טרי…
מגיבה לרבקי ולדבי,
שמנה לב שכתבתי על גמישות דברתי על לשים סימני שאלה בכל הדברים שאני חושבת או אולי אפילו בטוחה שאין מצב ואני לא מסוגלת!
נעשה בדיקה עם עצמנו ונראה כמה דברים אנחנו מרגישות שכאן אנחנו חייבות לפעול לפי התחושות שלנו ובאפס גמישות- בהרבה מהמקרים נשים לב שאם היינו מוכנות טיפה להתגמש ולאפשר המצב היה הרבה יותר נעים ונוח.
גמישות זה לזהות איך אני מתנהגת בסיטואציה מסויימת ולבדוק אם זה נעים למי שקרוב אלי ואני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו נעים לידי, הבעל שלנו זה האדם שאנחנו רוצות ובוחרות לעשות לו טוב!!! זה לא מגיע ממקום של "הי, מי הוא חושב את עצמו, ולמה מה קרה שאני אשנה את עצמי, ורגע אולי הוא מגזים עם הדרישות שלו…" אני בכלל לא מסתכלת כרגע עליו ועל המחויבות שלו, ועל איך הוא צריך להתנהג- אלא רק על עצמנו, אני רוצה להתחבר אליו! אני רוצה לחפש דרכים לחיבור ולקשר, כשלמשהו אכפת מהשני הוא מחפש דרכים לגרום לשני להרגיש טוב לידו, זה בא לנו בטבעי לתת לשני תחושה טובה ונעימה. אז אם אני יודעת שלבעל שלי מפריע צורת ההתנהלות שלי בסדר של הבית, אני בודקת מה אני יכולה לשנות בהתנהלות- אולי לרכז את כל הבלאגן בפינת החדר, אולי לדאוג שהמשטחים יהיו נקיים כשהוא מגיע, לא יודעת מה , אבל העיקר שאני מחפשת דרך נוספת חוץ מהדרך המוכרת שלי (של או הכל או כלום, יגיע היום חופשי ואז הבית יהיה נוצץ) זו דרך אחת שמתאימה לי מאוד, אבל כאישה שרוצה להתחבר לבעלה ולחיות באוירה נעימה וטובה ואוהבת, אני מחפשת עוד דרכים שיתאימו לשננו- על הגמישות הזו אני מדברת!
צורת הדיבור של הבעל תקינה בסיפור הזה??? נראה לי יש כאן עניין אחר שמצריך עבודה רצינית
"אפשר מגב בבקשה! למה הבית צריך להיות הפוך כשאני מגיע בסוף היום, לא יודעים להרים משחק אחרי שמשחקים בו – אם ככה אז שלא ישחקו, תראי איך הבית נראה, זה נראה לך הגיוני ככה???"
משהו לא תקין כאן?
אלו המילים היחידות שהוא אומר לאורך כל הטקסט….
אף פעם לא שאלת את הילדים שלך "מה נסגר עם הבלגן כאן? ובשבוע הקרוב אין קליקס/קפלה/ לגו אם ככה משאירים הכל מבולגן"
אם לא קרה לך או שאת מלאך או שאין לך ילדים או שהילדים שלך מלאכים : )
היחס של בעל לאשתו לא אמור להיות כמו היחס של אמא לילדים שלה.
והוא לא אמור לפקוד עליה בטון של שוטר.
ההשוואה ממש לא נכונה.
היחס של הבעל לא אמור להיות כמו היחס של אמא לילדים – נכון מאוד!!!
לגבי הטון – לא היה שום פס קול שניתן היה לשמוע איך נאמר המשפט,
וזה פרשנות של כל אחת מה היא שמעה כאן ואיך.
כשכתבתי את המאמר אני יכולה לומר לך שהרגשתי בקול שלו דווקא את המובסות, הייאוש, והעייפות מזה שהוא לא מצליח להעביר לאשתו את הקושי שלו – שוב זו הפרשנות שלי לסיטואציה…
לגבי הדיבור של הבעל שהושווה לדיבור של האם לילדים שלה – הכוונה הייתה להראות לנו שגם לנו יכולות להיות סיטואציות שמוציאות ממנו משפטים פחות נעימים, וכאשר אני מבינה את עצמי קל לי יותר להבין את השני.
ושוב אני לגמרי מסכימה עם מה שנאמר ששיח של אמא וילדים שונה מאוד משיח של הבעל עם אשתו ואשה עם בעלה.
נראה שמטרת המאמר לפתוח לנו קצת את האופקים
לצאת מאזור הנוחות ולתת מקום לשינוי מהצד של האישה כדי להתחבר לבעל.
נכון אומרות המגיבות שהבעל לא מתנהג יפה בצורת התגובה שלו
אבל אולי כל אדם שמתעצבן אם הוא לא גדול הדור מתנהג לא יפה?
אם האישה תשכיל לראות את המטרה שלה = החיבור עם בעלה היא לא תתייחס לדיבור ולטון
אלא לצורך שעומד מאחורי זה, אשתי תתגמשי איתי.
וכשהיא תתחיל להתגמש אולי הוא יהיה שמח וטוב לב?
כדאי לציין שלמעט מקרים קיצוניים של הפרעות קשות, רוב האנשים כשעושים להם טוב, מכירים טובה ומוקירים את העושה.
ממליצה לכותבת להקדים כמה מילים לפני תחילת המאמר כדי לא לעורר התנגדות.
בהצלחה.
זה בעיה
המאמר עצמו נכון שבנשואים צריך ללמוד להתגמש
אך גם בנשואים (ובחיים בכלל) צריל לדעת לשמור על הכבוד העצמי ולא לתת לאף אחד לפגוע בי.
והמאמר לא מביא את הצד הזה בצורה נכונה,
אישה שמתגמשת בלי להסביר לבעלה שצורת הדיבור שלו פוגעת בה – היא פוגעת בעצמה!
הופכת את עצמה מאישה לשפחה.
התנגדות- פירושה את נוגעת בי או בדברים שמעסיקים אותי, אכפת לי ממה שאת אומרת ואני רוצה להבין את מה שכתוב כאן,
ואם אני אבין, ואסכים אצליח לשנות דברים שתקועים אצלי… (אצל כולנו:)
ומה עם הבעל??? לא הבנתי
אישה לא אמורה להסכים שידברו אליה ככה
לא צריך בכל דבר להאשים את האישה ולתת לה עצות להיות גמישה
מי שלא גמיש כאן זה דוקא הבעל
אישה לא אמורה להסכים שידברו אליה – איך?
הבעל הביע תסכול מהבלגן (חופש הביטוי – בעברית)
לא רוצה שנשים ירגישו אשמות בטח לא בערב פסח שגם ככה הלב שלהן מלא ביסורי מצפון 🙁
אין כאן האשמה יש כאן הזמנה ליצירת קשר אחר ממה שהכרנו עד עכשיו,
אם עד עכשיו ישבנו וציפינו ואמרנו,
"אתה לא תדבר ככה…"
"אם אתה מתנהג ככה זה לא מתאים לי"
"אתה מחויב לקשר בדיוק כמוני"
ועוד כל מיני משפטים מרחיקים ולא נעימים, כאן אני נותנת לך דרך להיות אחראית על הקשר ועל מה שאת מרגישה בתוכו,
את יוצרת אותו כמו שאת רוצה שהוא יהיה ואת זה אפשר לעשות רק כאשר אני מפתחת גמישות, פחות נפגעת ממה שהוא אומר, יותר מחפשת את מה שעומד מאחורי המילים ומחפשת דרכים שיהיה נעים לשננו.
מקווה שהבנת והתיישב על לבך.
מה ההבדל בין זה לויתור?
האם הגמישות היא כן לסדר את הבית
שאז אני מתקוממת…לא לא אין לי כוח להתגמש בזה
ביום החופשי הרבה יותר נכון לי לארגן
או גמישות רק בתגובה החוזרת?
רק להגיב ברוך? שזה ממש מתאים לי לנסות
מאד משמעותי ההבדל
הדוגמא של סדר בבית היא דוגמא אחת מאלף דוגמאות אחרות שקורות בבתי ישראל,
גמישות היא מציאת פתרונות ודרכים להתחבר לבעל שלי, ולהנעים לשנינו את השהות ביחד.
זו עבודת חיים – אבל תמיד משתלמת!
ושוב אני חוזרת ומדגישה – בעל לא מחפש ולא רוצה אישה רמוסה/ חסרת כבוד עצמי / בלי דעה עצמית
בעל רוצה אישה חזקה, בעלת דעה, עם כבוד עצמי, שדווקא מתוך המקום הזה רוצה להיות בקשר איתו
ולהנעים את הזמן המשותף שלהם ביחד ולכן היא מחפשת דרכים יצירתיות
להתגמש ולמצא פתרון לדברים שמפריעים לבעל שלה.
אגב – כאשר אישה נוהגת ככה, היא "מורה מצויינת" לבעל שלה ומלמדת אותו שגמישות היא דבר שיעשה טוב לשניכם.
ההבדל הגדול לדעתי אם זה ממקום מרצה או ממקום נותן.
לטעמי בכל מקרה הדיבור של הבעל לא ראוי.
וכשאישה מקבלת שיח כזה, לטעמי היא לא אמורה לשתוק,
אלא להגיד- אני רוצה שיהיה לך נעים, אבל חשוב לי שתדע שלא נעים לי כשאתה מדבר אלי ככה.
לאו דווקא עם קשר ישיר למטרת המאמר -האם מותר לגברים גם להושיט יד ולארגן בית מבולגן עם ילדים מלאי יצירתיות ומעוף ואישה אחת מותשת?
או שזה משהו מופרך…
האם לדעתו של בעלה היא אמורה להספיק לג'נגל את העבודה, הטיפול בילדים ולשמור על הסדר והכל בעצמה?
שיהיה ברור, אני הכי בעד סדר בעולם:) וזה נפלא ורצוי אם מצליחים, באופן אישי בלאגן זה דבר שמסוגל להוציא גם אותי מדעתי.
אבל לעניותה של אותה דעה, הדרישה של הבעל מאישתו קצת ברוטלית, במיוחד בצורת ההגשה שלה
אוקי, בטור על גמישות לבעלים, ילמדו אותו איך להגיב בצורה נעימה : )
כאן מדובר על טור לנשים, שבו מוצג איך להצליח לזוז קצת כדי שיהיה לשותף שלך בבית, קרי: הבעל, שיהיה לו נעים.
כמו שאת רוצה שהוא ידאג שיהיה לך נעים, זה הכל.
זה קצת מגוחך,
הרבה כאן יוצאות חוצץ נגד צורת הדיבור של הבעל והדרישות וכו' כאילו זה הנושא. לי ברור שזו רק דוגמה, ולכל אחת יש את הנושא שהבעל מתעקש עליו עם או בלי סיבה (מוצדקת לדעתה) ובינינו, בעל שאף פעם, בשום נושא ועניין בעולם ובבית לא מדבר כך, הוא מלאך אמיתי ונדיר (או שאת בהתנהגותך לא מאפשרת שזה אומר משהו, ולאו דוקא חיובי) כולנו בני אדם שחשובים להם דברים מסוימים ומפריעים להם דברים אחרים ולכל אחד יש נקודות שחשובות לו במיוחד ובד"כ עם תקשורת נכונה לומדים אותן ו(משתדלים..) להתגמש ולבא לקראת.
תודה, בתאל, על הטור הזה וגם על הקודמים, מאד נהנית ומקווה ליישם…
בתאל, אני לא מסכימה עם מה שהגבת לדיני שאת לא רואה בעיה בצורת הדיבור של הבעל, ועוד הוספת: "אף פעם לא שאלת את הילדים שלך כך…וכו' וכו'"
לאישה לא מדברים כמו לילדים!
ההשוואה צרמה לי!
ושיתכבד הבעל הנחמד ובמקום לכעוס, יתחיל להושיט יד בבית, על מי הוא כועס בכלל? אפשר לדעת? מה הוא חושב שאשתו בלגנה את הכל? זה ילדיו בדיוק כמו שאלו ילדיה, ולפי הסיפור, היא לא נשמעת אחת שמפקירה את הבית אלא שתעשה זאת בהזדמנות שיהיה לה כח. מה יש כאן לכעוס???
ומה זה קשור לבא ולומר לה להתגמש???
לא הבנתי.
אסור לבעל להביע תסכול מהבלאגן?
רק לאישה מותר להתפרץ מתי שהיא רוצה?
אם את לא מסוגלת לראות גם אותו אלא רק רק את עצמך זה עצוב מאוד 🙁
שימי לב – סיטואציה אחת מתוך מיליוני הסיטואציות,
מי יודע מה היה לפני? מי יודע מה היה אחרי?
מי יודע כמה פעמים הוא הושיט עזרה, ומושיט עזרה?
מי יודע ממה עוד הוא מתוסכל, מי יודע איזה יום עבר עליו?
מי יודע כמה ימים יש לגברת מנקה?
מי יודע כמה פעמים הוא ביקש וביקש יפה ונעים, ועזר בחשק ובשמחה, ותמך ועודד ונתן יד?
לא את ולא אני יודעות זאת – בסיפורים כמו בסיפורים אנחנו מקצינות לכאן או לשם.
זה בסדר שאת תחשבי שאין כאן מקום להתגמשות אבל בדברים אחרים את תגידי ודאי שהיא חייבת להתגמש.
ויש מקומות שאני אומר לאישה אם יש לך קושי להתגמש ואת רואה בזה פגיעה – ודאי שאל תתגמשי אלא תבקשי יפה את העזרה שלו.
במקרה הספציפי הזה- כאשר בעל נכנס ואומר מה זה הבלגן הזה – הייתי אומרת לו כאישה (שיתוף אישי מהבית שלי:) "איזה כיף שבאת, בא נעשה את זה ביחד! " לא מתייחסת לניגון שהוא אמר את זה לא לטון וגם לא לנימה, פשוט ממשיכה הלאה – מבקשת עזרה בצורה מכבדת וסוגרת סיפור ותוך 15 דקות יש לנו בית מסודר ונעים.
בדוגמא לעיל שעוררה סערה (ערב פסח בבתי ישראל, המילה סדר מוציאה מכולנו אמוציות ותסכולים…)
כל המטרה הייתה לשים לב שיש כאן שתי התנהלות שונה של צורת סדר, וההתנהלות הזו כפי שמתנהלת האישה בסיפור – לו אישית מפריעה – הדגמתי איתה, איך אפשר לחשוב על צורות נוספות בסידור הבית שאז גם לה יהיה נעים וגם לבעלה.
מקווה שעכשיו הדברים ברורים וראויים לחשיבה מחודשת.
מה שאת אומרת זה מאוד נחמד כשהבעל מדבר בצורה ניטרלית.
גם אז האישה יכולה לחוות קושי, כי היא פועלת בצורה שונה ואחרת- וכאן יכולה לבוא לעזרתה הגמישות.
אבל במקרה כזה, שהבעל גוער ומדבר לאשתו בצורה לא מכבדת- אני לא חושבת שהאישה צריכה לבוא לקראתו ולהתגמש.
לא בגלל חוסר גמישות וקושי בשינוי דפוס התנהגות, אלא בגלל שככה לא מדברים והבעל צריך לדעת שבצורה כזאת הוא לא ישיג דברים ולא יזכה להיענות מצידה.
תודה רבה בתאל על הטור שכתוב בצורה כל כך איכותית, מוחשית וחיה שגורמת לנו לדון על העניין החשוב הזה
היי בתאל,
זה קצת הסעיר אותי…
משתפת מהבית שלי…
לי, אם בעלי היה אומר כזה דבר, הייתי נפגעת מאאד!
זה כ"כ מופרך לי שהוא יאמר את זה, ולא דווקא בדוגמא הספציפית על סדר,
בכל דבר, אין סיכוי שהוא יכנס הביתה ויתחיל לצעוק, או לגעור וכו
ואם זה יקרה, הוא יצטרך לפייס אח"כ הרבה זמן…
מה זה אומר עלי?
זה אומר עלייך שאת אישה נורמלית כמו כולן!
בעל לא אמור להיכנס לבית בצורה כזו ולהאשים את האישה בבלגן בבית, זו התנהגות לא תקינה, על אף שכותבת הטור ניסתה להציג אותה ככזו.
אני לא מסכימה עם זה.
הטורים הקודמים היו מהממים וגם הטור זה מביע מסר חשוב מאד, רק שלדעתי היה צריך לשתול כאן סיטואציה שונה, לא את הדוגמא הזו.
אני חושבת שקצת הלכו רחוק מידי עם הדוגמא. הטור דיבר על גמישות לא על הדרכה לבעל איך לא להיכנס לבית.
נראה לי שהדוגמא הייתה צריכה להיות כזו קיצונית כדי שעניין הגמישות יובן.
אם הבעל בסיפור היה חוזר ואומר- וואי אשתי היקרה אני בטוח שאת עובדת קשה אבל זה קצת מפריע לי שהבית נראה ככה כשאני חוזר אני אסדר אותו עכשיו אבל מה יעזור לנו ששתינו נהיה מרוצים?
נכון שאם הבעל היה מגיע ככה הביתה העניין של הגמישות לא היה מובן?
ואני בטוחה שלכל אחת גם לה וגם לבעלה היו סיטואציות של הפרכת עלבונות לצד השני אז בואו, את תמיד מדברת יפה לבעלך? ואף פעם אף פעם לא מתעצבנת על משהו שכבר אמרת בערך מיליון פעמים ולמה הוא עדיין עושה את זה?
בתאל-ממש תודה על הטורים ועל זה בפרט עזר לי עניין הגמישות כבר יום אחרי שקראתי את זה. אז תמשיכי לכתוב דברים מעניינים ומחכימים.
חושבת לגמרי כמוך, טלי.
באמת סף הרגישות שלנו בסוף יום הוא תחושה של- אין לו באמת מושג מה עבר עלי היום…
ועוד מילה אחת, הלך עליו……
לכן זה כל כך נפיץ
ולכן דווקא שם הגמישות הכי נחוצה.
שימו לב לא מדובר כאן שבאמת אמור להיות נוסף להכל גם סלון מאורגן.
אלא= את יודעת שזה מפריע לו?
קחי שניה מגב תעיפי הכל לאנשהו בסלון, וזהו
הוא מבחינתו מבסוט שזה 'נראה' מסודר. זה מה שהוא רצה.
לא ניקיון יסודי בסוף היום נוסף על כל מה שעשית מעל ומעבר…
לא הבנתי,
כל צורה שבה הבעל הספציפי שלך לא מגיב – היא לא תקינה?
מה אמורה לחשוב אישה שבעלה כן מגיב כך (לא באופן קבוע, לא תמיד), אבל כן, מדי פעם יוצא ממנו התפרצות של חוסר נוחות ממראה הבית, ואפילו ממשהו שאשתו עשתה – בקצרה: בעל שהוא לא מלאך –
בגלל שבעלך אדם עדין מאד ואצילי – היא אמורה לחשוב שהבעל שלה רשע? דפוק? לא תקין?
לא מבינה איפה האחריות של הנשים בתגובות כאן!
יש בהחלט בעלים "תקינים" שיכולים – שוב, לא קבוע, להגיב בכעס על משהו. קורה. ואפילו בצורה לא מכבדת. יש להם מה לעבוד ואיך להתקדם.
אז בגלל שהבעל שלך יותר עדין, ואולי את יותר עדינה ורגישה – זה אומר שכל הבעלים שמגיבים ככה, דפוקים??
באיזה אחריות חורצים פה גורלות בתגובות!
ואני כותבת את זה בתור אחת שבעלה לעולם לא יגיב ככה! לא לי, ובקושי לילדים, באמת אדם רגוע מאד. וגם אני לא אתבטא ככה לבעלי, אבל כן מכירה בסביבתי בעלים טובים מאד שמתמודדים עם מידת הכעס…
אגב, הרבה פעמים בעלים כאלו יהיו כעסנים בקצה האחד של הסקאלה – אבל גם יודעים לפנק מאד בקצה השני של הסקאלה,
זה ממש לא אומר שכל העדינים הם הבעלים המושלמים.
וזה לא תלוי רק באופי, זה תלוי גם בצורת הבית בה הוא גדל/מנטליות/סגנון וכו',
אבל חכמות היזהרו בדבריכן! שלא יחשבו פה הנשים, שזה מה שקורה אצלן בבית, שהבעל שלהן גרוע!
תודה שירה,
גם לי היה חשוב להבהיר את הנקודה הזו.
כמדריכת נשים למעלה מ-10 שנים, ומעבירה סדנאות וקבוצות בנושאים שעולים כאן ולא רק,
פגשתי הרבה דברים שחשבתי שלא קיימים, ולכאורה לא נורמליים, ונראים לא תקינים,
וגיליתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד על מהו ונורמלי או לא נורמלי, זה אישי לכל אחת,
ותקין או לא תקין זה לגמרי תלוי חברה/סגנון אישיות/ומערכת זוגית על כל המורכבות שלה,
הסיפורים בהתחלה הם לגמרי מתוך השטח, חלקם סיפורים אמיתיים מבתים תקינים וזוגות אוהבים עם קשר טוב מאוד.
זה שלא כל הקשיים קיימים בבית אחד – ב"ה!!! להודות ולהלל!!! אחת מתמודדת עם א' ואחת מתמודדת עם ב',
ואחת תתחבר מאוד למה שנאמר בדוגמא אחת, והשנייה תמצא את עצמה עושה מהפך שלם בזכות הנאמר בסוגריים במאמר אחר.
לא תקין כן תקין נורמלי או לא – לא רלוונטי לטור כאן.
ואוו איזו סערה קמה כאן.
בתאל,
אני קוראת ומוצאת את עצמי מסכימה ממש עם כל תגובה. גם עם המתנגדות וגם עם אלה שבעד, כי מצד אחד גם לי צרמה וגם אותי קוממה הסיטואציה והצורה בה הבעל נכנס הביתה, שבסופה האישה המותשת הייתה זו שצופה ממנה להתגמש, ומצד שני אני מסכימה שלא 'ראינו' את כל הסרט ושהדוגמא הייתה לשם העברת המסר בנוגע לגמישות. וכאן אני רוצה לעצור ולשאול: האם רק האישה צריכה להיות זו שמפתחת גמישות מול הבעל? מטרת השאלה היא לא להתבכיין או להתמרמר, וגם לא לדבר על העבודה של הבעל. המטרה שלי היא להבהיר שלא חודדה מספיק הנקודה האמיתית ממנה הדרישה לגמישות נובעת: להאיר דווקא את התוצאות של אותה גמישות. להסביר לנו, הנשים, למה זה כדאי לנו, למה זה יהפוך אותי ליותר מאושרת, למה זה יהפוך את הבית שלי ליותר רגוע. מה שכרגע מובן מהטור הוא העובדה שאישה שתתגמש תקבל בעל שלא עושה דברים שהוא גם ככה לא בטוח אמור לעשות. וזה מקומם. זה מעמיד את האישה במקום מרצה (מלשון ריצוי), מפוחד, זה שצריך לספק לבעל תנאי חיים טובים כדי שחס ושלום משהו לא יפריע לו, גם כשזה על חשבון הרצונות שלה. אני חושבת שצריך לחדד ולהאיר את היתרונות של הגמישות דווקא ממקום של חוזק, של כח, של חכמה. של מחשבה על התוצאה, של גמישות בכוונה תחילה דווקא כדי להשיג את מה שאני רוצה, ולא להפך. כי באמת באמת ככה זה.