פערים רוחניים בין בני זוג

בפרקים האחרונים התמקדנו בתפקידה של אשה בבית היהודי: לבנות בית לה'. האשה היא "עקרת הבית", עיקרו של בית, וההשפעה שלה על סגנון הבית היא עצומה.

להשלמת הנושא, עלינו לדון בנושא מורכב אך מצוי מאוד: מה עושים כאשר קיימים פערים רוחניים בין בני הזוג. אין להתעלם מנושא זה, עקב שכיחותו: זו מציאות קיימת, במידה זו או אחרת, שהרמה הרוחנית של בני הזוג אינה תואמת.

האתגר המורכב כאשר מתרחשים שינויים

מקומו הטבעי של הבעל הוא בעמדת הובלה, ומקומה הטבעי של האשה הוא לצידו, ככינור שני. הבעל הוא זה שעושה קידוש, מנהל שולחן שבת, עורך את ליל הסדר, הולך לתפילות וללימוד, וכדומה.

כאשר הבעל נמצא ברמה רוחנית גבוהה יותר – הכל נהדר. אבל אם הוא נמצא בדרגה רוחנית פחותה משל רעייתו – זאת בעיה. להיות משגיח ולהטיף לו היא לא רוצה; לתפוס את מקומו של הבעל ולהנהיג את הבית במקומו – גם זה כמובן ממש לא פתרון.

יהיו שיאמרו: "אבל זה האיש שבחרת בו מלכתחילה, מה את רוצה".

התשובה הזאת אינה נכונה כלל. ראשית כל, משום שפעמים רבות יש הפתעות אחרי החתונה. לא תמיד מה שחשבנו מלכתחילה זו המציאות האמיתית. ושנית, גם במקרים שהכל היה ברור מההתחלה – פעמים רבות חלים שינויים במשך החיים. האיש הצעיר שאיתו מתחתנים בגיל עשרים ואחת, לא נשאר אותו אדם גם בגיל שלושים וארבעים.

לא זו בלבד, אלא שפעמים רבות יש צורך להתפשר מלכתחילה כדי להתחתן. עולמם של הבחורים הרבה יותר מאתגר מעולמן של הבחורות, הנסיונות קשים יותר, ולא תמיד ניתן למצוא חתן ברמה רוחנית זהה.

מה עושים?

ניתוח המציאות

לפני שנלבן מה עושים, חשוב לעשות סדר בהתמודדות עצמה. האתגר הזה, שבו האשה מרגישה שבעלה נמצא ברמה רוחנית פחותה ממנה – מתחלק לכמה וכמה מצבים, וכל אחד מהם דורש התיחסות נפרדת.

תחילה נעסוק במצב המצוי והשכיח, שבו האיש בעצמותו הוא אדם חיובי לחלוטין. יש לו עולם ערכי, יש לו שאיפות, והוא מתקדם ומתעלה, אבל לאשתו קשה לשים לב לזה. היא לא רואה את הטוב שיש לה, והיא משוכנעת שבעלה ירוד ברמתו ממנה.

זה קורה מכמה סיבות: לפעמים הסיבה היא שהאשה יותר מחוברת לחינוך בסמינר והיא שמרנית יותר, ובעלה לעומתה עצמאי בדעותיו; ולפעמים הדבר נובע מהבדלי סגנונות – האשה קשורה לאביה או לדמויות שהיא ראתה בבחרותה, והם שמו דגש על דברים מסוימים, בעוד שבעלה שם דגש על דברים אחרים.

לדוגמה: בבתים רבים נדמה לאשה שהיא יותר אוהבת תורה מאשר בעלה, אבל פעמים רבות זה נובע רק מחוסר היכרות אישית שלה עם לימוד התורה. בעיניה לימוד תורה הוא סוג של תפילה, ואם היא רואה את בעלה מפסיק מלימודו כדי לפטפט זה מראה, לדעתה, שהוא לא אוהב תורה. היא לא חווה את העוצמה שהוא חווה כשהוא מתחבר לסוגיא. את זה היא פשוט לא מכירה. היא רואה את הרובד החיצוני, ולפי זה היא מודדת.

יש דוגמאות רבות נוספות במגוון תחומים: שעת הקימה בבוקר, סגנון הקידוש, צורת הלבוש או התספורת, תחומי ההתעניינות, וכהנה.

קיים מגוון סגנונות בעבודת השם

על האשה להבין, שמותר שיהיו סגנונות רבים בעבודת ה', ועליה לקבל את הסגנון של בעלה, כי זה הבית שנבנה כאן. גם אם נראה שזו ירידה מסוימת מהמושגים שהורגלנו אליהם, יש להפנים שזו לא ירידה אלא שינוי.

לא כל מה שחשוב לאדם אחד חשוב גם לשני, וזה לא מגלה על צדקות מסוימת אלא על סגנון חיים.

יש אנשים שדקדוק ההלכה אצלם הוא הביטוי היחיד ליראת שמים, ויש כאלה שמתחברים לקב"ה דרך זויות אחרות;

יש אנשים שתפילה בכוונה היא מרכז הכובד אצלם, ויש כאלה שאצלם דווקא שבת זה הדבר המרכזי;

יש אנשים שגלישה באינטרנט (מסונן כמובן – אינטרנט פרוץ הוא לא נושא בכלל) היא חציית קו אדום עבורם, ויש כאלה שדווקא לבוש מודרני זה הדבר שמקפיץ אותם;

יש אנשים שמרגישים ששולחן שבת חייב להיות מסודר ומושקע מבחינת התוכן, ויש כאלה שלהיפך – הם מרגישים צורך להקליל את האוירה;

יש אנשים שלעולם לא יתפללו בלי כובע, לעומתם יש אנשים רבים שלא רואים צורך בכובע באופן כללי.

יש סוגים רבים של עובדי השם בעולם, מה שחשוב לאחד פחות חשוב לחבירו, ולהיפך. המדד לא יכול לעולם להיות אחיד. צריך לדעת לקבל סגנון שונה, ולזכור שכולם מכוונים לשם שמים. יש דרכים רבות אל השלמות, לא רק מה שהתרגלנו בבית. הקב"ה ברא שישים ריבוא נשמות בישראל וחילק אותן לשנים עשר שבטים, כי הוא רוצה דרכים רבות לעבודתו.

כל אדם נועד למסלול בפני עצמו, ואין לו תחליף.

אבל זה קשה!

קשה להתרגל כשהבעל עושה קידוש בלי מנגינה, כאשר בבית במשך עשרים שנה הקידוש בליל שבת היה מלא רגש קודש; קשה להתרגל כשהבעל קם לתפילה בשמונה, כאשר אבא קם לתפילה כמו חייל כל יום בשש ורבע; ולא קל לקבל את העובדה שהבעל משוחח בפלאפון באמצע הלימוד, כשאבא בקושי ענה לטלפונים באופן כללי.

מה צריכה להיות התשובה שאשה תיתן לעצמה, כאשר קשה לה להתרגל לסגנון עבודת השם של בעלה?

גאוה פנימית בבית שאנו בונים

יש להבין דבר בסיסי: כאשר בחורה נישאת לאיש, חל שינוי מהותי בעולמה. העולם האישי והיחודי שלה, שנועד לעבודת השם שלה – מארח מעתה דמות נוספת, חשובה ומרכזית: הבעל. השינוי הזה גורם לכיוון שונה לחלוטין של התפקיד בעולם. כל בית הוא יחידה אחת בעולמו של השם, כל משפחה היא עולם שיש לו תפקיד יחודי. התפקיד של האשה הוא לעבוד את השם בבית שלה, בעולם היחודי שניתן לה.

מהיום והלאה יש לה מטלה מרכזית: לבנות לקב"ה בית. הקב"ה לא מסתפק בעבודת השם פרטית. עבודת השם בנויה על שיתוף פעולה של איש ואשה, שביחד בונים לקב"ה בית יהודי. 

עד היום העולם שלה היה הבית שממנו היא קיבלה; מעתה העולם שלה הוא הבית שהיא מייצרת. בבית הזה יש בעל ואשה שחיים בשיתוף פעולה. זו יצירה חדשה של עבודת השם בפני עצמה. חבל מאוד להחמיץ את זה.

זה לא יהיה דומה לבית של אבא ואמא, וזה לא אמור להיות דומה. זה משהו אחר, וזו הזכות והחובה של בני הזוג, לבנות ביחד משהו חדש, שמתאים לאופי שלהם. לבנות בית לעבודת השם, שאת הסגנון שלו קובע האיש, ואת הבסיס הנפשי שלו, הביתי, נותנת האשה.

הבית של אבא ואמא נראה מושלם יותר מבחינה רוחנית? אולי. אבל כאן המקום לפתח תחושת פטריוטיות: נכון, הבית שלהם אולי יותר מושלם, אבל זה הבית שלהם. אני בונה עכשיו את הבית שלי ושל בעלי.

כל אדם הוא יצירה חד פעמית. מי שמציץ כל הזמן למסלולים של האחרים – מאבד את החוויה היחודית של החיים שלו, שאין עוד כמוה. במקום ליהנות מעצמו, הוא מוציא לעצמו את העינים מההבטה על אחרים.

העצמה נשית

כאשר אשה מלוה את בעלה בדרכו ונותנת לו לבנות את חייו על פי דעתו שלו – ראשית כל היא מרוויחה בעל, כי האמון בבעל יוצר קשר עמוק איתו. ושנית, האמון גורם לצמיחה רוחנית. רק אדם שמאמינים בו ולא באים אליו בביקורת, ומכבדים את מקומו יכול לצמוח. רק כך אפשר לצמוח.

עד כאן הנידון היה מה עושים כאשר הסגנון הרוחני של הבעל שונה. בפרק הבא נעבור למצב היותר מורכב: מה עושים כאשר לא מדובר על הבדלי סגנון בעלמא, אלא על הבדלים אמיתיים בדרגה הרוחנית.

סיכום:

במקרים רבים נדמה לאשה שבעלה פחות רוחני ממנה, כאשר באמת לא מדובר על פער רוחני אלא על הבדלי סגנון. הבסיס הבריא ביותר לחיים הוא להפנים שאני ובעלי זו יצירה חדשה, שאותה אנחנו יוצרים ביחד. לכל אדם סגנון משלו, והשיתוף בין הבעל לאשה יביא את הייחודיות שלהם לידי ביטוי. מותר וצריך לפתח קצת גאוה פנימית בבית המשותף.

המאמר נכתב על ידי הרה"ג ר' יעקב בוצ'קובסקי שליט"א, ראש כולל "דורשי ציון" ור"מ ישיבת "תורת רפאל", מחבר הסדרה הנודעת "בעצתך תנחני".

הסדרה לקוחה מתוך ספריו של המחבר, בהסכמתם הנלהבת של גדולי ישראל זצ"ל ויבלחט"א, ובראשם מרן הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל.

להצטרפות לקבלת מאמר שבועי על הפרשה ואקטואליה, ולקבלת החוברת "דרכי ישרים" העוסקת באתגרי התקופה, לחצי כאן >>>

לשמיעת הרצאות לנשים מהרב שליט"א בקול הלשון, לחצי כאן >>>