השעה שבע ושמונה דקות, שעת בוקר לחוצה. בעוד שתי דקות האוטובוס יכנס לתחנה וייקח אותי לעבודה. אם אני מפספסת אותו… טביעת האצבע בכניסה תאותת לבוסית שלי על איחור חמור.
לא מומלץ, תאמיני לי.
אוקי, הספקת?
"אחרי שיגור הוראות אחרונות לילדי, ריצה מהירה לתחנה תפסתי את קצה זנבו של האוטובוס, רגל מצילה ואני שם, מתנשפת – אני מתמקמת במושב האחורי, מסדרת נשימה, מריצה בראש את המטלות של היום, ואז מתחילה לשמוע את ההמולה..
טוב, אחרי הקדמה כזו, היה לי ברור שיקרה משהו, לא?
נכון, הרי ריצות לאוטובוס הן דבר שבשגרה: ) אבל ההמולה שהייתה שם העירה את אחרוני הישנונים שם..
אישה, בשנות העשרים איבדה יציבות ונפלה על הרצפה… היו שם נשים, ברוב תושייה הרימו אותה במהירות, אך היא בשלה – נמשכה לרצפה (נפלה פעם שניה)
מה עשית?
"כאמור, ישבתי בסוף האוטובוס, ההמולה הייתה בדלת האמצעית, צעקתי בקול "אני חובשת" תוך רגע פינו לי מקום של כבוד… הגעתי בזריזות לאזור הפגוע, שמתי אצבעות לאורך האגודל, זיהיתי דופק.
בשלב זה עצרתי את האוטובוס, הרחקתי את הסקרנים הרבים, ועזרתי לה להתעורר מהעילפון שהייתה שרויה בו.
האישה מתרוממת, אני עוזרת לה להתיישב, תוך כדי תשאול אני מבינה שהיא דילגה על טעימת בוקר, לחלוטין, יצאה לפני שאכלה או שתתה משהו.
ברשותך, אני עוברת לתשאל את המעולפת
שבי, (שם בדוי) איך הרגשת?
"זה היה יום ככל הימים, התארגנות בוקר מהירה, ריצה לעבודה, ועלייה לאוטובוס, פתאום ראיתי נקודות שחורות מול העיניים, הרגשתי שאני עומדת להתעלף, וזה אכן מה שקרה. איבדתי יציבות ונפלתי.
זה קרה לך כבר פעם? יש איזושהי סיבה לעילפון הלא ברור הזה?
לא, לא זוכרת דבר כזה. לא התעלפתי בעבר, אולי כן היו פעמים שראיתי נקודות שחורות, אך לא נגמר בעילפון.
את שואלת אותי, ואני נזכרת שגם חני – החובשת שאלה אותי שאלות כאלו ודומות מייד אחרי שהתעוררתי.
מה היא יכלה לשאול?
היא שאלה אותי אם יש לי מחלות רקע, אם נפלתי בעבר, אם ידוע לי סיבת העילפון, או יש לי על מה לתלות אותו.
על הכל עניתי בשלילה. ואז היא שאלה אותי, מה אכלתי לארוחת בוקר…
נו…
ועניתי לה ש – כלום.
יצאתי מהבית באוטוסטרדה, לקחתי תיק ורצתי לאוטובוס, לא הספקתי להכניס שום דבר לפה…
תודה, שבי, תודה חני.
ועכשיו.. מה באמת עושים במקרה של עילפון?
כשאנו רואים מישהו מאבד יציבות ונופל, בדרך כלל מתעוררת מהומה. השכיח הוא – כמו שראינו כאן בסצנה – להרים אותו, מחשש שמה יאבד את ההכרה…
אז זהו, שלא. שימו לב! וזה סופר חשוב!!!
כשמישהו בסביבה מאבד יציבות, דבר ראשון- קחו צעד אחורה, אל תמהרו להתנפל עליו.
תבדקו שהוא עדיין נושם, ותשמרו על סביבה סטרילית מאנ"ש.
תנו למטופל להתעורר לבד, כמובן – שאתם עם יד על הדופק שמצבו לא ידרדר.
לרוב מעילפון קמים אחרי דקה -שתיים. לבד.
המטופל מתעורר , בודק מה מצבו והיכן הוא נמצא, לרוב הוא יהיה מבולבל.
וזהו????
לא, יש המשך לטיפול..
אחרי שהוא קם מעצמו, את תומכת בו שיתיישב במקום רגוע, כמו כיסא עם משענת / ספה וכו'.
מתשאלת אותו בעדינות וברוגע ומנסה להבין למה זה קרה. ולפי זה מטפלת. כמו למשל במקרה זה, ששבי יצאה מהבית ללא אוכל ושתיה, ולאחר התשאול חני הבינה שהטיפול הנכון ביותר הוא ליטול ידיים לאכול ולשתות. במקרה אחר זו יכולה להיות נתינת סוכר (שעל זה נרחיב בכתבה הבאה)
המדור באדיבות היחידה בשטח – מרכז הכשרה להצלת חיים
הכירי: ODT בעזרה ראשונה | למידה בשיטה חווייתית רב חושית שמוציאה אותך מצילה ויעילה בכל מקרה חירום רפואי בדרך קצרה. חווייתית. מעשית.
השיטה נוצרה במיוחד לאימהות שמאבדות עשתונות כשרק מדברים איתן שמשהו ח"ו יכול לקרות…
לקבלת סרטון של 60 שניות | חובה לכל אמא:
איך מוציאים גוף זר לתינוק שכמעט נחנק
התחברתי מאוד לנושא, כי אני מכירה אותו מקרוב.
(ב"ה אני אישה נורמטיבית לחלוטין
ולפחות 99% מהאנשים שמכירים אותי לא יודעים על זה)
אבל קורה לי בערך פעם בחצי שנה- שנה, שאני מתעלפת.
(שום סיבה רפואית, זה כנראה בריחה מהמציאות- למשל בבדיקות דם ועוד.)
וכבר נתקלתי במגוון של תגובות:
שפכו מים,
הסתכלו כמו על הצגה לאומית,
התעלמו…
ןכמובן- גם אלו הרגישים שהציעו מים ורק ווידאו בעדינות שאני בסדר.
אז באמת חשוב לדעת מהי התגובה המתאימה.