אמא לשמונה ילדים ו… בודדה

יהודית רובינשטיין, גרפולוגית

זה היה מפתיע לקבל אבחון מאישה בת 70+, ואפילו מתקרבת לשמונים..

סיפור טרי מהחודש האחרון, אישה, שמספרת לי בטלפון שרוצה לדעת על עצמה.

"לא להכוונת מקצוע, את יודעת…" היא הוסיפה.

אותה אישה, שלא פגשתי אותה כי היא לא רצתה להיחשף, אלא שוחחנו רק טלפונית עם מעברים של דפים בין תיבות הדואר.

(חשבת על זה? אין תחליף לבדיקת כתב אמיתי חי ונושם מול בדיקתו דרך המייל או ה-GPT החביב. המגע של הכתב, החוזק שלו וכדומה, אומרים כל כך הרבה על האנרגיה הפנימית של הבן אדם.)

אותה אישה שולחת לי כתב שמטעמי צנעת הפרט לא אפרסם אותו, כתב חי, מתפקד, אבל עם קושי חזק ולחץ.

שולחת לי עץ אהמ.. איך נאמר את זה? מה הוא משדר לך?

נסעתי בדרך בואכה ירושלים, והלב לא מעכל את העצים החרוכים שרק שלד נותר מהם. כזה היה העץ שלה – ניצול שריפת אשתאול, כיניתי אותו בליבי.

עץ ענפים נטל צמיחה וקטן כל כך – לכן צילמתי את כל חלקי הדף, שניתן יהיה להתרשם מהפרופורציה.

והבית – מדויק, ברור, אבל קטן מאד, מרוחק ומשדר לי קריאה לעזרה ובעיות בבית שקשה לה להתמודד עימן (שוב, זהירות! הכל בשילוב סימנים נוספים!).

גם בציור המשפחה היא בחרה לצייר דמות אחת, קטנה ובודדה, קוויה שבורים.

הדמות קצת עם ביקורת ושליטה, ידיה על המותניים, הבנתי שיהיה לה ביקורת לומר, שהמצב לא מוצא חן בעיניה…

הבדידות זעקה.

ניסיתי לבדוק האמנם מדובר באישה בודדה קלאסית, אבל לא. יש לה משפחה, מוקפת בילדים ונכדים ההולכים בדרך ד'. חיה בינותינו, נראית הכי שייכת.

מאיפה מגיעה תחושת הבדידות הקשה שהיא סובלת ממנה?

במועדון שהיא נמצאת לראות עולם ולהתאוורר – היא לא מוצאת את עצמה.

והילדים? הילדים…. יש לה 8 ילדים.

קשה להיות בודדה עם מערך של ילדים ונכדים, לא?

שוחחתי איתה בטלפון וכה היו מילותיה:

"אני רוצה שתדברי עם הילדים שלי. אני בכלל לא רוצה שתדברי איתי." ושוב היא אמרה את זה. ושוב, ושוב.

מדובר באישה חזקה, מתפקדת, מסתדרת היטב בביתה, יוצאת ובאה.

ואני בכתב מוצאת סימנים לתלותיות.

"אני תלותית", היא אמרה לי בטלפון.

"אני בודדה". היא הדגישה. "בודדה".

אז יכול להיות שבעצם החיים היא לא בודדה באמת, אבל בתחושה הפנימית שמשתקפת בכתב ובציורים – כן. אי אפשר להתווכח עם תחושה פנימית חזקה.

"את שומעת, גברת רובינשטיין? דברי עם הבת שלי. אני אביא לך טלפון. היא עסוקה כל היום. אני כל כך מבינה אותה. יש לה ילדים קטנים. והן עובדות היום כל כך הרבה הנשים… ומי מדבר על הבנים שלי שתלויים בגחמות של נשותיהם, אם הן מרשות להם לעזוב את הבית לבקר את אמא שלהם או לא. דברי איתם."

ספרי להם שיש להם אמא.

אמא שמחכה להם. אני רוצה שהם יישבו פה קצת בנחת אפילו שעה ויספרו לי כל מיני דברים, בלי להסתכל על השעון. בלי ללכת לטלפון שלהם תוך כדי וללחוש לאישה שלהם שרגע, הם כבר יוצאים, וללקוחה שרגע, הם כבר מטפלים בה, ואני מרגישה כאילו כל דקה שהם יושבים, הם מפסידים כל כך הרבה עסקים חובקי עולם, כסף, וגם יצטרכו לשלם על זה בבית טבין ותקילין…

ספרי להם שמלהיות עם אמא לא מפסידים. שד' מאריך ימים על השעות שהקדישו בשביל ההורים.

זה לא נעים לי לרמוז להם שאני רוצה שהם יבואו. שיעלו קצת. בטח לא לומר להם את זה!

אני מרגישה נזקקת!

איך אמר לי ילד אחד חמוד שלי? "אתם תהפכו לזקנים אם נבוא לבקר…"

אז אל תבואו לבקר, תבואו להיות. תהנו גם אתם לבוא! יש סיכוי?

אין היום בינה מלאכותית לשלוח להורים, חייבים אנושיות בשביל זה.

הם יודעים שאני מסתדרת מצוין, ושולחים אלי מידי פעם נכדה חמודה… זה נחת. אבל אני רוצה לראות גם ילדים!"

אמנם בהחלט, גם מול בעלה – יש קושי חזק מאד והדבר ניכר. איך היא אמרה לי? "הבעיות שהיו ביננו לא נפתרו בגיל הזה. הן רק הולכות ומחריפות". הוויכוחים מולו על כל דבר, את זה היא זוכרת מאז ומעולם.

אכן הסברתי לה שהקושי שלה הרבה נובע בגלל זה, גם בבית עצמו לא טוב לה. דיברנו איך אפשר להקל את האווירה בבית. היא הסכימה איתי והיא מוסיפה: "אני יודעת, אני מודעת שהרבה מאד תלוי בי. קשה כבר בגיל הזה… אבל הילדים יודעים את הסיפור ביני לבינו". בעלה עדיין עובד מחוץ לבית, חברותי ונהנה. והיא זו שמרגישה כל כך לבד…

דיברנו על המון נושאים נוספים. מה מרגיש לה, מה יכול לחזק אותה, איך בגיל שלה כבר הגיע הזמן לדאוג לעצמה ולצאת מעט, מה היא יכולה לעשות מול התחושות שלה. הדרכתי אותה איך ליצור קשר בעצמה עם הילדים, איך להתקשר ולהתעניין בהם. איך לעזוב את תחושת התלותיות וללמוד להיות בעמדת המשפיע. היא הייתה קשובה.

אבל, הזעקה שלה: דברי עם הילדים שלי, עדיין מהדהדת לי.

אז הנה, דיברתי.

מה אומרות?

——————————————————

מילה של גרפולוגית:

בעץ ענפים נטול צמיחה – יכול חסר כזה לבשר על תקופה לא קלה, או חסר ברגשות חמים.
הרבה פעמים הדבר יראה גם על רציונליות וטכניות, עבודה עם שכל ופחות עם רגש. 

לעיתים מדובר באנשים עם חוש צדק מפותח,
כואבים את המציאות ורוצים לתקן אותה.

בציורי דמויות, המורכבים מצורות גיאומטריות, מרובעים ממש, עיגולים ומשולשים – לעיתים הדבר יצביע על חוש טכני אצל המצייר.

מחזור שלישי ללימוד גרפולוגיה נפתח כעת בבני ברק ובשעות הבוקר!

משלב העמקה פסיכולוגית ומקיפה על האישיות, אך מן הצד השני מתמקד בפרקטיקה של הכתב והציור – עד לרמה של ידע ברור, מדעי, שאינו מסתמך רק על אינטואיציה. עם קבוצות קטנות וליווי יד ביד.

החומר מקצועי, מסוכם באופן בהיר על מנת שיבוא לידי שימוש שוב ושוב, עם פרקטיקה אמיתית מהשטח. מדע מרתק שפותח את הראש והלב עוד הרבה לפני הפרנסה שאחר כך… 

אם את אחת מאלו שמחפשות להרוויח שליחות ורווחיות – בואי! 

מותנה בבדיקת התאמה גרפולוגית.

לפרטים נוספים לחצי כאן >>>

יהודית רובינשטיין היא גרפולוגית מוסמכת הנותנת מענה להורים באבחון קשיים אצל הילדים, ולצוותי הוראה באבחון קשיים אצל התלמידים. היא נותנת ייעוץ בתחומי תעסוקה ובתקופת השידוכים.

Print
0 0 הצבעות
דירוג המאמר
guest

27 תגובות
שרה
שרה
1 שנה לפני

וואווו

סבתא ובת
סבתא ובת
1 שנה לפני

ממני שאני גם בת וגם סבתא:
במקום לזעוק לילדים שיבואו למה היא לא הולכת אליהם? נקודה למחשבה: אולי הם לא באים כי לא נחמד להם אצלה? אולי האוירה לא נעימה? אולי הם מרגישים שהיא שואבת מהם אנרגיות? אולי הם מתנערים כי מרגישים את התלות ואת הציפיות וזה לא נעים?
במקום לשבת בודדה בבית אמא שמסוגלת כדאי שתלך לילדים (כל פעם למישהו אחר) בצורה נעימה ועוזרת ומקלילה.

רות
רות
1 שנה לפני
הגב ל  סבתא ובת

כל זה נכון
והיא גם כתבה את זה בטור, על הביקורתיות, על חוסר היכולת לדבר איתם ישירות, על התלות ועל הקושי מול הבעל – שבטוח השפיע על הילדות של הילדים ועל התחושות להם כשהם מגיעים אליה
כל זה נכון כאשר היא זאת שפונה לאבחון ורוצה לעזור לעצמה
אבל מטרת הטור (חוץ מהפרסומת 🙂 ) היא לומר לילדים שהם בכל זאת צריכים לבא, חובת כיבוד הורים מוטלת עליהם, שאמא שלהם צריכה אותם גם אם היא מתפקד ולא סיעודית בכלל, וקשה לה לבקש את זה מהם כמו שקשה לכל אימא להתחיל לקבל מהילדים

ציפי
ציפי
1 שנה לפני
הגב ל  רות

נכון אבל אמא גם צריכה לחשוב למה ילדים לא באים.
למה לא כיף להם לבוא.
אולי שתפנק יותר שתהייה מכילה יותר?

רחלי
רחלי
1 שנה לפני

עצוב ומחייב כ"כ

המצב מורכב
המצב מורכב
1 שנה לפני

לפי המניפולציה של האמא אפשר להבין את הילדים. פנתה לגרפולוגית כדי להוכיח כמה היא אומללה מסכנה וקרבן של כולם, והגרפולוגית תדבר עם הילדים שלה כדי לשכנע אותם לבוא! ואז מה יקרה? הם יגיעו תקופה מסויימת עד שהביקורת והסחיטה הרגשית ירחיקו אותם שוב.
היא לא דורשת כיבוד הורים אלא סוג של ביקור חולים. אלה יחסים לא בריאים.
אי אפשר לכופף לילדים את היד ככה ולאלץ אותם. יש לה שינוי לעשות עם עצמה.
הגרפולוגית כתבה את הטור על האמא, לא על הילדים. יש לילדים עבודה בפני עצמם ולאמא בפני עצמה. העובדה שהאמא דורשת צומי ושליטה לא מסירה מהילדים את חובת כיבוד הורים, אבל בטוח מקשה עליהם מאוד לקיים את המצווה הזאת

דבי
דבי
1 שנה לפני

ממש עצוב,
אישה בת 70+ לא עשתה עבודה עם עצמה,
ביקורתית, מריבות עם הבעל…
היא לא מוכנה להתאמץ,
באה לגרפולוגיה בשביל לקבל תמונה כמה הרגשות שלה נכונות, אך לא מה היא יכולה לעשות
ועדיין מצפה שכל העולם יעשה את העבודה בשבילה, הגרפולוגית, הילדים, …
אם היא לא נתנה לילדים שלה דוגמא אישית של ויתור ומאמץ למען השני (הבעל במקרה זה)
איך היא מצפה מהילדים שלה והכלות שיותרו ויתאמצו בשבילה????
סליחה שאני אומרת- אגואיסטית מושלמת!!

יהודית רובינשטיין
יהודית רובינשטיין
1 שנה לפני

שלום לכולכן
אכן – כפי שהבנתן –
כשמישהי באה אלי לאבחון,
אנו משוחחות עליה, על מה גורם לה להתנהג כך, מה הקשיים ומה השורש. לא נאשים אחרים.
בשיחתנו יחד שוחחתי איתה עליה. עליה בלבד. על מה היא יכולה לעשות היא, בשביל לתת יחס אוהב ומכבד לילדים וממילא אף לקבל בעז"ה.
כמו – כיצד להוריד ביקורת, מתי להפסיק להיות תלותית.
אתן צודקות מאד.
בטור – באתי לחדד עניין אחר לגמרי.
כשהיא אמרה לי: תפני לילדים שלי, לא הנהנתי ואמרתי – נכון, הם צריכים שיפור. אלא דיברתי איתה עליה.
אבל את הזעקה הזו – שיכולה להיות קשורה לנשים רבות רבות וטובות ללא קשר לכלום, אותה החלטתי להביא כאן.
לילדים האמתיים שלה אני לא אפנה, ולו בגלל שלא תהיה מכך תועלת.
אבל לנסות לחדד בתוכנו את המקום של הכבוד האמתי להורים, פינוי הזמן שלנו, את זה אנחנו יכולות.
וגם… גם אם לפעמים אני מרגישה שאמא שואבת ממני יותר מידי – (פחות התחברתי למילה אגואיסטית)
אם לא מדובר על נזק בחיים שלי – בת מחויבת לעשות למען הוריה.
מקווה שהובנתי,
בתפילה שלא תצא תקלה תחת ידי
יהודית.

הילה
הילה
1 שנה לפני

הכוונה שלך הובנה לגמרי
לא הבנתי למה רוב התגובות כאן נטו לכיוון אחר
ואני מקווה שהאישה המדוברת לא קוראת את התגובות

אותי אישית הטור הזה חיזק,
ממקומי כבת וגם ככלה- להיות מאפשרת יותר גם כשלא תמיד מסתדר

תודה לך

יהודית רובינשטיין
יהודית רובינשטיין
1 שנה לפני
הגב ל  הילה

תודה הילה,
כמה מרגש לשמוע שהטור נגע בך ממש מעשי!

דבי
דבי
1 שנה לפני

יהודית,
לפי התגובה אני מניחה שב"ה לא התמודדת עם הורים סוחטים,
בטבע העולם ההורים הם מקור תמיכה הדרכה ועזרה לילדים, ילד בשביל לגדול ולהתפתח נכון – צריך הורה שיעזור ויכוון אותו,
כשהורה לא מספיק בנוי בעצמו ובמקום להיות הורה לילד הוא הופך להיות תינוק לילדו זה מצב קטסטרופלי,
הילד במקום לקבל חוסן כלים וכוחות נשאר בלי כלום, אפילו את הכוח הבסיסי שהיה לו ההורה סוחט
סחיטה הורית יושבת על המקום הכי קריטי לילד – על האמון העצמי, על הרגשת הזכות קיום.
זה ממש לא פשוט להגיד לילד כזה תתאמץ לתת להורה – כי זה הדבר הכי לא בריא לנפש שלו

אחרת
אחרת
1 שנה לפני
הגב ל  דבי

דבי, אולי את התמודדת עם הורים סוחטים / נרקיסיסטיים, רוב ההורים ממש לא כאלו.
ואני בטוחה שאם יש מאפיינים נרקיסיסטיים, יהודית יכלה לזהות את זה באבחון.
נכון יהודית?
ואותי אישית הטור הזה עורר מאד.
מכירה לצערי מציאויות כאלו, של הורים (בריאים בנפשם לגמרי) להמון ילדים – שהם קצת בודדים, כן.
הילדים עסוקים… כל אחד בחייו הוא, באמת עסוקים!
אבל לפעמים לא שמים לב לבדידות של ההורים.
ותודה ששיתפת יהודית, חשוב מאד.

פנינה
פנינה
1 שנה לפני

עשית דבר חשוב מאד. נראה לי שאלה שהגיבו באנטי ובהתנגדות, יש להן סיבה טובה. להגיד לה שהיא תלך אליהם? ממש תגובה מוזרה. ילדים שאין להם רצון או זמן לבוא לבקר את אמא, בוודאי ובוודאי שאינם רוצים שאמא תבוא לבקר אותם…

yehudit rubinshtein
yehudit rubinshtein
1 שנה לפני

שלום דבי,
היה לי קשה וכואב לקרוא את התגובה שלך
לא מפני שהתמודדתי עם הורים כאלו
ההורים שלי מקסימים ומיוחדים, שיהיו בריאים עד 120
אלא מפני שבעצם עבודתי – אני מכירה סגנון אנשים עם הפרעות אישיות כמו שתיארת
ויודעת מצוין כמה זה משפיע על הסובב.
במקרי קיצון – כשיש נזק לנפש הילד, במקרים רבות בייעוץ הלכתי המבין בעניינים אלו, מקבלים הוראה האם להתרחק ואיך.
כמו שכתבו לך, כשיש הפרעת אישיות כזו – ניתן לראות זאת על הכתב.
כשאני מזהה הפרעה כזו בזוגיות וכדומה – ההדרכה היא בכלל אחרת. ללא השוואה.
לרוב אשלח את הסובב להיעזר ולקבל כוח, בעל ההפרעה פחות נעזר, וגם לרוב לא הוא זה שיבוא לאבחון גרפולוגי…
ועוד אגב, גם בטשטוש פרטים – לא אוכל להעלות לטור ציורים המספרים סיפור כזה.
כאן ספציפית, הייתה אישה שהיה צריך לדבר איתה מה לעשות ואיך להתייחס (ועצוב היה באמת לעשות זאת בגיל כזה), אך הבעיה אצלה לא הייתה כזו.
הבעיה גם לא הייתה של ילדיה, ולא באתי להאשימם.
המטרה שלי היחידה מולה – לנסות טיפה לפקוח את עיניה ככל שניתן,
אך גם לפקוח את עיננו מעט,
מה בכל אופן אנחנו יכולים לעשות, עוד מעט, גם כשקשה…
הרבה כוח!

דבי
דבי
1 שנה לפני

לא דיברתי דווקא על הורים נרקסיסטים,
למרות שלצערי יש לי נסיון בזה, אני יודעת שרוב ההורים לא כאלו…

דיברתי על הורה תלותי – כמו שאמרת, הורה כזה נמצא במקום של מקבל מהילד במקום הורה נותן.
הילד במקום לשאוב כוח מההורה עסוק באיך לתת ולתחזק את ההורה.
ולכן לא נראה לי שאפשר ונכון להגיד לילדים תחשבו על אמא שלכם, הם עסוקים בלנסות לגדל את עצמם ואת הילדים שלהם- בלי שראו דוגמא אישית של חוסן וכוח, אז כמה הם יכולים להמשיך לסחוב את האימא על הגב שלהם

יהודייה שרוצה להיות טובה
יהודייה שרוצה להיות טובה
1 שנה לפני

רוב ההורים הם תקינים ולא נרקסיסטיים ולא תלותיים,
מקרים כאלו זה סיפור אחר
מה שהבנתי שהייתה פה המטרה זה לעורר את תשומת הלב,
לילדים עסוקים להורים מעט בודדים (הורים שנמצאים בבית כל היום בפנסיה, גם בלי להיות תלותיים זה קצת בודד… לאף אחד לא טוב להיות כ"כ הרבה שעות לבד)
ובהחלט מתבקש מהילדים לפקוח עיניים ולהשקיע במצווה כ"כ חשובה.
התורה לא אמרה כבד את אביך ואת אמך למעט הורים תלותיים או משהו אחר,
כל ילד חייב בכבוד הוריו, נקודה.
כמובן שיש מקרים יוצאי דופן שבהוראת רב צריך לשמור על מרחק, אך אלו לא המקרים הקלאסיים ולא עליהם באנו לדון פה…

פנינה
פנינה
1 שנה לפני

ממש מעניין, מחזק ומחייב. ועצוב!!! אותי זה מחזק כי ב"ה אני קופצת לאמא שלי סתם ויושבת על הספה. וממש לא מביטה בשעון. אחרי זה כשאני חוזרת הביתה אני שמה לב כמה שעות עבודה עברו אומרת לעצמי "למען יאריכון ימיך" – חיב להיות שה' יתן לך הספקים טובים למרות הזמן שביקרת אצל ההורים. גם לי יש ילדים נשואים, והלוואי שהם ישמעו מה שכתבת כבר עכשיו ויבינו שזו זכות גדולה להקשיב לאמא שלהם, להתעניין בחיים שלה, גם אם הם לא מציירים אותה כנזקקת. כל השנים אנחנו נותנים ונותנים, יש שלב שבו הילד הבוגר צריך להבין שהוא כבר מוכן להיות קצת נותן, לא רק מקבל. ואני מאמינה שעם הזמן זה יהיה הדדי, כי אם הוא מתעניין ושואל הוא הופך להיות חלק מהחיים שלי וזה גם יעניין אותו וגם הוא יקבל מזה. אני מרגישה שחלק מילדיי קולטים את זה וחלק פחות. נראה שהדור הקודם אף פעם לא שידר נזקקות, תמיד נתן ונתן והילדים לקחו כמובן מאליו את הנתינה הקבועה ולא חשבו שגם הם יכולים לתרום משהו. אולי יש כאן עצה לדור הביניים (בנות ה-45-55) להתחיל לטפטף את נושא כיבוד הורים ואת חשיבות הקשר הרציף עם ההורים בלי שהם יצטרכו להתחנן. ואולי שנתחיל בעצמנו לחשוב איך להתנהג כבר עכשיו כדי שיהיה כיף ונעים לילדים שלנו לבלות איתנו כשנזדקן. תודה ענקית על המאמר החשוב הזה!

יעל רג
יעל רג
1 שנה לפני

אמת נכונה שחוב לשים לב אליה.
אין פה ביקורת עליכם, רק קריאה לשים יותר לב.
מכירה אישית זוג מקסים שחיתנו את כל הילדים. הילדים לא גרים באותה עיר, ובקושי נפגשים.
זה מובן! העומס, החיים, משפחות ברוכות בלי עין הרע.
לי יוצא לבקר אותם הרבה (קרובה רחוקה, מזדמנת לאזור), סעודות שבת, סתם ערבים ביום חול. ממש כיף להיות שם. ובא לי לצעוק לילדים שלהם- תנצלו!! יש לכם הורים בריאים, פעילים, סבא וסבתא מפנקים… זה לא לנצח!
אני מכירה יותר מידי אנשים שלאחר פטירת ההורים מצטערים כל כך "למה לא באו יותר", וזהו, אין יותר איך לתקן. קשה, נכון, אבל אפשר למצוא פתרונות יצירתיים. וכדאי מאד.
בלי קשר לצד של ההורים, בשבילכם.

גאולה
גאולה
1 שנה לפני
הגב ל  יעל רג

אולי במקרה זה ההורים שלנו.. וגם אם לא… אנסה להסביר לך למה הם בודדים כביכול ולמה הילדים "לא מנצלים" את זה שכיף להיות שם לפי הרגשתך… ההורים שלנו לצערי, אחד הוא לא סובל רעש בלאגן ושטויות של ילדים, במיוחד כשזה בבית שלו והשני לא אוהב ש"מבזבזים" לו את הכסף.. מקלחות, מזגנים ואפילו אורות דלוקים… אפילו שמדובר בילדיהם ובנכדיהם. מעבר לזה הם אנשים נחמדים.. אז אולי עכשיו תביני למה כשאת מתארחת הכל בסדר והאוירה נעימה.. ותדמייני מה קורה כהילדים מגיעים להתארח אצל הורים כאלה…
מותר להאמין גם לזוגות הצעירים שמנסים בכל כוחם לשמור על כיבוד הורים ובמקביל לשמור על שלום הבית שלהם ועל נפשם שלא תקרוס מההרגשה הרעה והאשמות שלפעמים ההורים נותנים להם "בשם מצוות כיבוד הורים".
תסתכלו סביבכם ותראו כמה הורים מבוגרים בני 60 ו80 יש מסביבם משפחה עוטפת וחמה מידי יום ותבדקו קצת למה דווקא הם זכו בזה…
ילדים הכי רוצים בעולם לכבד את ההורים שלהם רק אל תעשו להם את זה לבלתי אפשרי.

אייקון של פרופיל

ומה יקרה אם הנשים החרדיות ישבתו?

צפיות: 48

אין תגובות

אייקון של פרופיל

תמונות בשידוכים בעד/נגד?

צפיות: 106

1 תגובות

אייקון של פרופיל

תינוק בן 4 חודשים לא רגוע בלילה

צפיות: 70

4 תגובות

אייקון של פרופיל

נעליים בנקסט

צפיות: 50

1 תגובות

הרשמה לניוזלטר

אולי יעניין אותך גם?

עיצוב פנים

עיצוב מטבח מודרני: 5 פתרונות שישדרגו כל מטבח

אסתר טייטלבוים

וו'למנס

לחמניות מיני אצבע מצופות שומשום

וו'למנס אירועים

עיצוב פנים

איך מתכננים חדר לילד על הרצף? כך פתר עיצוב חדר הילדים את קשיי השינה

דבורה קרישבסקי

מתיידדת עם העו"ש

המודל הצ'יליאני נועד לעזור לרוב האנשים. האם הוא מתאים גם לכם?

רחל עומסי

הקשבה לילדים – הלב של אמא מקשיב ללב של הילדים

מנתחת התנהגות

אמא, תקשיבי! מתי כדאי לך להקשיב?

יעל סלע

מדברות יהדות

אלול תשפ"ו – המלצה לשיר: שקעה חמה

שבי רגע

מתיידדת עם העו"ש

מס רווחי הון – האם המס הוא סיבה לא להשקיע?

רחל עומסי

מטיחה שירה

אנחנו לא מדברים כבר שבועיים

אפרת אבוקסיס