מה כדאי לעשות כשילד לא אוהב את ארוחת הצהריים?

כותבת כאחת שהיתה בררנית צמרת בתור ילדה (רק שניצל ופסטה טריה, ואם לא היה נשארתי רעבה, גם ארוחת ערב לא תמיד היתה לטעמי) שגדלה במשפחה שכולם אהבו הכל,
לא זוכרת את כל ההתנהלות סביב האוכל, אלא באופן חלקי מאוד (מה שמעיד שלא נשאר לי חסכים), תכלס ממש לא כל יום היה אוכל שאהבתי, ושטויות לא באו בחשבון כתחליף, זוכרת שאכלתי פירות וירקות, ולפעמים כשהייתי רעבה מאוד הייתי אוכלת חלק מהתוספות האחרות למרות שלא ממש אהבתי אותם,
זכור לי מס' פעמים (בודדות) שדי הכריחו אותי לטעום – בכנות, זה לא גרם לי לאהוב כלום, וכל מקרה כזה דווקא צרוב היטב בזכרוני….
גם היום אחד מהילדים שלי בררן נורא, ואני מעריצה את אמא שלי על זה שהיא התמודדה איתי בגבורה, תכלס אצלי בבית יש כלל שטועמים (3 ביסים) אבל ממש לא חייבים לאהוב (ואני מקפידה לומר את זה שלא חייבים לאהוב וגם אני לא אוהבת הכל וכו וכו כדי שהוא יעיז לטעום), משתדלת שזה יהיה ברוח טובה, יותר בקטע של שידול והמלצה, והבן שלי כן טועם (לא תמיד, אבל לפעמים באמת פתאום הוא מגלה שיש עוד משהו שהוא אוהב), משתדלת מאוד שכן תהיה לו אופציה של חלבון שהוא אוהב, תכלס הזמנים בהם אני מכינה משהו במיוחד בשבילו נותנים לו הרגשה מאוד טובה וחשובה ומדרבנים אותו לטעום כשאני מסבירה לו שלא הספקתי להכין דווקא את המתכון הספציפי שהוא אוהב, אם הוא לא מתחבר לתוספת פחמימתית פחות מטריד אותי כי גם ככה הוא אוהב לחם מאוד, ואם הוא רעב בסוף ארוחת צהרים אני אציע לו פריכיית אורז ופרי.
אגב, כמה שלא נחמד לבררנים לשמוע את זה – הטעם באמת משתנה עם השנים, עדיין יש הרבה דברים שאני לא אוהבת היום, אבל יחסית ממש בגבול הסביר, ורוב הדברים שאני כן אוכלת היום – התחלתי לאכול דווקא בהריונות או בגלל שהכנתי לבעלי/לילדים, בכל מקרה לא ממליצה לנפנף במשפט הזה, הוא מעצבן וגורם לאנטי, אבל בהחלט מעודד אותך כאמא שכנראה הוא לא יישאר כזה, במיוחד בנים שהולכים לישיבה…. (הכי מביך היה ככלה, כמה שאמא שלי הכינה את חמותי לעניין, היא נעלבה שאכלתי רק חלה וחתיכה קטנטנה של דג ועוף, ולכי תגידי לה שגם בסעודות בבית זה מה שאני אוכלת….)