שתי שאלות די דומות שנשלחו לפה, מוזמנות לענות לאחת מהן או לשתיהן : )
השאלה הראשונה:
שלום לכולן,
אני 4 חודשים אחרי לידה רביעית די צפופה. הגדולה בת פחות מחמש.
הלידה הקודמת הייתה טראומתית, ובלידה הזאת רק חיכיתי לעבור אותה בשלום. לא הרגשתי אושר וכיף כמו בשתי הלידות הראשונות. אני אמורה לחזור לעבודה בימים הקרובים, ואני מרגישה שלא התאוששתי עדיין. מרגישה שממש כבד עלי הכל..
באמת כולכן מבשלות-מנקות-מסדרות-עובדות ומספיקות הכל???
אין לי כח!! מה עושים?
אני מרגישה ממש עול…
נעמי
—
ושאלה נוספת מקוראת אחרת, ממש דומה:
שלום לכולן,
יש לי ב"ה 4 קטנים, הגדולה שלי בת 6,
ואני מרגישה שהבית כל הזמן מבולגן!!!
לא מצליחה לעמוד בלסדר, וכל רגע פנוי שיש לי אני עושה כביסות, טיפה מטאטא, והופ-התעורר התינוק התורן. בקיצור, לא מגיעה אף פעם למצב של בית במצב מניח את הדעת. (ואני לא מתכוונת לשיש נוצץ וארונות מתוקתקים, כן? המינימום שצריך כדי לפתוח את הדלת לרווחה בלי להתבייש, ולהכניס את חמותי בלי היסטריה)
אשמח לשמוע איך עושים את זה-טיפים, עצות, הרגלים, כל מה שמועיל… תודה!!!
רינה
—
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
40 Responses
אני עם 2 ילדים, ומרגישה בדיוק כך:)
אולי פשוט כולנו כה? כולנו 'לא מסתדרים'…
כן מקווה שכאשר הילדים גדלים והם לוקחים חלק בארגון הבית זה נהיה קל יותר
כדאי שתבדקי טוב האם גם החמות בהסטריה או שרק את…
כחמות , ברור לי שיש המון סוגי בתים והמון סוגי כשרונות ויכולות של נשים ושהתקופה של כמה פצפונים היא 'מטורללת לגמרי', ו…שגם אצלי לא היה בכלל טיפ טופ. אני אומרת להן שאבוא לביקור רק אם הן מאמינות לי לגמרי שאני באה לראות את הנכדים ולא את הבית!!!
בתים יפים יש בתמונות…
יש לי ב"ה 6 כלות כל אחת טובה במשהו אחד ופחות מוצלחת במשהו אחר והכל תקין.
גם אני ככה…
את יהודיה מהממת !
ילדת ואת מטפלת בכאלה פיצפונים!!!
אין ספק שאת עושה נחת רוח לבוראך
אמהות יקרות! מצדיעה לכן! אתן אלופות וראויות לכל ההערכה שבעולם!
לזאת שקשה לה לחזור לעבודה- נשמע שלא נהנת מהלידה וחופשת הלידה, אולי יש לך דרך לנצל את הימים האחרונים לנשום קצת? אולי ליסוע ליום- יומיים של נופש רגוע, אפילו בצימר זול ופשוט? אולי להתארח אצל אמא/ חמות לכמה ימים? ללמוד משהו חוויתי? או כל דבר שיעשה לך חוויה ושמחה ,שתרגישי שנהנת בחופשת הלידה, הרבה הצלחה!
וטיפ מעשי- בענין כביסות- אני מכבסת רק ממוצ"ש עד שלישי, הכללללל!! מסיימת לקפל ברביעי ולקראת שבת אני רגועה- אין כביסות, אין גיהוץ ואני מנופפת לשלום למרפסת השירות עד למוצ"ש הבא! זה דורש התארגנות קצרה- לבדוק שלכל ילד יש מספיק בגדים, לקנות את מה שחסר ולהיכנס לשגרה המסודרת הזו! חסל סדר אין כביסה, אין בגדים בבוקר- זירה אחת מאורגנת!
לגבי הסדר בבית- אולי תנסינה לגייס את ה"גדולות" להיות אחראיות על הסלון כל ערב, אפילו במחיר של תגמול קבוע- בגיל הזה הן בפירוש יכולות לאסוף משחקים, לשים בגדים בכביסה, לאסוף ניירות לפח וכו'. ייתכן שזה שווה ממתק קטן או חצי שקל, כי זה בכל אופן אחריות מסוימת ועול לילדה קטנה!
לי שי שאלה אחרת- איך אתן מסתדרות לפני הלידה? מילא אחרי כולם יודעים, יש לך תינוק, אבל לפני, בחודשים הראשונים אני גמורה! איך אתן עושות את זה???
לגבי הניקיון עם ילדים קטנים- מאוד קשה להגיע למצב שהבית תמיד נקי בלי שזה בא על חשבון הילדים!
אבל אני עם הזמן סיגלתי לעצמי הרבה הרגלים שיעזרו לבית לשמור פחות או יותר על סדר.
– מקום קבוע לכל דבר! עוזר גם בזמן הסדר שיודעים לאן להחזיר בלי לבזבז זמן על חשיבה איפה לתקוע את זה
– לזרוק דברים מיותרים!! משחקים שכל הזמן מבלגנים את הבית ואני לא רואה שהם ממש משחקים איתם (כמו כל מיני קשקושים שהוציאו אותם לשניה וזה נשאר על הרצפה) אני מעיפה לפח!! גם יש לי כלל בבית שאחרי שהילדים הולכים לישון הם יודעים שאני מסדרת ואם נשארים דברים על הרצפה זה הולך לפח (קלפים, חלקים שונים.. ובלי שהם ידעו דברים שלא בא לי לזרוק אני יחזיר, אבל זה גורם להם יותר אחריות לחפצים שלהם)
– לאפשר פינות נסתרות לבלאגן > אצלי יש בארונות של הילדים בתליה, סלסלאות ששם אני דוחפת משחקים ודברים שלהם ופעם ב אני ממיינת שם. אפשר מגירות וכד'..
– משטחים נקיים!!!! הסוד לבית עם מראה נקי חח מבטיחה תנסו לפנות את השולחן שלא יישאר עליו כלום!! ותראו איך זה נותן מראה נקי לבית (גם את השיש עדיף לפנות שלא יהיה עליו כלום ואם זה קשה, עדיף לשים איזה סלסלת קש ובה לאגד את כל הדברים, מאשר שזה יהיה מפוזר)
– לא לאפשר לבית לצאת משליטה (אני לא מסכימה להוציא מיליון משחקים, רוצים משהו אחר? תחזירו את הקודם. אם יש מרפסת או איזור שאפשר לנקז אליו את הבלאגן של הילדים עדיף.
– עדיף להרגיל שלא אוכלים בחדרים או על הספה (רק בשולחן אוכלים ואצלי גם יצירות זה רק בשולחן)
– השתמשת במשהו? רצוי להחזיר מיד למקום ולא להשאיר על השולחן
ויש עוד..
זה נשמע הרבה דברים, מומלץ לעשות בהדרגה והילדים דיי מתרגלים לזה.
בכל אופן בדרך כלל אני משכיבה אותם ב19:00 ואחרי זה עוברת רק על הסלון מטבח- ובאמת שזה לא לוקח הרבה זמן!
ויש ימים שאין לי כח ואני בסדר עם זה..
עוד טיפ קטן > תגידי לעצמך שאת שמה סטופר ל5 או 10 דקות ומנקה מה שאת מספיקה! תתפלאי לראות שתספיקי יותר ממה שחשבת.
ממש נכון!
קניתי כוורת של איקאה עם סלסלאות מאורגנות ושם דוחפת את הבלגן שלהם. פעם בשבועיים חודש או יותר{תלוי בעומס } מארגנת .והעקר שהחדר מקבל צורה תוך שניות..ו.
תאמיני לי הם גדלים כל כך מהר שזה עףףףףףףףף
רעיונות יפים המתאימים לבית שיש גדולים יותר מגיל 6-4…
דווקא יש לי ב"ה 4 ילדים בטווח גילאים 3-7
וברור שיש בלאגן! ויש ימים שאני גם מוותרת לעצמי ואין לי כח לסדר
אבל רוב הזמן לוקח לי דיי מהר לסדר מלמעלה את הבית
וכן מודה כשיש תינוק קטן בבית, הקצב שלי כן היה שונה, אבל בגלל שאין לי יישוב הדעת כשהבית מבולגן, מצאתי לי את הדרכים שלי להתמודד על מנת לא להגיע למצב שהבית יצא מפרופורציה.
אני שנה אחרי לידה ועדיין לא מצליחה לארגן
יש ימים טובים ויש פחות..
ממש תודה ששאלת כי אני הולכת ליישם כאן כמה דברים.
מזדהה כ"כ.
זוכרת את עצמי מתקשה להגיע למיטה ונרדמת על הרצפה בין חדר הילדים לחדר שינה.
וכולם אמרו לי יגדלו מעט וירגע… לא ראיתי את זה קורה. הייתי מתוסכלת.
וק קצת גדלו והתחלתי לקבל עזרה בבית וב"ה כבר יותר קל
דבר נוסף שלמדתי: כל דבר בהתאמה לשלב שלו בחיים. מורידים כל עול שאפשר לפי התקופה. יש תקופות שאני מעדיפה לחיות ביותר לחץ כלכלי ויש תקופות שאשקיע בלהצטמצם. יש לפעמים שאני מעדיפה לא לבשל כל יום, לא לאפות לשבת… לבקש עזרה מהסובבים בתשלום.
היתה תקופה שלקחתי כל יום בייביסיטר לשעה אחרי העבודה. בתחילה הרגשתי מצפון שאת קצת הזמן שאני עם הילדים אני מפסידה והבנתי שאיכות שווה לי על כמות בתקופה זו.
כך כל תקופה לנסות להתאים את תנאי החיים למצבי.
דבר נוסף: ילד מגיל שנה וחצי יכול להועיל בכיף וחויה לפי גילו- להגיש לך בגדים לתליה על החבל, לאסוף…
ילדים גדולים יותר זה פלאים איך הם נהנים מאתגרים ממש כמו משחק: למתוח מצעים בגיל 6? זה אפשרי- לוקח להם מלא זמן אבל הם מצליחים.
לגרוף מים? הילדה בת 4 עובדת על זה חצי שעה אבל היא גורפת את כל המים לחור- היא עסוקה במשהו מועיל ולא מבלגנת יותר בזמן הזה…
שווה לנסות!
מרגיש לי שהשאלות מאוד שונות.
והשאלה השניה לא תואמת לשאלה הראשונה.
השאלה הראשונה מתארת קושי שקרה אחרי הלידה
השאלה השניה היא במצב טבעי.
כדאי לשים לב, לא לפתור אותה ב"ככה כולנו" ו"הכל בסדר"
זה יכול להיות עוול.
צודקת לגמרי!!
חשוב להבדיל בין הדברים!
תודה ששאלתן
פתחתי את שבי רגע ברגע של בריחה (ומנוחה, חזרתי מקניות…)
והמשפט הראשון שאני רואה מול העינים – אני טובעת בעומס החיים אני טובעת בבלאגן
הכי משקף בעולם את מה שאני מרגישה עכשיו והמון המון פעמים אחרות
אז קודם כל ניחמתן אותי כבר שאני לא היחידה
(כי רק בדרך חזרה הביתה היו לי בראש השוואות מדכדכות על כל המאורגנות
שכבר עמוק בבישולים לשבת ואיפה אני…)
אפילו שאני יודעת את הנתונים שלי ומבינה את עצמי – זה קשה (אמא לשמונה, עם תינוקת קטנה ש'שורפת' לי ערבים ומתזזת כל הזמן בין בית – ילדים – עבודה ותמיד מרגישה שזה לא מספיק…)
יש מלא עצות שאפשר לתת בכ"ז – הגדולה מכולן – לחיות בשלום עם עצמך ועם המצב
ורק מהמקום הזה אפשר ליישם עצות בכייף ולא בלחץ…
מקווה שהבנתן אותי
בהצלחה לכולן!!
פעם שמעתי משפט יפה שמחזק אותי ממש:)
לסדר בית שיש בו ילדים קטנים, זה כמו לגרוף שלג בעודו יורד…
השנים האלו יעברו, והכל בסדר אם יהיה קצת בלאגן… הילדים יגדלו ויהיה קל יותר
(לפני שיקפצו עלי האמהות למתבגרים, אני מתכוונת שיהיה קל יותר בגזרה הזו של סדר- נקיון- אמבטיות- ארוחות וכו')
ובינתיים- נשימה עמוקה ולנסות כמה שאפשר להנות מהרגע….
אחרי הלידה השלישית שלי סבלתי מחרדות ופחדים קשים,
רגשות משתוללים ללא שליטה, עצבנות, חוסר תאבון,
לא נהניתי מדברים,
כל בעיה קטנה גרמה לי להרגיש שאין לי כוח ואיני מסוגלת להתמודד,
לא הצלחתי לישון –
כך עד שאמרו לי שזה כבר מוגזם וכדאי לשאול רופא,
אולי יש משהו להרגעה.
הרופא שלח אותי אחר כבוד לפסיכיאטר.
ברגע הראשון כמעט התעלפתי-שאני- אלך- לפסיכי?
אבל אחר כך חשתי הקלה,
אולי הוא יידע לעזור לי…
ואכן הוא אבחן אצלי דיכאון אחרי לידה.
כל כך נשמתי כששמעתי את זה!
סוף סוף הרשיתי לעצמי להיות עצובה
בלי להרגיש צורך להיות שמחה,
שאני צריכה לעבוד על עצמי וכו'.
הבנתי שיש כותרת לכל מה שקשה לי וזה הוריד ממני עול של טונות.
היום אני ברוך ה' כמעט בחוץ (שנה אחרי),
ברוך ה' חזקה יותר ועם זאת
לא רוצה להזכר בימים האפורים שלי.
קצת השתפכתי פה, זה לא היה בתכנון-
אך הסיבה לשיתוף הוא
מענה לשואלת היקרה הראשונה.
המצב שלך הגיוני לגמרי,
הכי נורמלי בעולם,
רק לעבור יום אחד בלי לעשות דבר-
זה משהו שדורש המון!!!!
אם את מרגישה שאין לך עדיין כוח-
תקשיבי למה שהנפש שלך מנסה לומר.
אולי עמוס לה, קשה, אולי צריך יותר עזרה…
אך מה שבטוח-
אל תרגישי רע עם הקושי.
לא רציתי להלחיץ עם הדיכאון, רק לומר שצריך להתייחס גם לרגשות.
הדיכאון עומד בקצה, על הרצף יש רמות רבות של מצבים.
לא צריך להגיע עד לשם…
מוסרת לך את הערצתי
את עושה את הדבר הכי חשוב בעולם!
הי הדסה! וכל השאר
אני השואלת, תודה גדולה על התשובות!
ההכלה הזו מרגשת עד דמעות!
הה יום שיש בצהריים- הבית מאורגן ועוד לא הספקתי לבשל…… ואני כרגע יושבת להאכיל. אז בלן, זה לבד יכול לתסכל!
אז תודה גם על העידוד!
כאמא לילדים קטנים כשמגיעים אלי אורחים בלי לתאם מראש(כולל חמותי!)למדתי לומר:את נכנסת לבית
שיש שם שמחה וילדים וחלק מעסקת החבילה זה בלגן מבורך…
כולם מקבלים את זה ברוח טובה ואף כאלה שאמרו לי שכייף לבוא אלי כי יש אווירה של בית ולא בית מרקחת.
1.ביום יום-אני לא מספיקה גם וגם וגם וגם,אישה עובדת כמו רובינו שמגיעה עייפה הביתה(ומשתדלת רק לחייך ולא לכעוס ולהעביר את הזמן עד שילכו לישון בשמחה-גם זה עבודה לא קלה!)אבל החלטתי אחרי מחשבה שאני רוצה שמשהו אחד שהוא הכי חשוב לי,עליו אני לא מוותרת ומשתלת לעשות-אצלי זה ארוחה חמה בבית אבל את צריכה לדעת מה חשוב לך ולהחליט שאותו את משתדלת לעשות.
עשית אותו?מצויין,יש לך כח לעוד משהו?חלקי את הבית לאזורים/עדיפויות ותמשיכי.
2.אני הבנתי שכשאני נכנסת לבית אני לא מסוגלת לראות בלגן זה לוקח לי את טיפת הכוחות שנותרו לי-ולכן אני משתדלת שהכניסה לבית תהיה פנויה(לא מרשה לילדים לשחק ליד או להציב עגלה וכ'ו)כמובן כמה שניתן.
3.עיקר השינוי הוא בראש שלך!
את יכולה לחשוב :חשוב לי שהבית יהיה מתוקתק ובאותה מידה: חשוב לי שהוא לא יהיה בית מרקחת.
חשוב לי ילדים מסודרים באותה מידה: חשוב לי שיהיו שמחים ואוירה טובה.
אז קשה עכשיו(ואני לא מכחישה את זה,כולנו נשים שחשוב להן סדר וניקיון)אבל זה יהיה כמה שנים עד שילדים יוכלו לעזור יותר בעז"ה.
לגבי השאלה של נעמי,
אני חושבת שאם לא הרגשת את חופשת הלידה שלך תנסי אולי להאריך אותה,אולי לצאת לנופש רק את ובעלך ליומיים שלושה?
מרגיש לי(ואולי אני טועה) שבגלל החוויה של הלידה את עדיין חסרת כוחות בלי קשר לזה שיש לך כמה קטנטנים ואת צריכה אולי חוויה טובה לגמור איתה את החופשת לידה……
אהבתי!
אני מזדהה עם כל מילה , גם אני בשלב הזה של קטנים שאף אחד עדיין לא באמת מושיט יד,
זה שלב לא קל בכלל שדורש המון אנרגיה ועבודה פיזית.
מה שמחזיק אותי – מה שאמרה לי פעם אישה חכמה,
הזכרונות היחידים שהילדים יזכרו בעתיד מהימים האלה הם החוויות והכיף שעושים להם ושיש בבית כמשפחה! ולכן אני משתדלת שעלאף הבלאגן ואין סוף הכביסות, משחקים לכלוך וכו, שיהיה פשוט נעים וכיף בבית
הם לא יזכרו את הבלאגן או הטירוף שההורים שלהם היו בו…
וכדי שגם לך זה לא יזכר כסיוט אלא כתקופה טובה ( ולא רק ייזכר אלא גם תחווי עכשיו בהווה כמו שפויה )
צריך לקחת עזרה. לפעמים זה אפילו לבקש מהבעל דברים שהוא לא רגיל לעשות ולפעמים זה עזרה חיצונית.
וכן, חשוב!!! לעשות זמן קבוע לעצמך – למלאות את עצמך ! גם אם זה על חשבון הבית ועומס החיים
אישה מלאה זו אישה שיש לה כח לתת!!
המון הצלחה וכח לנחת!
אני לא מבינה איזו מן חמות נוחתת בהפתעה….
אוייייייייי זה סוגיה בפני עצמה. נפתח שאילתה חדשה בחכמת ההמונות…
חמותי (וחמי) מרגישים חופשי כ"כ שהיה גם שנחתו עלי "הפתעה" לשבת
גם לי קשה שלא להתייחס לזה!
גם בצד של בעלי אוהבים הפתעות, אבל מההתחלה הדגשתי שזה לא מתאים לי!!
נכון שזה לא נעים להגיד אבל אני מעדיפה לספוג טיפה את החוסר נעימות ולהגיד "פעם הבאה אשמח שתעדכנו מראש שאתם באים". והיום אף אחד לא בא אליי בלי לעדכן מראש
אני יכולה להגיד שדווקא אחרי שנולדו הילדים בצפיפות והרגשתי מחנק זה גרם לי מאוד לשים גבולות עם אנשים!! כי לפעמים מחוסר נעימות זורמים ולא תמיד זה מתאים ולפעמים זה גם מאוד מכביד על הנפש!
לכן אני מאוד חושבת שכדאי לשים את הגבולות וכן גם גבולות מול המשפחה! (אני בטוחה שלא לכל הגיסות החם והחמות באים באותה הרגשה, זה מאוד תלוי מה משדרים)
ואל תבינו לא נכון! אני באמת מכבדת!! וגם כשאני מציבה גבולות אני משתדלת לעשות את זה בצורה נעימה ולא פוגעת.
לנעמי ורינה- אתן שתיכן אלופות!!!
אין כמעט בעולם מצב כזה של אמא ל4 ילדים כל כך צפופוים,
זה רק בציבור שלנו קורה, גאוותנו.
אני גם בשלב הזה וטופחת לעצמנו על השכם:)
טיפ: תשלימו עם המצב, קחו עזרה בתשלום.
כשמבינים שבשלב הזה זה קריטי מוצאים הדרך ומוכנים להשקיע כסף,
לפעמים כסף שווה זמן ושלווה נפשית.
איך? 1. מחפשים עוזרת בית שתנקה פעם בשבוע, עולה הרבה אבל לתקופה זה מחזיר את הנחת לבית,
יש דד ליין לסדר בבית ואחר כך יום אחד בשבוע שהבית חוזר להיות נוצץ.
2. מחפשים במייל השכונתי\ עלון\ וואטאפ וכו' בחורה שתעזור עם הכביסות. (ותפרגנו עם התשלום כדי שהיא תקפיד לבוא) לדעתי הכביסות הן עיקר הבעיה, הבלאגן שזה עושה…… והאופן שזה מפיע על התארגנות בבוקר ובצהריים.
3 כשמרגישים שיש פרויקט ש"יושב" על הראש ואין איך לעבור את זה, כגון: פינוי מחסן, ניקיון למשהו גדול וסזיפטי (כמו ספה, חצר וכו'), הרכבת ארון, פינוי חפצים גדולים ועוד
פשוט מבקשים מהבעל להיכנס לישיבה מקומית ולהציע כסף לבחורים תמורת העבודה בהפסקת צהריים, הבחורים ששים על זה. (בעלי מתנה את זה גם בעוד משהו רוחני כמו הוספת זמן לימוד באותו יום וכו)
קרה שלא מצאתי עוזרת בית ובחור בא לנקות לי את הבית במקום, עשה עבודה מצויינת! ספונג'ה, חלונות, תנור….. במשך יומיים שעה כל יום. (הישיבה היא לא לבחורים קלאסיים ככה שאני לא יודעת אם אפשר ככה בכל ישיבה…..)
וכן- כמו שאמרו אחרות- להשלים עם המצב, להבין שזה גדול עלינו………………….
רצתי גם לומר שאולי את צריכה להאריך את חופשת הלידה? אל תחשבי על כסף תחשבי על החיים שלך! עוד שבוע שבועיים של חופשת מחלה לא יזיקו לאף אחד….
וחוץ מיזה תחשבי אולי לעבור עבודה אם את לא אוהבת אותה…
מגיע לך פיצויים ותוכלי לשבת בבית עוד קצת.
מנסיון ילד רביעי זה סוג של מחשבה על עבר הווה עתיד וזמן לעשות שינוי תחשבי על זה!
אל תפחדי!
בדרכ לא מגיבה כאן אבל הפעם פשוט עוד לא ראיתי תגובה מסויימת שלדעתי חייבת להשמע… אני לא יודעת אם מדובר פה בטאבו או שזה דורך על פצעים… בכל מקרה לדעתי חייב! עזרה של הבעל
הבעל עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה כדי להגניס כסף, ומשחרר אותך להיות 100% עם הבית והילדים? נהדר! (חלום שלי שלא אצטרך לצאת לעבוד) שחררי אותו בתורו ותגישי לו את הגרביים למיטה.
במקרה הנפוץ יותר בו את נאלצת לעבוד כדי שתחיו ממשהו, בעלך ייאלץ להושיט יד. את לא יכולה להיות גם וכם וגם וגם.
אני באופן אישי לא יודעת מה קורה אצלי בגזרת הכביסות, בעלי מתקתק ודואג להכל, כמובן שאני הרבה פעמים תולה מקפלת וכו… אבל האחריות לבדוק איזה כביסות צריך לעשות ומתי בדיוק לעשות אותן – עליו! לא מתעסקת בזה. זה בהחלט מוריד ממני ככ הרבה עול!
אז מישהי אחרת אולי בעלה שונא כביסה אבל ייקח לה אחריות על הכלים? על טיטוא הבית? על פינוי משטחים? לא אכפת לי מה.
את לא המנהלת הבלעדית של הבית שלך! יש איתך שותף, אני בטוחה שהוא נהדר, הוא יכול לעזור לך ככ הרבה אם רק תסכימי ותסמכי עליו ותלמדי אותו שזה כשר.
פעם באמת גברים נטו עבדו ונשים נטו גידלו את הילדים וטיפחו את הבית, היום כשאין חלוקה מוגדרת אז זה תקף לכל הסעיפים. לדעתי זה גם דוגמא מאוד חינוכית לילדים שיראו שאמא לא עושה הכל בבית, וכל מי שגר בבית בעצם מחויב אליו באותה צורה.
אני מסכימה איתך שתפקידו של הבעל לעזור, והוא אכן שותף מלא לחיים שלנו, אבל לא כ"כ אהבתי את הצורה שבה הבאת את הדברים.
אם הבעל עובד כל היום לפרנס אז נשרת אותו לגמרי אבל אנחנו עובדות אז הוא חייב לעזור?!
מה שאני רואה סביבי הסיבה שהבעל לא עובד זה כי הוא לומד ב"ה. לא מובטל ולא משועמם. אז אם במקרה שהבעל עובד את חושבת שנכון לשרת אותו לגמרי (אני לא חושבת כך) אז קל וחומר אם הוא לומד מגיע לו שנשרת אותו…
דעתי האישית שבין אם הוא לומד ובין אם עובד, זכותינו וחובתינו לקחת את עול הבית עלינו והוא מצידו צריך להשתדל לעזור ככל האפשר. ואם הוא לומד הזכויות שלנו לאין ערוך….!!!
מסכימה איתך לגמרי!
לפעמים צריך תזכורות מה עיקר ומה טפל באמת.
אני חוזרת על התגובה של נ אבל ממד צרם לי.
מסכימה עם הרעיון שבעל יכול וצריך לעזור, אבל ממש מתנגדת לחלוקה, נשמע שאם הבעל אל עובד, הוא מתבטל ולא עושה כלום.
אם האישה צריכה עזרה, כדאי שהוא יעזור, בלי קשר עובד או לומד. והרבה יותר מזה, אם הוא לומד הייתי מתקמצנת ממש על השעות שהוא יעזור, לעומת עובד, שזה סה״כ כסף….
מלידה ללידה מרגישים יותר את האחריות והצורך להיות בבית ולהספיק כמה שיותר דברים
אני מרגישה קושי גדול לחזור לעבודה אחרי לידה, אבל מרגישה שזה גם מאוורר אותי
לא יכולה להיות כל היום בבית ולהתעסק עם כביסות, סדר, ניקיון וילדים.
יש סיפוק בלצאת מהבית ולעבוד ולהיות עם חברה שמחוץ לתחום הבית.
כשחוזרים אפשר כבר להכיל את מטלות הבית,
ובסוף יום את הולכת לישון בהרגשה שהספקת מעבר.
תרגישו ותאמינו שאתן עושות את הדבר הכי מושלם בעולם!
וכן, פנקו ותרגישו את עצמכן, תצאו מידי פעם(לטבע, לנופש, לקניות) תיקחו משהו מתוק כל יום(מעדן, שוקולד, עוגה..)
קודם כל שולחת לכם הרבה כח!
אני ילדתי את הבת השלישית לפני שנה וחודשיים ורק לפני 4 חודשים הרגשתי שהבית חוזר למסלולו.
לפעמים הכל תלוי בתינוק התורן אם יש תינוק תובעני והלילות יותר לבנים מהרגיל צריך באמת לחשוב על סדר עדיפויות שיסדר לך את היום והשבוע אולי יום מרוכז של כביסות? אולי מתחילים להתארגן לשבת כבר מיום רביעי? וכל מיני דברים כאלה שיכולים להקל גם אם התינוק לא טובעני והעומס של החיים גדול בלי קשר.
אני קוראת פה את התגובות ומתרגשת אנחנו כאלה מדהימות!!!!!!!!
וואו אמהות יקרות ומהממות מזדהה ממש ממש…
באמת כל כך לא קל השלב הזה!
אני ב"ה אמא ל-5 כשהגדולה עוד לא בת 6.
מגיעה לאמא שלי בקריסהההה, אני מהקטנים בבית, זוכרת את אחיות שלי עם ילדים פחות צפופים מגיעות קורסות לשבת של חופש ומנוחה וכל הדודות הצעירות שומרות להם על הקטנים וקמות כל רגע להביא להם את כל מה שביקשו.
היום אני מגיעה להורים שלי וממש מרגישה תחת ביקורת מכולם
למה הם לא לבושים מספיק חם, למה את משכיבה אותם כל כך הרבה, למה הם בוכים, למה ולמה ולמה
ואני רק רוצה להזכיר לכל האחים הגדולים היי אתם לא זוכרים אפילו באיזה מצבי קריסה הייתם מגיעים ואיך הייתם נראים אז
ושכחתם לגמרי מזה השלב הזה עם הקטנים, אולי במקום ביקורת תשלחו פעם את הבחורות שלכם לעזרה בתמורה לכל מה שעזרתי לכם פעם.
אישית עושה לי הרבה פחות חשק להתארח או להיפגש
רוצה רק להסתגר בבית עם הילדים המדהימים שלי ולגדל אותם באהבה
בלי להיות נתונה לביקורת כל היום…
אני מגיעה לפעמים אחרי כאלו ימים מאתגרים ולילות לבנים וחסרי שינה לחלוטין
כל פעם התינוק התורן שמוציא שיניים כבר שבועיים והמחלות חורף שעבר בשרשרת בלתי נגמרת כל החורף הזה
והטרוף של החיים ען בית-עבודה-כביסות-ארוחות וכו וכו
רק מחכה ונואשת לקצת מילים טובות והערכה
רוצה לפעמים לצעוק לאנשים סביבי
אל תיקחו לי את הכח!! מילא אתם לא עוזרים, לפחות אל תיקחו את הכח!!
יכולה לתת מהניסיון שלי כמה טיפים:
העצה שהכיייי חוסכת לי עבודה ביומיום:
1. חתכתי לגמרי פיג'מות לילדים (רק אל תזמינו לי רוווחה:( )
אחרי אמבטיה הקטנים מלבישים גופיה ומכנס (כמובן מכנס נח, לא ג'ינס או משהו כזה)
הגדולות לובשות חולצת בסיס וחצאית
בבוקר כשקמים מסיימים להתלבש
אין לכם מושג כמה חוסך לי בערב-בבוקר-בכביסות!!!
2. שואב שוטף – חובה חובה בבית שאין עוזרת
לא כל יום הרצפה נקיה ברמה שמאפשר לי להעביר אותו
אבל משתדלת 2-3 פעמים בשבוע לההגיע לרצפה ריקה מחפצים ואז להעביר 15 דקות
אין כמו ההרגשה המדהימה שהרצפה נקיה, גם אם כל הבלאגן על השולחן עושה לי אור בעיניים שהרצפה נקיה ומהשולחן יותר קל לשים במקום (או שלא… מקסימום נשאר בשולחן ולפני שבת מארגנים)
ולפני שבת כמובן עושה איתו יותר יסודי
3. מיני קיטשן – פתרון מדהיםםםם לארוחות צהרים קלילות בכלום עבודה
מכניסה צ'יפס קפוא וחזה עוף בערך 3 פעמים בשבוע אחר כך להכין גם פתיתים או אורז בסיר כתוספת ויש ארוחה מושלמת
רק בזכותו יש לי מבושל בקצב הגיוני
אני גם אשמח לשמוע טיפים מקצרי דרך בסגנון הזה…
אין דרך אחרת לשרוד את הטרוף הזה של החיים…
כל כך מסכימה איתך-את שציינת שלפעמים הסביבה לוקחת לנו את הכח…
אני עובדת. כל היום. 2 משמרות בעבודה אמיתית(בשביל שנסגור חודש איכשהוא)
ועוד משמרת עם הילד…
עוד משמרת לבית-
ולימודים…
ב"ה שמחה ומאושרת.
אבל
ולפעמים אני מסיימת יום.גמורה כצפוי
ומנסה לבדוק איך אני צולחת את מחר..
או באמצע יום ומבינה שיש בלת"ם
ואני חייבת עזרה-עם הבית/הילד
ואני מנסה להרים טלפון לבת משפחה
שכמה שעזרתי לה בשנים היא גידלה ילדים קטנים……
ובמקום להבין לנסות, לחפש איך תוכל לסייע
היא מתחילה להטיף…(איזה דור-כמה את עובדת ביום אחד..את בטוחה שזה לא פוגע בילד? וכו)
(זה עוד עדין.יש לי במלאי כמה כואבים יותר:(
או לתת תירוצים שסליחה…אבל (יש תרוצים שאני מתביישת בשביל המתרצים)
אני מבינה שזה כבוד גדול שבעלי אברך והתורה שלו מכבדת את המשפחה..ושמחה על הזכות
(למי ששואלת במעט שעות שהוא בבית הוא עוזר מאדדדדד)
אבל התגובות לא נותנות כח.
ההפך.
מרוקנות. מפנצ'רות.
תבינו. אני צועקת כאן צעקה
אנחנו נשים בדור שהכי מכל הדורות (נראה לי) לוקח על עצמו את עול הפרנסה
כדי שהגברים יכולו להשקיע את עצמם בתורה
אולי במקום להעביר ביקורת
תגישו עזרה
במקום לצקצק בלשון
תתני כח.מילה טובה. פרגון?
אולי תמיכה קטנה כספית או רגשית
אני לא עובדת קשה כל כך כי בא לי.
כואב לי מאד שהילד רואה אותי רק מ ארבע עד שמונה
אבל במסגרת המציאות והבחירה שלי(מרצון טהור) בחיי תורה אני עושה את כל שביכולתיי
וה' יגמור עלי…
שימו לב לתת כח.לא לפוצץ את הבלון.
תודה
אוי כמה שאני מסכימה. גיסתי המורה, את יודעת כמה כח את שואבת לי במשפט \ מבט מצקצק אחד? אני גם ככה מלאה בנקיפות מצפון. עובדת קשה בעבודה, עובדת קשה בבית, עובדת קשה בכל מקום. ואני שמחה ומאושרת. עד שאני פוגשת אותך…
שימי לב אל הנשמה, טוב?
יש כאן הרבה ידע חשוב ואני מאוד מסכימה כמעט עם כל מה שנכתב כאן
רק מוסיפה –
מנשא יכול מאוד להקל
תינוקות אוהבים להיות בתוכו והידיים של אמא פנויות לכל דבר אחר
גם מספק זמן איכות אמיתי לתינוק – לאמהות שסובלות מנקיפות מצפון על שעות עבודה ארוכות מחוץ לבית
לגבי השאלה של נעמי –
לא בהכרח שמשתקף ממנה דיכאון אחרי לידה אבל כדאי לשלול – יש בטיפת חלב את השאלון שכל אמא מקבלת
איך מנשא עוזר?
ניסתי לעשות איתו דברים, בקושי לפתוח ביצים הצלחתי..
ועל הגב לא הצלחתי להתארגן איתו בלי עזרה, הגדולה שלי, בת שנתים ורבע עזרה לי…
כנראה שלא קשרת הדוק מספיק
או שאת עם מנשא ילקוט גדול מידי
לפעמים זה ענין של תרגול
אין סיבה שלא תצליחי לבשל כשהתינוק במנשא
או שאולי מדובר בתינוק מאוד גדול?
יכולה להוסיף עוד קצת משלי,
גם אצלנו קטנים וצפופים.. הגדול שלנו בן 8 והשישי בדרך..
ברוך ה'.
בתקופה האחרונה, לאור הנסיבות המשמחות, אני בקושי מתפקדת.
בעלי עושה הכל ולא קל לי בכלל לראות שהוא זה שצריך לעשות ושאני לא יכולה.
בשנים הראשונות עבדתי מ8 עד 16 ובאיזשהו שלב הרגשתי שזה יותר מידי.
יותר מידי השתדלות ומאמץ.
והקב"ה כל יכול. ויכול לפרנס אותנו גם בפחות שעות עבודה.
התפללתי לה' וביקשתי ממנו שיביא לי עבודה של X שעות
ושנקבל סכום Y , שזה מה שהיינו צריכים
ועם הרבה אמונה וביטחון- ב"ה נענינו.
אני חושבת שאנחנו אימהות ולא כל יכולות.
זה באמת בלתי אפשרי לגדל ילדים צפופים וגם לעבוד הרבה וגם להחזיק את הבית, על כל הכרוך.
אם קשה לך לחזור לעבודה כי עדיין לא התאוששת-
את בסדר גמור.
תקחי חופש. תתפללי לה'
הרבה דרכים לו למקום לשלוח לנו פרנסה.
השתדלות בפרנסה תלויה ברמת הביטחון של בנ"א ולכן זה עניין כ"כ אישי ואינדוודואלי שא"א לומר משהו כולל לכולם, תרידי שעות ותתפללי…
אבל בהלחט לתפקד בכל החזיתות זה כמעט לא אפשרי ולכן כל אחת בוחרת את המקום שבו היא מורידה מעצמה עומס, ונתנו פה דוגמאות מאד יפות, רק צריך לזכור תמיד לבחון את המצב בעיניים שלך ושל בעלך מה מתאים לכם ומה לא, בשום אופן לא לערב שיקולים של אנשים אחרים.
מתאים לך לשטף פם בשבועיים, מצוין (גם אם חמותך חושבת שזה נורא מוזנח)
מתאים לך להשכיב עם בגדים, מעולה(גם אם הגננת חושבת שזה לא לעניין)
מתאים לך שכל הארונות יהיו סלסלאות ולא בגדים מקופלים, נפלא (אפילו אם השכנה מתארת לך את ארון הבגדים המקוטלג שלה)
מתאים לך להזמין אוכל 4 פעמים בשבוע, יופי (אם אמא שלך תשמע, היא תתעלף..)
מתאים לך להורד שעות בעבודה , תהני (גם אם החברה בעבודה תגיד לך שאת עושה שטויות)
ויש עוד דוגמאות, כל אחת לפי דרכה.
וכמובן על זו הדרך, בואו לא נבחן את האנשים שסביבנו לפי איך שאנחנו רואים את המציאות, זכותם לחשוב אחרת, זה לא מוריד מערכם.
כ"כ הרבה תגובות, ומתלבטת אם יש לי מה להוסיף, דבר ראשון גם אני חוויתי לידה אחת מאתגרת- מוקדמת (טראומתית??) ולידה אחריה בלי תכנון.. שכל ההריון הייתי בלחץ נוראי,
באמת חשוב להוריד בשלב הזה הילוך ולעשות מה שחייב וצריך בלי להשתגע, ישנם דברים שבאמת עזרו לי בהתנהלות אני קוראת לזה "עוזרת"- את הקטנים אני מלבישה מהלילה (כמו שאמרה פה מישהי- כמובן מכנסיים נוחים- פיג'מה אך מה הבעייה בחולצה של בוקר?- חיסכון מטורף בלחץ של בוקר-
דבר נוסף הוא שרכשתי מייבש (זול מאושר עד!) מקסים שפשוט שכשהכביסה יבשה הוא מתכבה מאליו-, כך שגם בקיץ וגם בחורף- הכביסה עוברת באופן אוטומטי למייבש- ומשם לקיפול, אין תליית כביסה… אולי עד שיגדלו קצת,
דבר נוסף לשתי האמהות – מניסיון שלי בתקופה זו של החיים שהגדול/ה עדיין לא בגיל 7-8, זו תקופה דורשת בלי אופציה למנוחה / יציאה כלל! אבל כאשר הגדול בין 7-8 אז מתחילים לנשום- אני מציעה לך לחייב את עצמך ליציאה אחת פעם בשבוע בכל מחיר- לחוג נחמד, לפגוש חברות, ללמוד משהו שלא דורש..
לדעתי צריך לא להתבייש לבקש עזרה מהבעל מדי פעם בלי להתנצל ולדאוג קצת לעצמך בזמן זה,
אפשר דברים שיעזרו בארוחות, לבשל פעם בכמה ימים ולהקפיא, טבעול וכד', בהצלחה לכולנו
אני זוכרת שישבתי פעם ליד אישה עם הרבה ילדים קטנים וצפופים ורק בת אחת היתה לה, השאר בנים.
ושאלתי אותה: איך את מסתדרת?
אז היא אמרה לי: אני לא מסתדרת!!
וזה נאמר בגובה העיניים , מאישה חכמה ומוצלחת מאד!
ומאז אני מצטטת אותה הרבה.
'מותר לנו לא להסתדר' , כש ב"ה יש ילדים בסביבתינו, כן ירבו!!!
איזו תגובה מתוקה, "מותר לנו לא להסתדר" 🙂 – קניתי באהבה!
אני אמא למשפחה גדולה, עם בנות גדולות
שלא בבית רוב שעות היום (בעיקר כשצריך אותן דחוף.
כשלא צריך את העזרה, ובדיוק היה בא לי קצת פרטיות – הן שם ועוד איך)
ואכן לא מסתדרת!