אימת השעמום או: תני להם להשתעמם—

מה את עושה כשמשעמם לך?

הרשי לי להזין את התגובה האימהית האוטומטית: 

'הלוואי שהיה לי זמן להשתעמם'.

אז כרגע את בתקופת חיים שאין בה די ממשאב השעמום,

או אולי אין בה די רווחים בין עשיה לעשיה, כאלה שהשעמום יכול לבצבץ בהם. 

ומה קורה עם הילדים בזמן הזה? האם הם מוצאים להם זמן להשתעמם?

את בטח שואלת אם אני רצינית,

הרי רוב זמנך ומרצך מושקעים בדיוק במניעת השעמום הזה. בדיוק כדי שהוא לא יגיע!

כל מעשה שלנו מונע ממוטיבציית בחירה או מוטיבציית בריחה. 

אפשר לקנות את אותו קישוט סוכה יקר להדהים ומסובך להבהיל, בכדי שיאפשר לילדים התמודדות יצירתית, חדוות עשיה ויהווה לבסוף נוי סוכה,

או – בכדי שימנע מהילדים להשתעמם ויקנה לנו כמה שעות של היעדר 'אמא משעמם לי'. 

הראשון – בחירה. השני – בריחה.

וממה הבריחה? מפני אותה אימת שיעמום.

מה יש בו, בשעמום, שמצליח לגדוש את אולמות האטרקציות, לפרנס את חנויות היצירה ולהעמיד תורי מכוניות אינסופיים? 

השעמום הוא רגש לא נעים, כאשר אנחנו לא מוצאים עניין במה שאנחנו עוסקים בו ברגע זה.

חווית חוסר העניין והמשמעות, היא מצב בלתי נעים. כאנשים בוגרים, מצבי ריק כאלה מגלגלים אותנו לתהות האם איננו מלאים דיינו, האם אנחנו עצלים, חסרי שאיפות או משמעות. חוויה כזו היא בלתי נסבלת ולכן אנחנו נמנעים במרץ מלחוות פרצי שעמום.

באשר לילדינו,  אצלם אנחנו חוששות בעיקר מפני הרעיונות שיווצרו בחסות השעמום, וכמה הרסניים הם עלולים להיות. 

ולכן, אנחנו פחות או יותר מונעות מהם בכח את החוויה הזו, מזמנות להם פעילויות תכופות ונתקפות חרדה קלה כשהם נתפסים ישובים בגוף רופס ובעיניים בוהות….

ונכון, שעמום יכול להוביל ליוזמות פרועות להפגת השעמום. אמת. 

אבל מניעת חווית השעמום היא פוגענית גם כן.

אז מי צריך את השעמום וכיצד נשתעמם בחן?

* זמנים נטולי משימות המאפשרים לילד שיטוט חופשי בדמיונו, מסייעים בהתפתחות המוחית ובשיפור יכולות הקשב. 

* התמודדות עם תסכולים קטנים כמו פרקי שעמום בלתי חביבים, היא התנסות יעילה המפתחת חוסן ויכולת פתרון בעיות. 

* זמני שעמום מדודים מאפשרים לילד הזדמנות לגלות עצמאות, להעסיק את עצמו, לפתח יצירתיות ולחוש מסוגלות. 

* הזדמנויות שעמום מאפשרות לילד להתבודד על אחרים סביבו, ללמוד מהתנהגותם ולפתח מיומנויות חברתיות. 

* נטייה לשעמום כרוני היא מצב בעייתי שעלול להוביל להתפתחות קשיים שונים בעתיד. אך התמודדות עם זמני שעמום מאוזנים מאפשרת לטפח יכולת עצמאית למציאת תעסוקה ולפיתוח תחומי עניין אישיים, ובכך מפחיתה מצבי שעמום ממושכים. 

* כאשר הורים מאפשרים לילדיהם זמני אי-עשיה, הם משדרים בכך כי הילד מסוגל להיות בחברת עצמו וכי זהו מצב רצוי לחלונות זמן תואמי גיל. במקום להיות בהשגחה מתמדת על מידת הפעילות של הילדים, הורים יכולים לקחת צעד לאחור ולהפסיק לנהל את הלו"ז של הילדים כמו סדר יום של נשיא המדינה. כשההורים מפסיקים להיות לשכת התעסוקה, היא עוברת הפרטה… 

* לסיום, ילדים אינם אמורים להיות מכווני תוצר בכל עת ושעה. כשם שאיננו רואים במשחקי ילדים בזבוז זמן והעדר פרודוקטיביות,  כך אין לראות בזמני האין-עשיה, בזבוז זמן והעדר פרודוקטיביות, אלא התמודדות ותהליך ילדי נוסף בחייהם. 

אז שיהיה לכולם חופש נעים, 

כזה שנע בין כל מיני תחושות ומצבים…