שלום יקרות,
איך מורידים את ההתנגדות והחוסר סבלנות מהתקופה הזאת בשנה?
לא נעים להגיד אבל זו האמת – אני ממש לא אוהבת את 3 השבועות 😌, עד שלא עובר ט' באב, האוויר לא מצליח לחדור לי עד תחתית הריאות.
קשה לי מאד בלי מוזיקה, קשה לי עם הכבדות של הימים האלה, עם הדיכאון שעומד באוויר.
נמאס לי מהחום! כן הצלחתי קצת להשלים עם העובדה שאני מזיעה כמו ממטרה, וב"ה שיש מזגנים, אבל מרגע שהתחילה הלחות הכבדה – נשברתי… הבניין מלא בריחות של זיעה, הכל לכלוכים ושלוליות של איגלו וקולות של ילדים צורחים…
הצילו! אני רוצה לברוח לאיזו פינה מנותקת וקרירה (האלפים?) עד שהכל יחזור לקדמותו…
אבל אני כל כך מבינה שזה מטופש להיות בהתנגדות לזה. כל שנה זה קורה מחדש – כל שנה קיץ, כל שנה חופש ובסוף זה עובר. ובכל זאת אני מתכדררת בעצבים.
מה עושים?! לא רוצה להעביר חודשיים מהחיים שלי כל שנה במרמור. 🙁
תודה מראש,
דבורי
את יכולה להגיב בתגובות למטה או לשלוח למייל שלנו: shvirega@gmail.com
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
6 Responses
גם לי קשה עם התקופה הזאת ועוד שזה עם החופש הגדול לו הלימודים לבנות היו נמשכים עד בין הזמנים יכולתי עוד לסבול את זה אבל גם הבנות בבית וגם בלי לשמוע מוזיקה זה סיוט מתמשך שנראה שלא הולך להגמר אני לא מבינה למה הבנות צריכות עכשיו חופש זה נורא כל יום הם צריכות תעסוקה ויש המון הוצאות סביב זה סיוט
שלושת השבועות זה זמן של כאב עצב על אובדן בית המקש
כ"כ התרחקנו שאנחנו כבר לא מרגישים געגועים ….
שמעתי פעם ממישהו שזה שלא נוח לך וקשה לך בשלושת השבועות מבחינת מוזיקה וכן בתשעת הימים
ואת לא ממשיכה או לא יכולה להמשיך כרגיל זה כבר חלק גדול מהעניין
לגבי כל הלכלוך והכל אין לי איך לעזור לך ….
אני באמת מבינה אותך, ןמסכימה איתך בהרגשה.
תקופה קשה, לא נעימה, מחכים שהחופש יגיע (או בעצם שיחזרו ללימודים) . ובאמת ימים כאובים.
ממליצה לך להקשיב לקו למען אמהות, יש שם הרצאות מעניינות שעוזרות קצת להתחבר עם הלב….
שלום דבורי!
מזדהה מאוד עם הקטע של החום…
יש כאן שני עניינים שכדאי להפריד ביניהם, בעצם שלוש
החום, הילדים בחופש והאבל
ויש התמודדות בפן הטכני, הרגשי והרוחני
בחום צריך לטפל בפן הטכני, לחפש פתרונות בשטח
הילדים המשועממיםםם לדעתי יש עבודה בשלושת המימדים
להתחבר לשליחות שלך כאמא בפן הרוחני
לחזק את עצמך בקטע הרגשי
וגם- למצוא פתרונות שיהפכו את ההתמודדות לקלה יותר
והאבל- זה באמת קשה, אבל תנסי להחליף את הדיכאון בגעגוע
כל מי שהיה לה פעם רגע של קרבת אלוקים יש לה געגוע
ויש לה מקום להתחבר לצער על גלות הנפש, הנשמה…
התקופה הזאת לא אמורה להיות תקופה של דיכאון
זה תקופה של התחברות לכאב שקיים בתוכנו, לכאב של העם שלנו
ככל שאנחנו מתחברות לכאב ולגעגוע זה מביא יותר נחמה
(אני קצת מתביישת לומר אבל במשך השנה לפעמים אני קצת מתגעגעת לתקופה הזאת, לא שאני רוצה לחוות אותה שוב, אני רוצה גאולה שלמה! אבל כשאנחנו כבר בגלות זה מביא סוג של נחמה)
כל רודפ-יה השיגוה בין המצרים- מפרשים גדולי החסידות:
כל מי שרוצה להשיג את השם (רודפ י-ה) בימים האלו- מסוגל יותר, אלו ימים מסוגלים!
כדאי לצאת מהמושג הכבד והדכאוני של הימים האלו,
הימים האלו אלו ימים של קרבת אלוקים, ואנחנו יכולים לזכות לזה בכמה מעשים קטנים בפועל!
נכון שקשה עם הילדים והחום והבלאגן,
אבל כמו כל דבר שקשה לנו (ערבי פסחים, ימי צום וכו) ואנחנו יודעים מראש לעשות איזשהו
סדר בבלאגן, להחליט על פעילויות ותורניות ומבצעים, סוג של סדר מסוים בתוך הבלאגן.
(ואפשרי גם לשמוע וואלקי למי שהיא מאד מוזיקלית וחייבת שירים.)
לעשות נקודות של קושי ולראות מה אפשרי לצמצמם מהקושי, אבל!!!
חייבים לתת זמן (אפשר אחרי שהילדים ישנים), או להיפך בבוקר להביא בייביסיטר פעמיים בשבוע
בשביל זמן איכות עם השם!
כי הימים האלו ימים גדולייים, קריאת תהילים בהשתפכות נפש, התבוננות על המקדש הפרטי והכללי,
געגועים וכיסופים לאבינו הרחום שמחכה לנו
אי אפשר להשיג בימים אחרים כמו בימים אלו!
ויהפכו ימים אלו לששון ושמחה
והטעם שישאר לך מהימים האלו יהיה שונה לגמרי
לפי התאורים שלך נראהקשה לך עם כל כך הרבה דברים בו זמנית.
אז אולי כדאי ללמוד להתמודד או להעזר,
ושלושת השבועות זה אולי "תרוץ" לקושי אחר, תמיד יש לך לאן לברוח , למשל המוזיקה, וכאן כתבת הצילו!! ושאת רוצה לברוח.
אולי זה לחץ, או עומס. כדאי לך ךבדוק מה חכול לעזור לך להתמודד כשה"פיוזים" שלך נגמרים.