פחד משיחות טלפון

מזדהה מאד לצערי

שלום! מזדהה מאוד (-:

שהייתי נערה/ בחורה והייתי צריכה לעשות שיחות טלפון לחברות, הייתי מאוד חוששת משתיקות וממש כמו שכתבת חושבת מראש, היה סיוט , הייתי מותשת מכל שיחה וגם נמנעת מלהתקשר, לענות כן עניתי אם כי בחשש.
בהמשך זה פגש אותי בשיחות למחנכות או רבניות שממש התבישתי, ותרגלתי איך אומר את ה' שלום' ומה אענה לכל שאלה.
עם הזמן גדלתי וזה התחלף לבושות מלהתקשר לחמותי וכו'.
עכשיו בגיל 30 ++ אני יכולה לומר שזה במקום הרבה יותר מאוזן, יש שיחות שפשוט חייבים לעשות, בשביל הילדים, בשביל הבית וכו', אבל עדיין מה שלא חייבת אני פשוט לא מתקשרת, אני לא אוהבת לדבר בטלפון ומעדיפה ערוץ תקשורת מרחוק של כתיבה (מייל וכד').

אעודד אותך ב-2 דברים:
א. עם הזמן, הביטחון העצמי עולה ואתה פחות בונה את הדימוי העצמי ממה יגידו ויחשבו והחשש מטלפונים פוחת.
ב. לעיתים מרוב הימנעות מדמיינים דבר כ "פיל" וייתכן שאם תעני למתקשרים מיד בצלצול הראשון או תתקשרי שאת צריכה ישר שמתעורר הצורך, פחות תתעסקי בחשש וממילא יהיה יותר קל לבצע.
ככל שתעשי זאת יותר פעמים, מכח ההרגל כבר ירד החשש.

שימי לב שזה לא דופק לך מערכות יחסים חשובות או תוקע אותך בחיים, מעבר לזה תפחיתי שיחות טלפון והייתי אומרת בכנות לאנשים שיותר נעים לי תקשורת פנים אל פנים.

זה עניין של אופי וסגנון….
יש בנות שהטלפון זה הערוץ תקשורת העיקרי שלהן ויש כאלה שלא…לא חושבת שזה דבר רע כל עוד לא מפריע לך בחיים.