טור חדש: עושות סיפור! מופע פלייבק בלי לצאת מהבית

מה הסיפור שלך? חשבת על זה פעם?

לכל אחת יש סיפור, כן גם לך, גם אם נדמה לך שהחיים שלך הם בעיקר המתנה בתור למרפאת קשב, קפה שנשפך בבוקר או ריצה אחרי זנב של אוטובוס. עדיין את סיפור.

נעים מאד, אני הדסה קרויזר : )

בואי נתחיל מהתחלה, מהסיפור שלי…

אי אז לפני דור, במסגרת לימודי משחק ותוך כדי שאני מתזזת על במות עם מופע שנקרא בסלנג ההוא ”סקעצ’ים” פגשתי את חני (ע”ה), חברה מתוקה, שכמוני נולדה על הבמה.

”תשמעי” היא אומרת לי ”ראיתי מופע בסגנון חדש לגמרי, זה בדיוק בשבילך, את תאהבי את זה, אי אפשר להסביר יותר מדי, תבואי לראות”.

הייתי אז מורה מתחילה במסגרת לנשמות יקרות, נערות בסיכון, תפקיד אהוב שדבק בי עד היום, ובמקביל צברתי שנות לימודי משחק במקומות לימוד שהיו אז בחיתולים למגזר החרדי.

כשחני סיפרה לי על ההמצאה החדשה ידעתי מיד שאני צריכה לראות.

הלכתי ונשביתי מיד בקסם הזה.

זה היה משהו חדש: מישהי מספרת סיפור אמיתי משלה, והשחקניות על הבמה פשוט הופכות אותו להצגה חיה. מין ”שיקוף" בימתי עטוף בהומור, במוזיקה ובתבלינים רגשיים שלא חשבת שקיימים בסיפור שלך. קסם.

מיד ידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות.

נרשמתי בו במקום ללימודים, בנוסף ללימודי המשחק שכבר למדתי שנים, והתחלתי לחגוג…

וככה, מתוך אהבת אנשים וסיפורים, התלהבות ותעוזה דקדושה, הקמתי בסייעתא דשמיא את קבוצת הפלייבק ”נפקה מינה”.

החיבור בין נשמות לסיפורים שתמיד הסתדר לי כל כך, קיבל ביטוי ממשי.

עם השנים והגלגולים, הקב”ה ליהק לי הרכב מדויק ביותר, יחד כל שבטי ישראל.

חני דייטש, שחקנית ובימאית אלופה, שנמצאת איתי כבר מהרגע הראשון, כן, כן, שורדת 15 שנה של חציית ארץ ישראל לאורך ולרוחב, מביימת מסיבות גמר שהנשימה נעתקת וגם מפנקת את ילדות ישראל הקדושות בצהרונים. היא נציגת החסידי, איתה אנו מזכות גם את בתי הספר דוברות האידיש במופע אידישאי למהדרין. סאי׳ז גאר לאכעדיג!

הצטרפו בהמשך ונתקעו: אביגיל לפקוביץ, מחנכת לתפארת בסמינר בעיר של תורה, כשהיא פותחת את הפה אי אפשר לסתום לה אותו (ובינינו גם לא רוצים, מי לא אוהב לצחוקקקקק?)

מירי פרנקפורטר, מטפלת בפסיכודרמה, מרגישה, מרגשת, מורגשת, שתי האחרונות מייצגות את הליטאיות בייצוג מכובד.

ונועה מיכאל, שחקנית שנטועה עמוק בבמה, מכניסה כנפיים ודמיון לבמה, ומחברת לנו את העטרה ליושנה.

כמובן יחד עם ההרכב הזה וחלק בלתי נפרד ממנו, מלווה אותנו תמר מאיר המוזיקאית האלופה, היא והאורגנית חד הם, והם נותנים לנו ולקהל לגיטימציה לעוף רחוק עם השיקופים…

אז הרכב יש ב”ה.

עכשיו לכי תנסי להסביר לרכזת שמעבר לקו מה זה בדיוק החיה החדשה הזאת. זה לא פלייבק של מסיבת גמר של המורה ציפי. ולא, לא רוקדים עם מיקרופון של פלסטיק.

 זה לא שיר בכלל, זה סיפור. זאת אומרת זה תיאטרון, כלומר הצגה של הסיפור, קיצער הסתבכנו ביחד. פשוט תראי וזהו.

היום כשמאחורינו תודה לה’ 15 שנות במות, קהלים, נשים, בנות, גוונים מכל הסוגים זו כבר לא שאלה.

נשים ובנות מכל מקום ועדה מצאו את עצמן עומדות מול מיקרופון (אמיתי!), מספרות סיפור מהחיים ורואות אותו מתגלגל מול עיניהן בחזרה. ואם בכל אופן שאלתן, זו המשמעות של ”פלייבק” – פליי-בק, משחק חוזר.

כל פעם מחדש אני לומדת עד כמה המפגש הזה הוא לא סתם מופע. הוא מפגש בין נשמות.

כי סיפור הוא לא רק טקסט. עלילה. סיפור מספר עליי, מה משפיע עליי, מה נוגע בי, מה הערכים שעליהם אני לא מוכנה להתפשר,  על מה אני מוכנה להילחם, סיפור שלם…

עם השנים והמופעים זכיתי לפגוש פסיפס אנושי כל כך מרתק, נשים ובנות שלרגע פותחות לנו חרך הצצה קטן ללב שלהן, מרשות לנו להיכנס פנימה, ואפילו להוציא את זה החוצה בקולות, במילים ובתנועה.

המפגש הבלתי אמצעי הזה מרגש אותי בכל פעם מחדש, מלמד אותי כל כך הרבה. בכל מופע אני מקבלת עוד פיסת השראה. עוד תובנה, עוד חיזוק, איזה עם יש לנו, איזה!

בסוד אני מגלה לכן, תובנות קטנות שאספתי לי בדרך… יש כל כך הרבה מן המשותף לנערת סמינר ”הישן” ולאישה ההיא מקהילת בעלי התשובה, למורה מסמינר פוירשטיין ולילדה שסיפרה סיפור בגור. כולן רוצות להוסיף עוד קצת טוב.

אז בלי לשים לב, הצטברו לי ערימות של סיפורים קטנים, גדולים, יומיומיים והיסטוריים, אבל בעיקר אנושיים.

הערימה הולכת וגדלה וחייבת לפרוץ החוצה, וככה בעצם נולד הטור הזה.

אז מה הטור הזה הולך לספר?

חלק ראשון יביא סיפור אותנטי שעלה באחד המופעים, בשינויים מתבקשים.

בחלק השני אביא הצצה לשיקוף – איך הסיפור קיבל חיים חדשים על הבמה. נכון, זה לעולם לא אותו הדבר כמו לראות בעיניים, אבל ננסה להעביר את הקולות והצבעים (או שפשוט תבואי עם הרכזת לראות וזהו).

בחלק השלישי נתייחס למה שפלייבק בעצם עושה לאנושות. מכיוון שאני מלמדת קורסים של פלייבק אגלה לכם קצת סודות מאחורי הקלעים באמצעות כל מיני תרגילים, משחקים ורעיונות שתוכלו לקחת מעולם האלתור והפלייבק ולנסות בבית, בכיתה או כשאת תקועה בפקק.

כדי להיות פלייבקיסטית טובה צריך להיות מקשיבנית טובה. וגם מאלתרת טובה. אה, וגם רגישה, ומצחיקה ובשלנית טובה… בעצם שטויות, תשכחו מכל זה. צריך שתהיה סיעתא דשמיא טובה.

כאן בפינה הזאת נביא תרגילים שעובדים על הדברים האלה: פיתוח מיומנויות הקשבה,  אלתור, שיקוף… מי יודע, אולי אם תיישמי תמצאי את עצמך יום אחד שחקנית פלייבק…

אה כן, ויהיה לנו גם משפט השראה קטן לסיום ששאוב מתוך תפיסות עולם הפלייבק. כי מה שווה מופע בלי פאנץ׳ לדרך?

יאללה נראה לי סיפרתי מספיק סיפורים על עצמי, עכשיו תורך.

 שנתחיל במופע?

קבלו אתכן!