שאלת רב

בגדול מזדהה, גם אנחנו גדלנו בגישה הליטאית שאדם חושב ופוסק לבד.
בנושאים מאד מהותיים ורגישים, יש לנו קרוב משפחה ת"ח עצום ואדם מורם שאנו מתייעצים איתו.

ברור שיש רב!!! (סגנון ליטאי הכי קלאס)
וכמה רוגע נפשי יש כשמגיעים לפרשת דרכים ויודעים שיש לנו דעת תורה להתייעץ איתה.
לא מחייב "רב" אחד קבוע שאותו שואלים הכל, אבל כן "דעת תורה" קבועה 🙂
אלו יכולות להיות שאלות שנשלחות לר' יצחק זילברשטיין לדוגמה, או שאלות "קטנות" יותר שבעלי ישאל את הראש כולל או רב אחר שהוא מחזיק ממנו.
וזה חוץ מהשאלות שנכנסות "דרך אגב" בשאלות ההלכתיות לרב השכונה.
ואפילו שאלות בענייני עבודה שאני בעצמי שואלת את הרבנים הרלוונטים.

דווקא הלכתית, אני רואה ומרגישה יותר את "הקו הליטאי" שעליו את מדברת, לדוגמה, אם יש שאלה בבשר וחלב, פותחים ספר הלכה ולא רצים לרב.

אני חושבת שזה מאד תלוי בישיבה בה הבעל למד.
יש ישיבות שמחנכים יותר להיות "מקבל" ויש ישיבות שיותר מחנכים לחשוב לבד ועצמאי.
למשל – ישיבת חברון / פוניבז', מתוך מטרה לגדל אנשים גדולים בעצמם.
אבל גם בתוך הישיבות זה תלוי משפחות יש משפחות שיותר מחנכים שם לשאול ויש משפחות שפחות שואלות.
באופן כללי יכולה לומר שבעלי למד בחברון, ובכל זאת היה לו תלמיד חכם גדול שהוא היה מתייעץ איתו – בדברים קריטיים ומהותיים ממש.
אחרי שאותו רב גדול נפטר, לקח לו זמן למצוא דמות אחרת, אבל הוא בהחלט חיפש ומצא. אבל שוב – זה בעיקר בדברים מהותיים מאד שיש להם השלכות משמעותיות.
בכל מקרה – אישה הולכת אחרי בעלה, הוא וודאי הרב שלה 🙂
(ואל תכנסו למקום שאישה צריכה להשפיע וכו', ברור ומובן, אין צורך להסיט את הדיון)