היי, שלום. קוראים לי הדס, אמא של יעל ואורי.
רואת חשבון, אוהבת את המטבח מאד,
מחבבת קניות, כמו כולן פחות או יותר…
אבל מבפנים אני קצת אחרת.
קבלתי משמיים התמודדות נפשית. התמודדות לא קלה בכלל.
התמודדות שמקיפה אותי יום יום, שעה שעה.
אבל… יום אחד אני אצא מזה בע"ה.
בינתיים, אני מתפללת שהמסע שלי יהפוך אותי לבוגרת וחזקה יותר.
אז… רציתי בבמה שקיבלתי פה בשבי רגע, לשתף אתכן במה שאני עוברת,
מקווה שהבמה הקצרה הזה תחשוף קצת מה שעוברות נשים רבות כמוני,
שאולי אתן רואות אותן לידכן ברחוב / בתור בקופה / על הספסל בגינה – ואין לכן מושג…
אולי המושג הזה של "התמודדות נפש", נשמע לכן מפחיד מדי, אולי… לא נורמלי : )
מקווה שהשיתוף הקצר שלי יוריד קצת מאפלת "הסוד הנורא הזה", שהרבה נשים יקרות וטובות חוות אותו, חיות לצידו.
תודה לכן על תשומת הלב!
החיים שלי שווים סיפור
אולי אני אכתוב את הסיפור שלי,
את החיים שלי,
אני אכתוב עלי.
על ילדה קטנה ואבודה.
קראו לה הדס לילדה הזאת,
אבל השם לא באמת משנה,
מה שמשנה זה הלב, הנפש.
הלב שלה דימם, נפצע כל יום מחדש,
הנפש זעקה ודממה גם יחד.
…כואב לי לקרוא את מה שכתבתי
זה החיים שלי!
דמעות עולות לי לעיניים, לא, לא באמת,
הכדורים האלה, אין סיכוי לבכות איתם…
הכדורים האלה…
הכל היה בסדר עם הילדה הזאת, עד ש…
בעצם, אף פעם לא.
שום דבר לא היה בסדר.
הכל קרה בתוך עצמה.
כלפי חוץ החיים זרמו,
אבל מבפנים הם התפתלו והסתבכו.
היא נלחמה עם כל העולם,
עם ההורים, החברות, המורות, עם אלוקים.
כלפי חוץ הכל נצץ, היא הייתה מושלמת.
בפנים הכל זעק,
אבל זה נשאר רק בלב שלה,
אף אחד לא שמע את הצרחה שקרעה את נפשה.
היא גם כתבה על זה שיר פעם,
על העולם בו היא חיה.
"חסר חושים"
קראו לו,
"ממשש העולם בידו
שברי ליבי וחריצים
אינו מבחין בסודו
ובפנים עוד מדממים הפצעים"
זה היה אחד הבתים בשיר.
וזהו.
יום אחד הכל קרס.
היא איבדה את עצמה,
איבדה את דעתה,
הסתובבה ברחוב,
שרה לעצמה,
שרה שיר על הכוכב שרצתה להיות,
עצרה אישה.
סיפרה לה בעיניים דולקות –
"אני רוצה להיות כוכב"
היא לא בדיוק יודעת מה קרה מאז.
אף אחד לא מוכן לעמוד מולה ולספר לה את האמת, גם היא בעצמה.
אבל בסוף הגיעו הכדורים האלה,
המרפאים, האכזריים,
היא לא רצתה להתרפא,
היא רק התעייפה מלהציג,
רצתה שכולם ירגישו יש כאן נפש זועקת. לב צורב.
בשבועות הקרובים נעלה פה שיתופים של הדס היקרה.
מוזמנות להגיב, לחבק, וגם לשאול, הדס תענה בשמחה.
36 Responses
וואו וואו וואו את לא מאה כאילו התכוונתי שאת יותר מאה ממאה
את פשוט גיבורה וחזקה
ובתור אחת שמכירה אותך גם מאחורי הקלעים
ממש ריגש אותי לקרא את זה והיטבת להסביר
ומקווה שבאמת יהיו הדברים לתועלת
היה ממש כיף לראות אותך גם כאן את עוד תעשי דברים גדולים אני בטוחה!!!!
אוהבת מאוד מאוד כבי
הדס יקרה ואהובה,
אוהוו…. את מ-ת-מ-ו-ד-ד-ת ויחד עם זה מאמינה, ויש בך ת-ק-וו-ה ג-ד-ו-ל-ה!!!
אין לי ספק, את תצאי מזה, הדימום ייעצר ויבוא מרפא לנפש הפצועה.
"ויבקע כשחר אורך" לא רק כמו כוכבים קטנים נוצצים בלילה…
בהערכה ענקית.
וואו איזה אומץ ופתיחות וגבהות קומה ככה לכתוב על הנושא זה מאוד חשוב אולי דרך הקריאה שלו אנשים ילמדו איך להתייחס לאנשים מסביב בלי מחלה או עם וזה לא משנה כולנו בני אדם.
גם אני באיזשהו תהליך כזה קצת שונה אבל כן שייך לתחום הנפש וצריך להבין שברגע שבן אדם נוטל כדורים זה לא עושה אתו פסול מותר לו לחיות לגדל משפחה וכו' זה לא הופך אותו למצורע.
הרבה יישר כוח להדס ולכל אותן נשים יקרות
מרגשת..!!
שולחת לך חיבוק🙏🙏
היי הדס,
גם אני כמוך, אמא, משפטנית, ומתמודדת נפש. הם לא מבינים אבל אנחנו כן. קבלי וגם נותנת לעצמי חיבוק גדול כל יום. פעם סלדתי מכדורים, היום מבינה שהם כן מרפאים לפחות משפרים תפקוד. אך רופא חולים האמיתי הוא רק האלוקים שנתן להם רשות לרפא. גם הרופאים / מדענים בעצמם לא יודעים איך הכדורים עובדים, מה שטוב זה שהם עובדים. זה כשלעצמו מוכיח את הפלא שיצר השם עבורנו. טוב לשמוע ממך, באהבה גדולה.
מזדהה איתך הדס גם הנפש שלי כאבה פעם מטופלת הכדורים כי אין בררה אני יודעת איך את מרגישה אסור להתייאש את חזקה ככה אנחנו וזה מה יש .בתקווה לימים יותר טובים
כל כך התחברתי, נוגע ללב ואמיתי,
הדס יקרה.
אני מעריכה אותך כל כך. וואו.
כמה אומץ וכנות.
זה כל כך מרגש אותי לקרוא אותך. לקרוא את הלב שלך.
את הנפש שלך, הפצועה, שמתייסרת כל כך. וכואבת.
מחכה לשיתופים נוספים שלך, את מיוחדת.
ולוואי
שתרפא לך ההשתתפות.
שתפיג את הבדידות האיומה הזאת.
ואני, אני מזדהה איתך כל כך.
גם אני מתמודדת עם הפרעה נפשית.
הדס,
את מתכוונת להפרעה או מחלה?
אני איתך.
תודה הדס על המילים.
קוראת עם דמעות, שולחת לך חיבוק.
❤️שני
גיבורה של החיים
הדס תהי חזקה ! את מדהימה תמשיכי לשתף במה שאת עוברת את מחזקת אחרות, כמוני שמתמודדות כמוך!
היי הדס גם אני לוקחת כדורים ומנסה חתפקד רגיל אנימלוקחת עקב חרדות שהיו לי בגלל טיפול תרופתי שנתנו בבית חולים לא מזמן התחלתי עןד כדור לשינה שוקלת להוריד אותו לא יודעת אם כן או לא 💕
אמאלה הדס,
אהובה אחת!!
חיבוק ענק,
כ"כ ריגשת…
סוף סוף במה לכאלו כמוני:)
אלופה וגיבורה שאת!
יש כאלה שלוקחים כדורים לריפוי הגוף וכאלה שלוקחים כדורים לריפוי הנפש..
אין בזה שום פסול ושום בושה.
ויש לי הערכה עצומה אליך שאת משתפת וכך גם מחזקת את כל מי שמתמודד כמוך ויש המון כאלה.
מאחלת לך באהבה רק טוב!
הדס היקרה,
רגשת אותי,
אני אמא למתמודדת נפש,
את אמיצה, מלאת עושר, השראה,
את אדם, אישה ואמא,
עם ולצד האתגרים,
מעודדת אותך להמשיך ולחלק איתנו,
את מחברת, עוזרת לנו,
המלווים את אהובינו,
להקשיב, לחזק, לאהוב עד השמיים ובחזרה.
תודה על הכנות, הפתיחות והנתינה שלך,
מעריכה מאוד.
גם אני מתמודדת נפש, מגיל צעיר כנראה מאוד. את מתארת במעט מילים על-כך הרבה ממה שחויתי. כולל כתיבה של שיר/ סיפור/ שירים.
אני לא חוויתי אירוע שהתפרץ ממש. אבל לאט לאט חילחלה ההתמודדות יותר ויותר לחיי.
עד שיום אחד לפני כשנתיים קרסתי, ומאז לא מצליחה עדיין לחזור.
מצטרפת אלייך לתפילות ומקווה שמעט מן המכסה יהפוך גלוי כי ההתמודדות שלנו לפעמים כל-כך שקופה ובלתי נראית.
ד"ש:)
כל הכבוד על היוזמה החשובה,
אני חושבת שזה ממש ראוי להערכה- האומץ לחשוף חלקים מעצמך- גם אם בצורה אנונימית.
איך יוצרים איתך קשר? אפשר לדבר איתך? יש לי הצעה בשבילך
וואו כל הכבוד הדס!
מחכה ממש לקרוא את השיתופים הבאים, בתור בת משפחה של מתמודדת שבוחרת להסתיר ולשדר ענינים כרגיל (והם ממש לא…)
שאלתי לכל המתביישות בזה שנעזרות בטיפול תרופתי,
למה להתבייש?
אם אני צריכה משקפיים ואני אתעקש להסתדר בלי – האם אהיה חכמה יותר? מוצלחת יותר? האם זה יגרום למישהו לפספס את זה שיש לי קוצר ראיה?
אני מבינה שלא נוח לפרסם, ואולי גם אין צורך,
אבל בעיני הקטנות, החוכמה הגדולה היא לדעת להיעזר,
ואם בוחרים להימנע מתרופות, רק שזה לא יהיה בגלל הסביבה, כי רב הסיכויים שהסביבה תרגיש דוקא את חוסר הטיפול…
בברכת בריאות שלמה לכל עם ישראל!
הדס תודה על השיתוף החשוב
את מדהימה השראה כל אשר אם
הייתי שמחה לשמוע ממך עוד……
את גיבורה ומהממת!!
שהשם יתן לך מלא כוחות לעמוד בניסיון הכל כך לא פשוט הזה
מדהים כמה שזה נפוץ וכמה שזה מוסתר
רק מהתגובות פה אפשר להבין שאנשים רבים מבינים אותך
תמשיכי לשתף
מחכה לקרא
וואו!!
המון כח!
כמי שמכירה אותך מקרוב–
רוצה לומר לך תודה❣
את מעוררת השראה בהכנעה שלך להתמודדות, מלמדת את כולנו
ואת בטוח תצאי חזקה!! כמו שאני מכירה אותך
הפוסט שלך ריגש אותי מאוד, במיוחד השיר "חסר חושים". הבתים שציטטת כל כך חזקים ומתארים בצורה נוגעת ללב את הכאב הפנימי. שולחת לך חיזוקים ואהבה.
💝
וואו!!! וואו!!!
כל כך חייב במה לנושא הזה!
אין מילים!
מתמודדי נפש עוברים סבל נוראי, וחיים ממש איתנו!
תודה על השיתוף
אז תודה לכל המגיבות, העונות והשואלות.
התגובות שלכן קודם כל נותנות כח.
כח להמשיך לחיות, להמשיך לחייך גם כשהכל כל כך לא פשוט…
וחוץ מזה, התגובות שלכן מלמדות כמה העולם מוכן לקבל אותנו, להכיל אותנו,
חסרה רק ההנגשה, ואת זה מנסה הטור הזה לעשות…
אחיות גיבורות אני אתכן! מעריכה אתכן על כל רגע של חיים!
לשואלות, אני מתמודדת עם מחלה שבעז"ה היא זמנית, ועם הפרעה שמלווה לכל החיים
אבל אני מאמינה שאצליח לצאת מהסמפטומים של ההפרעה הזו ולחיות רגיל ומאוזן לגמרי.
אז לא כל כך משנה שם המחלה או ההפרעה, כולנו קבוצה אחת שרוצה לדבר פתוח, בחופשיות על ההתמודדות.
שמייחלת לעולם שיקבל אותנו על כל החלקים שבנו, גם אלו המאתגרים יותר.
לשואלת, ניתן להשאיר לי כתובת מייל דרך צור קשר באתר הזה ואני אחזור למייל.
תודה שאתן איתי,
הדס
וואו!
דבר ראשון חיבוק…!!!
כל הכבוד לך!!!
מחכה כבר בקוצר רוח לפוסט הבא!
(היה מאד כיף לקרוא את זה:) שזה כתוב בסגנון יותר שירים אבל אם תוכלי יותר לספר סיפורים מהחיים שלך על אפיזורות שקרו לך וכזה אני ממש ישמח)
הי הדס
גם אני מזדהה איתך לגמרי
מכירה את ההתמודדות הזאת מקרוב
מה שהכי התחברתי שכתבת שזה יכול להיות כל אישה שיושבת לידך בגינה/שכנה/גיסה והיא בעצם מתמודדת נפש
זה מטורף השוני בין מה שרואים בחוץ למה שקורה בפנים
תודה לך תמשיכי לכתוב!
ואוו!!
כמה אומץ ומודעות,
אני קוראת את התגובות וממש בהלם מהכמות שמזדהה,
ואני שואלת הכי באמיתי-
איך אני לא מכירה אף אחת
האם באמת הכל יכול להיות כ"כ מוסתר?
תמיד אומרים שישי המון מתמודדי נפש שמסתובבים, ותמיד מרגיש לי שזה אמירות בלי כיסוי
ופתאום כאן אני רואה שכ"כ הרבה מזדהות,
תודה שהעלית את הנושא, אשמח להבין יותר
גם אני כמוך בשאלה הזו…
עד שהבנתי שהתמודדות נפשית זה סקאלה רחבה מאד…
ולצורך העניין, חברה שלך שמתלבטת אם לקחת כדורים נגד דכאון היא גם מתמודדת ברמתה שלה..
אבל אני גם מצטרפת לשאלה- למרות שמכירה 2-3 חברות על הסקאלה הזו…
יש לי חברה מתמודדת
וכן, רוב האנשים סביבה לא מודעים לזה
איתי היא מרגישה בנח לשתף,
גם זה אחרי תקופה ארוכה
יכול להיות שהיא חברה שלך לספסל בגינה…
אין סיבה שתראי עליה משהו
לוקחת כדורים ומתפקדת רגיל
מה שקורה באמת בפנים א"א לראות בחוץ
הדס יקרה .אכן אנחנו המתמודדות יודעות ומבינות אותך מאוד.אני רק קוראת לטיפול התרופתי מתנות שה שלח לי .בלי הטיפול התרופתי המאזן אולי לא הייתי יכולה לנהל את חיי
היום הנפש חלשה יותר מפעם, וכל דבר שמתמודדים איתו יותר קשה ולכן– כן, יש יותר מפעם נשים שקשה להן, ואין להם כח להמשיך את החיים, לנהל בית, להיות אמא,(על כל המשמעויות שכרוכות בכך) לפרנס, לחייך לאחרים.
חשבתן פעם כמה משימות אנחנו לוקחות על הכתפיים (=הנפש) שלנו…
אז דבר ראשון ממליצה מאד לתת לעצמך צל"ש על כל מה שאת כן עושה, בפה= אם אפשר להגיד לבעל, חברה קרובה וכו', בכתיבה: בשיר וכו'
ובעיקר למצוא דברים שאוהבים לעשות שמרגיעים ונותנים לך כח.
אבל הכי חשוב :לטפל בנפש ( ולא התכונתי לכדורים) ע"י עזרה במודעות.
אני לא רוצה בפומבי, אבל יש לי ניסיון לסוג טיפול שנותן מענה… דורש כוחות להחליט שאני דואגת לרפא את עצמי…..ועדיף כמה שיותר מוקדם…
שלום לך, הדס.
אני ממש מזדהה איתך, כולם אומרים לך, "את גיבורה", "את גדולה מהחיים", "שאפו על האומץ" ועוד… ועוד…
אני כתבתי ספר על החיים שלי עם ההתמודדות, וגם יש לי הרצאה "להתמודד עם ההתמודדות" עם מצגת, השאלה שלי היא למה אף מתנ"ס / סמינר / גוף שעובד עם מתמודדים (למשל, בית חם, תוכנית חלונות, עזר מציון) לא מזמין אותי להרצות שם? יש ארגונים שהרציתי שם, אבל מנגד השתיקה רועמת מצד הארגונים האחרים. למה שום חנות ושום הפצה לא רוצה למכור את הספר שלי? הפצה אחת אמרה לי בפרצוף: "הספר שלך מעניין מאוד ומטלטל וחזק מאוד, הבעיה שהוא 'לא יעבור את הביקורת'." איזה ביקורת הוא צריך לעבור??? הוא מעניין, הוא חשוב, יש לו מסרים חזקים שאותם רואים בסבטקסט, הוא נקי, אין בו מושגים לא טובים, (קללות/ניבול פה/מושגים שאסור לדעת עליהם ואתן יודעות למה אני מתכוונת.) למכור לבד זה ק-ש-ו-ח!!!!!!!!
מזדהה ממש
כמי שעוברת גם משהו דומה
ועוד עם ילדים, המצפון זועק כפליים!!!!
למה את לא יכולה להיות "נורמלית"? – זה הקול הביקורתי שלי, לעצמי —-
מאבדת הרבה דברים בדרך!
מתי זה כבר יבוא הגאולה הזו???
כי הגלות קשה כל כך…
וביום יום זה ממש מתיש.
וואו אין לי מילים
איך רב האנשים בטוחים שהיכולת לשאת את החיים ולשאת את העול שלהם עם כל המשתמע ולשמוח בהצלחות קטנות וגדולות ולתפקד זה בגלל שהם חכמים בגלל שהם חזקים ויכולים ויפים ועובדים על עצמם
בזמן שהיכולת לשאת את החיים היא פשוט מתנה
מתנה שקיבלנו חינם
כמו רגליים כמו ידיים כמו עיניים
כמה כח צריך כשאין את כל זה
זה ממש מעורר מחשבה הדס,
תודה על הטור והאפשרות לראות מעבר
מדהימה ומרגשת כל כך!!!!
איזה אומץ,
ואיך פתחת ככה חשוף ופתוח!!
ד' יתן לכולנו כח!!!!