"את האמת, הגעתי ל"שבי רגע" רק בגללך", התגובות שלכן השבוע >>>

התגובה של יהודיה על משפחה נורמלית

"בתור אמא ל"מעניינים" שתמיד אהבנו וטיפחנו את ה"מעניינות" הזו, החינוך אצלינו בבית היה לכבד ולאהוב כל אח/אחות למרות השונות והראש השונה, זה בפירוש היה קשה אבל ב'ה הרווחנו! כל אחת בנתה בית מאודדד שונה מאחותה אבל ב'ה כולם טובים! כולם אהובים! וכולם מכבדים! אחת מהן עובדת בחידר תקשורת, מצליחה ונהנית מאוד! עכשיו העבודה היא עם אלו שנותרו בבית, מאתגרים לא פחות…

תמיד אני שואלת את ילדי – "מי הנורמלי???" מי קבע מיהו נורמלי? מה הקריטריונים שלו??? באופן כללי איננו עובדים אצל אף אחד ובחתונות של אחים שלי כללל המשפחה הזמינה שמלות באתר ואנחנו לא! לא נכנסת לענין אבל אצלינו זה לא בא בחשבון, הבנות שלי הגדולות לבשו שמלה בגוון זהה לכולן מהשכרה ולקטנות תפרנו בגוון זהה לכולן, בתור בכורה אף אחד מהמשפחה לא העז לצייץ ואימי הצדיקה שמכירה אותי לא מהיום מאוד זרמה עם זה! הבנות שלי היו מאודדד גאות בשונות שלהן! מאוד משנה איך ההורים מחנכים ואיך הם לוקחים את "שבירת הסט".

כשהשלישית שלי התחתנה אחיותיה הנשואות מעליה עבדו קשה מאוד למצוא משהו ששתיהן אוהבות וזה לא בא ממני… באופן כללי, אם כל אם תהיה גאה בילד שלה ותחזק את בנה\בתה ה"שונה", תציף את החוזקות שלו, תנופף בכישרון בכל הזדמנות ובכל מפגש ותעצים אותו, מתישהו גם הסובב יפסיק להעיר כי "נורמלי" זו הגדרה שכל אחד יכול לקחת למקום שלו… ישר כח! נהניתי מאוד שחזרת!

התגובה של תמר על זמן עם הבעל

אני פוגשת את בעלי פעם בשנה,
לבערך שעה…
נוסעת אליו להר הזיתים,
וגם אז הוא לא עונה…
נכון שזה קשוח שהבעל לא בבית.
אבל יש לך אותו…
תשמחי ,
תרקדי,
לא אוהבת להטיף מוסר,
ובטח לא להתמסכן..
וכן, אני מבינה לגמרי את ההתמודדות של הלוז שלך.
אבל רק נותנת לך ערך מוסף לזמן שיש לכם ביחד.

התגובה של אלישבע על משפחה נורמלית

אני מתרגשת שחזרת!
ומרגישה שזה מתנה מהקב"ה בשבילי שממש עכשיו הבן שלי אובחן על הרצף בתפקוד גבוה. עודדת אותי לא להיות כמו ההורים האלה שממשיכים כאילו הכל רגיל עד שמתישהו זה מתפוצץ לפעמים בנישואים לפעמים לפני.
בואו נרים את הכפפה כולנו ההורים לילדים מאובחנים והורים לכאלה שלא.
אני באופן אישי לא מסתירה מאף אחד ומציגה את הASD לא כשונות אלא כיצירתיות וראש שמסתכל קצת אחרת על העולם. כמובן לא מהתכחשות יודעת ורואה שישנם קשיים בלעדיים לבן שלי שככל הנראה ילוו אותו תמיד. אך מנגד יש בהם חכמה יצירתיות ןמצחיקות(בשורוק) כזאתי שאין לנו-"הנורמליים". נכון החיים ידרשו ממנו המון סבלנות ועבודה וחשיבה בלתי נגמרת איך לעזור לו להסתדר עם העולם( כן כבר עכשיו אני חושבת איך להכין אותו להיות בעל טוב ואוהב)
בוא נסתכל עליהם כולנו בהערכה בכבוד וננסה לראות בהם את הצדדים החזקים והמוצלחים הם ירוויחו מזה אבל גם אנחנו כחברה!
תודה רבה מאד

התגובה של רבקי על אימהות עם ילד מיוחד היפראקטיבי קיצוני – מה אתן עושות בחופשים?

חייבת להמליץ-
בתור נערה הורי נרשמו להיות "משפחה מארחת",
ילד חמוד תסמונת דאון בתפקוד נמוך שהיה גם היפראקטיבי ברמות שאין לתאר התארח אצלנו שבתות מפעם לפעם.
יש לי זכרונות מתוקים של התגייסות משפחתית, של חלוקה לשעות טיפול,
של סעודות מסוג אחר (זוכרת את אבא שלי שר זמירות עם הילד על הברכיים).
שבועות אחרי זה העברנו חוויות וצחקנו על ארועים מוזרים ושונים שחווינו יחד עם האורח המיוחד.
כמובן שכשהגיע שוב אחרי חצי שנה היינו גאים בו כל כך ובהתקדמות שעשה.
והמשפחה שלו תמיד הייתה עם ניצוצות בעיניים כשבאו לקחת אותו.
זאת הרגשה מרוממת ממש.

התגובה של קוראת מכורה על משפחה נורמלית

וואו, בתיה, איזו יופי שחזרת.
את האמת, הגעתי ל"שבי רגע" רק בגללך – חברה המליצה לי לקרוא את "רצוף אהבה" ממש מהתחלה, אני מכירה אותו נראה לי בעל פה.
התחברתי כל כך לעומק, לסגנון הכתיבה, לאמת, לנורמליות שלך ולזווית היפה שבה את מסתכלת על החיים.
גם אני חושבת שנשים נתפסו סתם לדוג' של הסטים, ורצו מייד ללכלך על השוויגער. וזאת למרות שכתבת שלשוויגער זה בכלל לא משנה.
העניין עמוק יותר.
הקב"ה ברא אותנו יצורים חברתיים שרוצים להיות חלק ולהרגיש שייכות. אנחנו מוכנים לשלם מחירים על כך ולקבל רווחים מסוגים שונים. לפעמים באמת המחיר כואב ויקר. ואולי אפילו מידי.
אבל זה טבע האדם.
וזה כואב לנו כשאנחנו לא מצליחים להיות חלק מכולם מכל סיבה שהיא – קושי בריאותי, רוחני, קוגנטיבי או כלכלי אצלנו, אצל הילד, הבחורה או הבעל.

התגובה של שרה על הכלה החדשה לא אוכלת אצלי כמעט

אני ממש מזדהה עם הכלה…
אני נבוכה כשמסתכלים לי בצלחת ולא אוהבת שמגישים לי מנה אישית. הסבב הזה שבו מגישים לחמותי את הצלחות והיא שואלת כל אחד מה הוא רוצה- מייגע ולא נעים לי. לא אוהבת שכולם שומעים מה בדיוק אני מעדיפה, יש הרבה אנשים ליש השולחן וזה ממש לא נעים לי. מבחינתה זה מפנק, מבחינתי זה על גבול החודרני. כך אני גם נשארת רעבה.
אצל ההורים שלי הכל במנות מרכזיות בכמה מוקדים בשולחן. אין עסק סביב האוכל ואני רואה שכולם לוקחים בנחת לפי ההעדפות שלהם. שימו לב למשל שיהיו מספיק חלות, אני רגילה לאכול כמה פרוסות עם הדגים, ואצל חמותי צריך לבקש במפורש מחמי שיחתוך עוד פרוסה. אני מוצאת את עצמי רעבה ומתוסכלת.
סוגיה נוספת שהיא סופר-סופר חשובה בעיני. אני אדם איסטניס, אני יודעת שזו בעיה שלי, אבל תנו דעתכם בבקשה גם לאנשים רגישים יותר להנהגות באוכל. אל תכניסו בבקשה את הסכו"ם שלכם לצלחות מרכזיות…כשמישהו לוקח עם המזלג שלו משהו מהצלחת המרכזית אני כמעט מתעלפת….לא יכולה לתאר את הגועל שאוחז בי. ויש הרבה דברים כאלו. בבקשה, תהיו ערניים לזה…

התגובה של אנונימית באמת על את באמת חושבת שאת שמנה?

חגיתתתתת
אני בוכה
ממש בוכה
כל כך כואבת ההכחשה הזו
זה כאב לא נתפס בכלל
למי שלא חווה אותו.
אל תתייאשי
אל תתייאשי!
את טובה כמו שאת
אני מעריצה אותך על כל דקה שבה את מתמודדת
ועל כל דקה שאין לך כח להתמודד
ועל כל דקה שאת מיואשת…
תמשיכי לכתוב לנו,
לשתף…
אני כל יום בודקת אם כבר כתבת משהו:)
תשרדי ותצליחי

התגובה של יעל על ניהול ארוחות ומלאי במקרר

בענין ירקות וקטניות
את יכולה לקנות את השקיות של הקפואים – שעועית, כרובית, לקט ירקות וכד לשים בתנור או בסיר עם מלח פלפל בכמה דקות הכנה.
או את הקטניות הקפואות ששמים במים כמה דקות שיפשירו אפשר גם במים רותחים מתבלים ומגישים כמו חומוס,שעועית,אפונה.
יש את כל החבילות קוסוקוס פסטה פתיתים אורז וכד שזה כמה דקות עבודה .
להכין מראש בפעם אחר נגלה ענקית של שניצלים חזה חתוך וכד ולהקפאי בשקיות כל שקית כמות של מנה ואז להפשיר כמה שצריך כל פעם.
אותו דבר להכין עיסות של קציצות (עוף, דגים, פלאפל וכדו) בכמות גדולה ולהקפיא כנ"ל שקית לפי כמות של ארוחה .
אני מקפיאה עיסות בשקיות זילוף ואז שולפת עושה חור בהתאם לסמיכות של העיסה ומזלפת על תבנית – חוסך את ההתעסקות עם הידים וזה כמה דקות.
דגים – תקני פילה מוכן של מושטים וכד ואז זה להפשיר כמה דקות לזרוק תיבול פשוט כמו מלח פלפל שמן פטרוזיליה או קשטופ פפריקה מלח פלפל שמן לערבב למרוח על הדג ולתנור
או טונה בוריאציות קלות כמו סלט טונה בפיתה עם ירקות
או לטגן בצל להוסיף את הטונה לערבב כמה דקות לתבל כמו שווארמה לאכול
שימי לב שאם יש לך אחים שמקבלים הזנה בגנים או במעון מביאים טונה פעמיים בשבוע וזה לא בריא מדי הרבה בגלל הכספית.
יש דבר שנקרא ערייס שזה אפשר מעוף טחון או בשר טחון את מתבלת את הבשר הטחון מכניסה לפיתה ושמה בתנור או טוסטר
יש כמובן את כל הקפואים כמו נקניקיות שניצל סויה ציפס קפוא וכד אבל זה כבר לא מהבריאים….
וכמובן תמלאי את המקרר בפירות וירקות יוגורטים וכד שכל אחד יכול לקחת ולאכול.
ונשנושים אתיכולה לקנות קרקרים ביגעלך פריכיות עוגיות גם פחות מהבריאים אבל לפעמים עוזר.
אם יש לך אחים קטנים ממש שצריכים אוכל טחון כמו מרקים וגרברים
יש גרברים בטרופית ואז מגיל מאד קטן אפשר לאכול לבד וזה יכול להקל עליך
ומרקים טחונים את יכולה בפעם אחת להכין מרק גדול
להקפיא בקופסאות לפי כמות למנה ואז להפשיר כל פעם בקלות מנה אחת בסיר או במיקרוגל.
אם הילד כבר יודע לשתות מקש את יכולה לשים לו בכוס או צלחת קש ולתת לו לשתות את זה לבד גם יקל עליך את האכלה…
בהצלחה גיבורה

התגובה של יעל על הלו, ראית כבר שלכת? 

כמו שהבטחתי, השלכת שלי…