אם הילדים שלך הגיעו לאמצע בית הספר, בוודאי שמת לב שהדרישות נעשו מורכבות. מורכבות לא רק בהיבט של מידת הקושי לעמוד בהן, אלא גם במשמעות הפשוטה – הן מורכבות מהרבה רבדים ומשתנים. אם בראשית בית הספר ציפינו להישגים מדידים, צרים ומוגדרים, כמו קריאה וכתיבה, בשנים הבאות הציפיות הן מוגדרות פחות וכוללות יותר. כעת, קשה יותר להניח את האצבע על מקור התופעה שמעסיקה אותנו, עשויים להיות לה שורשים רבים כל כך!
בנוסף, בשלב חיים זה, אנחנו נוטים לייחס את ההתנהגות פחות ליכולות ויותר לאישיות ולחינוך. אם מדי ערב, בן ה-11 יוצא לערבית וחוזר רק כעבור שעה, או אם בת ה-13 מתבטאת בחוסר רגישות כלפי חברות – הורים רבים ידברו על סמכות ומשמעת ולא על יכולת התארגנות וקשיי קשב.
ואכן, ההפרדה היא קשה. בשלב זה של החיים, כמעט כל תופעה קשורה גם בחינוך, בניסיון אישי, בחוויות קודמות במסגרת החינוכית ועוד, אף קושי התפתחותי לא עומד בפני עצמו ומנותק מכל הגורמים האחרים.
ילד מוסח בקלות, עם קושי להיות קשוב לאורך זמן, עלול להגיע לגיל 10 עם מצבור של קשיים – זו כבר לא רק הרחפנות, שכנראה נובעת מהפרעת קשב וריכוז מולדת. זו גם התפיסה העצמית שאני לא קולט, חוסר האונים המיואש שאני לא מסוגל לנהל את עצמי, סביבה משפחתית וחברתית שתופסת אותי כאסטרונאוט וחווית כישלון לימודית ו/או חברתית. כשנפגוש אותו לראשונה בגיל 10, יתכן שהתלונה המרכזית שלו תתמקד בעיקר בסיפור על בדידות וריחוק חברתי. אך כשנתבונן לאחור, נוכל לראות כמה משמעותית היתה הפרעת הקשב לאורך כל הדרך.
חשוב להבין מהו הגורם המרכזי בכל מקרה – האם יש כאן קושי התפתחותי שלא זוהה וטרם טופל? האם ההשפעה המרכזית קשורה בניסיון הנרכש? אבחון נכון יסייע גם בהבחנה זו בעז"ה.
לעיתים, קושי לא בולט 'הוכל' על ידי ההורים והצוות, ורק בגיל ההתבגרות נעשה כבר בלתי נסבל להכלה. במקרים אחרים, גורם כלשהו בוחר להרים דגל אדום שלא הונף עד כה. ובמצבים נוספים, העדר טיפול מתאים הפך את הכדור הקטן לכדור שלג מאיים – כזה שכבר לא מאפשר להתעלם.
במקרים רבים, כאשר מגיע מתבגר לאבחון לראשונה, ההורים מדווחים שהכל היה בסדר עד לאחרונה, שרק השנה דברים לא מסתדרים, רק שנה שעברה המורה החלה להציע אבחון… כשיושבים יחד ומתבוננים לאחור, לרוב מצליחים למצוא את השביל שהוביל עד הנה, והחל אי שם בעבר.
ולמה זה חשוב? כי זה בדיוק הצעד הראשון כדי להבין מה קורה כאן. שינוי פתאומי בהתנהגות מצריך התייחסות שונה לגמרי מקושי קיים שקיבל פנים חדשות או מודעות חדשה.
כאשר מצטברות מספיק ראיות לכך שהילד זקוק לעין מקצועית, כדאי להשקיע מחשבה בהיסטוריה שלנו, לנסות להבין האם ראינו משהו מכל זה קודם לכן, מתי? מה? מי ניסה להסב את תשומת ליבנו? מידע זה יעזור לשפוך אור על הבנת המצב הנוכחי וגם יקל עליכם בבחירת הכתובת המתאימה, לפניה לעזרה.
עם זאת, חשוב לסייג ולהזכיר כי האדם איננו סטטי, במהותו הוא משנה ומתפתח. גם אם עצם ההשתנות זרה עבורנו, יתכן שאין כאן אלא עניין התפתחותי.
כמו כן, עלינו לזכור כי גיל ההתבגרות במהותו מזמן שינויים רבים. כאשר פוגשים את גיל ההתבגרות לראשונה (ולא רק), עשויים להיות מופתעים מן העוצמות ומחדות ההבדלים המתרחשים בזמן קצר. פעמים רבות הורים שואלים – להיכן נעלמה הילדה המתוקה שעזרה בשמחה לאמא? מי יחזיר לנו את הבת המתקשרת והקרובה, לפני שדבקה בטלפון והיו לאחד? – במצבים כאלו יש להבחין בין שינויים טבעיים ומצופים מן הגיל, שקשורים בתהליך ההתפתחות הבריא והטוב (גם אם אינו בהכרח נעים) ובין מצבים דורשי התייעצות.
אז, למה במיוחד לשים לב?
- קושי בהשתלבות חברתית, תחושת בדידות והימנעות ממגע חברתי.
- ירידה בציונים או הישגים נמוכה באופן כללי.
- התנהגות נוקשה, קושי משמעותי בפתרון בעיות יומיומיות המצמצם את מידת העצמאות המצופה לבני הגיל.
- קושי לקבל סמכות, התנגשויות מרובות עם אנשי הצוות החינוכי וסגנון דיבור לא מותאם כלפי בעלי תפקידים.
- התנהגות אלימה, אדישות לסבלם של אחרים והיעדר רגשי אשם.
- שקרים תכופים ומעשי גניבה.
- אובדן ענין בתחומים שעניינו בעבר, התכנסות בעצמי, העדר תאבון וירידה בשמחת החיים.
- חרדות שמקשות על התפקוד ומעסיקות את הילד (והוריו) חלק נכבד מהיום.
אביטל כהן, אמא לגיל הרך, פסיכולוגית בהתמחות חינוכית ומטפלת משפחתית
לתגובות: avitalcohen.psy@gmail.com
להצטרפות לניוזלטר שאוהב אימהות > https://lp.smoove.io/oq4w
