בלי ידיים בבקשה – תריבו אבל בלי אלימות

נכון מאוד
אם שניהם מרביצים אין שום סיבה שתהיי בעד הקטן
מה הגדול אשם שהוא הגדול? שניהם לא בסדר

למה לא פייר?
מותר לאמא לומר- 'אצלינו לא מרימים ידיים, לא משנה מה עשו לך'. נקודה.
מי שמרים ידיים מקבל עונש.
גם אם הוא 'רק החזיר',
גם אם נגעו לו,
גם אם עצבנו אותו.
הרי באיזה שהוא מקום קיים גבול, נכון?

אם נלך לקצה: אם ילד פצע את אחיו פציעה שמצריכה טיפול רפואי, גם אז נאמר שלא פייר לכעוס היות ואחיו הרס או שבר או נגע לו?? (ובאמת אין צורך לכעוס. באופן נורמלי המרביץ יבהל ויבין בעצמו את הבעייתיות במה שעשה)

לא הבנתי בכללללללללללל מה תפקיד שלי- כהורה- בסיטואציה של ילדי הפוגעים זה בזה במילים/ מכות/ או בכל אופן אחר.
להתעלם??
לא להתייחס?
לא להפריד?

בבית מותר שיהיה יותר מכלל אחד, לא?
'אצלינו לא מרימים ידיים'.
'אני לא מוכנה לשמוע מילים כאלו'.
'אף אחד לא נוגע במה שלא שייך לו'.

וכאמא אני רואה בין תפקידי- עד כמה שידי מגעת- להעסיק את הילד השובב התורן, המשועמם (מאוד! שמחפש כל פעם להתעסק עם מישהו אחר: להרגיז, למשוך, לומר מילה, לגעת, ופשוט מומחה למצוא כל פעם דרך חדשה להבעיר את השטח)- ולדאוג שלא יהיו טריגרים לבעיות.

ולשאלתך- 'איך אני מצפה שילד יגיב', האם זו השאלה? אני יודעת שמכות זה המענה הכי מהיר- ואני מכירה את הילד שלי ויודעת שזה מה שהוא הולך לעשות.
אבל אולי יותר נכון לשאול: 'איך אני רוצה להבהיר לו מה נכון לו לעשות'? 'איך אני מחנכת אותו להתנהג כיאות גם אם משהו לא התנהל לפי צדק או לא כפי שהוא תיכנן'
(הבית הוא לא ג'ונגל ולא 'החזק שורד, החזק מנצח')

האם לא אני היא זו שאמורה ללמד אותו איך נכון להתנהג?
מי אמור לחנך את הילדים לשליטה עצמית? סבלנות? אחריות? מידות טובות? ענווה? שמירת הפה?

אז מה הילד אמור לעשות? איך הוא אמור להתמודד עם אח או חבר שלא מתנהג איתו יפה? הוא אמור לדעת שאם נגעו לו/הציקו לו/ לקחו/עצבנו- זה לא לשון הרע לבוא להורים ולומר להם. (וגם אם זה קרה במסגרת החינוכית- יש להורים דרך להתמודד עם זה. אם זה חוזר ונשנה, ולא משהו חד פעמי- צריך לפנות לצוות החינוכי או להורה של הילד הפוגע.)

ולמרות ש'אנחנו לא בית דין', אנחנו הורים, והתפקיד שלנו להשיב את הסדר על כנו- מי שלקח- יחזיר. מי שהציק או היכה- יתנצל, (ואם אצלי זה גבול- אז הוא יקבל עונש. ומותר לכן להחליט שהגבול הוא מי שנתן מכות חזקות או מי שבעט/ נתן בוקס לפנים או שדווקא מי שהעליב או השתמש במילים לא ראויות, או לא משנה מה. אבל חייב להיות גבול)

לא למדתי שום קורס.

להבנתי- וסליחה מכל הלב אם אני פוגעת במישהי- ההנחיה לתת לילדים להכות, להעליב ולא להתערב זה…. גויי, אולי? ויותר חריף: חייתי (זה מה שהחיות ביער לומדות לעשות!)
מה זה אומר? לא לחנך. לא ללמד אותם להיות אנשים ראויים, לא להראות להם את הדרך המוסרית והנכונה. לתת להם לשרוד ולהבין שבחיים- צריך להיות חזק, מנצח, וככה תהיה 'מצליח'.
תראו מה קרה בעולם מאנשים שגדלו בדרך הזו. מה היה בהיסטוריה ממי שחשב שלחנך- הכוונה להסביר לילד לאכול עם מזלג וסכין….

אני חונכתי שלוותר, לשתוק, להבליג- זה לנצח ולהצליח. וככה אני רוצה שהילדים שלי יגדלו.

ואני גם חושבת- כמו שהרבה כתבו כאן- שנכון לא להתערב בכל מריבה של הילדים, אבל:
אם זה זולג למכות או למילים לא ראויות, או לעלבונות- אני צריכה להפריד.

ו… הילדים שלי עדיין רבים, מעליבים ומכים (הם עדיין קטנים) אבל הם לומדים, והם יודעים- שממריבה מפסידים שני הצדדים.
הרבה נחת יהודית מהילדים המקסימים שרבים, ובעז"ה שיגדלו במידות טובות, וינהגו בדרך חסידות ומוסר.

ודאי שאסור לריב עם חברה. ויותר נכון להתמקד באיך נכון להבליג.
לא זה מה שהתורה מלמדת אותנו?
לא בסתירה- לא בטוח שנכון שאת תאמרי את זה.
אבל ברור שאם הילד רואה את אמא שלו רבה עם השכנים, אין לה שום מילה ושום דרך לחנך אותו למידות טובות של ויתור והבלגה.

מאד מפריע לי המשפט "אצלנו לא מרימים ידיים ולא משנה מה הוא עשה לך."
ילד יכול להכות במילים, מילים יכולות להרוג. שמעת על זה?
לא רק פיזית אסור להיות אלימים.
פגיעה רגשית נשארת כצלקת בלב לנצח.
עלבון או מילה מקטינה יכולים לגדוע חיים שלמים.
ולפעמים הילד שמשתמש יותר במכות- הוא פשוט פחות ווורבאלי. פחות יודע לבטא את עצמו. אז יש לו ידיים חזקות, זה משרת אותו. והשני- המילים זה הכלי שלו…
אז הפתרון הוא מערכתי ולא נקודתי.
אם מרגישים שהאוויר בבית לא טוב-
יש מקום להתייעץ איך מכניסים אוויר חדש…