היי
אני באזור גיל החמישים, מטפלת בכל עניניי ומשברי הדור הצעיר,
ויוצא לי לשמוע ולראות הורים צעירים בלי ניסיון שרק עכשיו מתחילים לחתן,
ומתחשק להם כבר לראות את הילד/ה כבר תחת חופה אבל עוד לא הגיע הזמן שנקבע לו משמים.
והם מכריחים אותו ובאלימות להמשיך להיפגש עם הבחור/ה.
אני פשוט כאובה מלראות את ההתנהגות הזו.
באמת כואב.
לא רק כואב, זה שורף ומכווץ את הלב נורא!!
הדור היום הוא משוגע!!עולם הפוך!!
חבל שלא נולדתי לפני 100 שנה!!!
אני לומדת אמונה וביטחון מהרגע שיצאתי לשידוכים,
כי ידעתי שהולך להיות מורכב עם הורים כמו שלי!!וסביבה שרודפת ורוצה שאתן דין וחשבון@אין מה לעשות !!!!!פשוט תפילה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בלי להוריד מהקושי שלך, רק מיידעת אותך שאם היית נולדת לפני מאה שנה, סטטיסטית היית נישאת בגיל צעיר יותר ממה שההורים שלך היום רוצים שתתחילי שידוכים.
אבל לא היה לך כזה רע עם זה כמו היום, אז אולי זה באמת עדיף.
אם היית נולדת לפני 100 שנה והיו לך הורים כמו ההורים בדור של היום, סטטיסטית לא היית מתחתנת
היום יש יותר מודעות והכוונה.
הרבה משודכות ומשודכים הולכים ללא ידיעת ההורים למאמן/ת או מלווה שיתן להם גב ותמיכה להתמודד עם הקשיים מול ההורים היום.
לא ידעתי שזה דבר נפוץ..
ואם אכן ככה זה באמת כואב לשמוע וצריך לעשות חושבים על הנושא.
מחווייתי האישית- בפעם הראשונה שנפגשתי רציתי להוריד בפגישה שניה בגלל כל מיני סיבות שלא נראו צודקות למבוגרים בסביבתי,
ובגלל שהייתי בוסרית וטרייה בשוק השידוכים חשבו שאני סתם נרתעת ומורידה על שטויות.
תכלס מהלחץ הסביבתי המשכתי עד פגישה רביעית- ואז הבחור הוריד למרבה הנס..
בגדול, פשוט לא התחברתי לבנאדם ולאישיות ולכן חיפשתי סיבות להוריד,
רק שלא ידעתי להסביר את זה.
עם הבחור השני התארסתי בשמחה מהר ובקלות ב"ה.
במחשבה לאחור, שנים אחרי, החוויה שלי מאד לא טובה,
ועדיין יש לי משקע על זה שנאלצתי למשוך עוד פגישות
מצד שני אני מבינה את המבוגרים שחשבו שאני סתם מורידה שידוך טוב..
לכן ההמלצה שלי, וכך אנהג עם ילדיי בעז"ה-
אם נראה להורים שהילד עדיין טרי מדיי או מוריד על שטויות- אל תתעקשו איתו.
תשלחו אותו לשיחה עם אנשים שמבינים בהנחיית משודכים,
כמה דקות של שיחה יכולות להוציא אותו ואתכם עם בהירות אמיתית,
בלי לגרום את ההרגשה הקשה של פגישות לחינם.
אני רואה גם הורים שממש לא להוטים לחתן את ילדיהם
אחת, כבר לפני 4 שנים הצעתי לה לפנות ל"השדכן"
עוד מעט הבת תוכל כבר לבד לנהל את הצעותיה…
עוד אחת ,מדהימה , ההורים פרודים , ואף אחד לא מטפל בהצעות
אני מפרשת התנהגות של הורים שרוצים לראות את בניהם נשואים
כהורים שרוצים רק טוב לילדיהם
אלימות – לא טוב
אבל זה לא קשור להכליל את כל הדואגים ומבקשים לתת עוד צ'אנס
להגיד "הצעתי למישהי לפנות לאתר השדכן והיא לא עשתה זאת" זו משפט שיפוטי, לא לכולם מתאים צורת ההתנהלות דרך אתרים/מיילים.
מהניסיון שלי בשידוכים לא סומכת על אף אחד. כל אחד בטוח שרק הוא מבין מה טוב בשבילי, ורק הוא יודע איך להתנהל בשידוכים, ורק אם אעשה מה שהוא אומר אתחתן. כאילו אין השם שמחליט כאן 🙂
"אני רואה גם הורים שממש לא להוטים לחתן את ילדיהם
אחת, כבר לפני 4 שנים הצעתי לה לפנות ל"השדכן"
עוד מעט הבת תוכל כבר לבד לנהל את הצעותיה…"
מה את יודעת?
אני עד גיל 21 לא רציתי להתחתן, לא הרגשתי בשלה מכל מיני סיבות, ועשיתי בינתיים תהליך מדהים שבנה אותי והביא אותי באמת מוכנה ורוצה להתחתן אח"כ.
בזמן הזה היו הרבה נשמות טובות שמאד דאגו והיו להם המון המלצות להציע להורים שלי ולהסביר להם למה חשוב לחתן צעירים, הציעו לי הרבה שידוכים, וכו' וכו'
מה לעשות שזה לא העסק של כל אחד.
זה נורא מסקרן אותי
במבט לאחור
את עדיין חושבת שאין מעלה להתחתן צעירה
כן.
התחתנתי בשנה שאחרי סיום הלימודים
עם חשבון בנק
עם עבודה
קניות בלי לתת חשבון לאף אחד
יציאות וטיולים בלי הגבלה
והיתה לי עבודה לא קלה להכניס שותף לחיי
ויותר משותף, לתת לו את השליטה
וחשבתי שככל שמתרגלים לחיים עצמאיים
יותר קשה בתחילת הנישואין
כן ולא. יש יתרונות לגיל בוגר, 21 זה צעיר מאוד. הרגשת קצת חופש ולא היה לך את השנים המאוחרות יותר שהחופש הזה נעלם לו.
נוסף על כך, לאנשים בגיל מבוגר יותר יש פרופרציות בחיים, אין את הקטנטוניות של הצעירים, שדופקים ברגליים על שטויות, את הצורך שלהם להתווכח, יש הרבה יותר סבלנות, נשימה ארוכה, יכולת לסלוח ולמחול, להחלק דברים ולוותר, ולפתוח ראש ולב לנוכחות של אדם נוסף בחיים.
מי שחווה בדידות יודע להעריך את הביחד.
אז תגידי- את עדיין לבד. לצערי כן.
אבל אין לאנשים נשואים מושג כמה עבודת מידות זה לגור עם הורים מבוגרים. כמה עבודת מידות זה לארח אחים נשואים כל אחד ושגיונותיו… [בל נשכח שזה קשרים לא הדדיים, הם תובעניים ביותר אבל בכלל נותנים שום תמורה]
קצת הכללה
את צודקת, אי אפשר לשפוט,
אבל זה לא סותר שזאת מציאות שקיימת
יש כאלו שמכל מיני סיבות, ואני מאמינה שלרוב הם לא מודעים לסיבות, אבל הם לא להוטים לחתן.
כן. זה קיים.
מניסיון.
באלימות???
נשמע לי מוגזם לגמרי
לא מכירה הורים כאלו
אלימות היא חלק מהחינוך היום. היום מחנכים באלימות ובעצבים ובלחץ.
מה הקשר כל המינוסים??
בכל בדיחה יש גרעין של אמת
איפה הבדיחה???
משוגעים יש בכל מקום
זה לא הופך את זה לתופעה
ומה תגידי שתשמעי שמדובר בהורים שהם אנשי חינוך האמא עוסקת בטיפול ונפש והאבא ראש ישיבה והם מכים את הילדים בני העשרים-השלושים שחוזרים מפגישה ואומרים שזה לא מתאים.
משוגעים, בקיצור.
לאה צודקת.
הורה שמכה ילד בן עשרים שלושים???
על שום סיבה זה לא דבר נורמלי
זה גיל שהם יכולים גם להחזיר…
זה נפשי ברור ולכן אולי הם גם לא רוצים להתחתן…
מההההההה??
אני אגיד שמרוב ההשקעה בחינוך ובטיפול בחוץ
לא נשאר להם מאגרים לבית
או שעוד יותר גרוע- הם מעולם לא ידעו לחנך ולטפל…
באמת יש דבר כזה?
הכל יש בעולם! אין סיפור הזוי שלא קרה במציאות.
הלחץ מתחיל מהחברה, הורה מרגיש כישלון שהילד שלו לא נשוי, אני התחתנתי בגיל 30 מיאוש גמור, הדחיה החברתית והמשפחתית שחוויתי אמרו לי "הראשון שירצה אותך תתחתני" למעשה זה לא כך, אחרי חודש בדיוק הייתי בבית.
אי אפשר להתחתן מתוך לחץ, אני קוראת לו פסיכולוגי פשוט כזה שאת שומעת גם משדכניות וכל אחת שמאוד רוצה שתתחתני ובטוחה שהכל בידיים שלך, ובמקום להציע הצעות ולקדם עניינםי ברמה הפרקטית, פתאום הופכת ליועצת:
"עד מתי תהיה לבד?? תתפשרי!" "את לא רוצה ילדים? לא חבל על כל יום שעובר?" "מה את חושבת שתקבלי איזה אביר על סוס לבן?" (לא אני מחפשת בחור ישיבה עם חולצה לבנה 😊).
אני חושבת שהבעיה הגדולה בשידוכים שמשדרים כל הזמן למועמדים שהם לא מבינים מהחיים שום דבר וכולם יודעים מה הכי טוב בשבילם. במקום להקשיב לבן אדם מיהו ומה הוא מחפש מסבירים לו שהוא מדומין ושיפסיק לחלום. ושאין מושלם, וכל הבנים/בנות אותו דבר, שום אושר לא מחכה לך אחר כך מתחתנים כי צריך וזהו.
לצערי יש הרבה בנות גרושות שהתחתנו מתוך דיבורים כאלה. תודה שאת מעלה את הנושא החשוב והכאוב הזה!!!
ויש הרבה יותר שנשואים בזכות ההורים שלהם
שאמרו להם ש3 שנים הפרש זה לא נורא
וגם אם המותג של החולצה לא ממש נראה לך אפשר לנסות עוד פגישה
ואפילו שהוא "רק" 160 עדיין הוא גבר…
וגם הנחו אותם לראות איך הוא/היא מתווכח /מקבלת
את מדברת על דברים זניחים מותג של בגד, הבדל 3 שנים בגיל…
מי מסתכל על זה בכלל??? אולי צעירים מאוד שלא מבינים מחייהם כלום.
די מהר הבן אדם מתבגר, מכיר את עצמו יותר טוב מהוריו. יש הורים שמקלקלים, יש הורים שמכניסים שטויות לילדים שלהם לראש "מה הבחורה נסעה לחו"ל?" ופוסלים אותה. או שהם מחפשים מישהי עדינה לשלוט עליה וכל בחורה אחרת הם מורידים, אני יכולה לכתוב פה רשימה עד הבוקר…
חבל מאוד שרווקים לא יודעים מה זה חתונה ולא יודעים על מה להסתכל.
כשאני נפגשתי לראשונה כפרק ב', המועמד שאל אותי האם אני יודעת לבשל, לכבס, לנקות ולסדר את הבית. מי שואל שאלה פרקטית כזו בפרק א'??
את ממש מרוצה משאלה כזו?
אני הייתי מציעה לו משרתת אחרת…
או שאולי הוא שאל מה את נהנית לעשות?
למה משרתת?
אולי נניח שזה היה בהקשר של השיח,
ואולי רגע לפני כן היא שאלה אותו אם הוא מניח את הגרביים בסל הכביסה או זורק על הריצפה
את צודקת במליון אחוזים.
כל מילה שלך שווה זהב טהור .
לכי להציל בכוחך ומנסיונך את בנות ישראל מגירושין.
מישהו צריך לקום ולעשות מעשה אחרת … ,ז"א לנער את ההורים שהם האשמים העיקריים בלחץ שהם מפעילים.
תודה
לגרושה החמודה
אני מתנצלת אם תגובתי הכאיבה
כמובן לא אישי
בעצם אני מגיבה כאן כאילו לדעות
ואני מצטערת שלא שמתי ליבי לאדם שמאחורי המילים
מבקשת בשבילך את כל הטוב שבעולם
הכל בסדר, יש הרבה מאוד גרושות וגרושים שנכנסו לקשר בגלל לחץ ולא בהתאם התאימו. חבל!
כשאני חושבת על זה: הכל עניין של איזון, הורה/שדכן יכול לייעץ, להביא דעה וכו' אבל לא לכפות דעתו, ולא לחפש בשביל הילד את מה שהוא היה רוצה.
כי נכון, כמו שכתבו כאן הרבה בנות- שההורים קדמו את השידוך בעצה טובה,
לדעתי, הורים צריכים להבין שלכל ילד יש זמן אחר.
כשאני הייתי בו' סמינר אימא שלי חשבה
שצריך לתת לי עוד קצת זמן לחכות,,
לנצל את החוויה שבחיי הרווקו’ וכו',
אבל אני התעקשתי וביקשתי שוב ושוב
שיתחילו "לעבוד" עליי:))
וב"ה התחתנתי בסוף ו',
ואני ואימא שלי מאושרות ב"ה עד עצם היום הזה!!!
אוף,
זה שורף לי את הלב.
ההורים צריכים לקבל ולהבין את העקשנות של המשודכים.אלה החיים והעתיד של המשודך/ת והקב"ה נותן את ההרגשה הנכונה בסיעתא דשמיא
אותי לימדו החיים כלל חשוב מאוד, ילד שמספיק בוגר בשביל להיפגש- הוא גם מספיק בוגר בשביל להוריד.
הורים יקרים, אם אתם חושבים שיש לילד שלכם בשלות להיכנס לעולם השידוכים-
אז בבקשה, סמכו על הדעה שלו ותנו לו את מירב האחריות להחליט בשטח אחרי הפגישה.
אם ההתנהלות שלו נראת לכם חריגה ומצריכה טיפול, תפנו אותו לייעוץ עם איש מקצוע, אבל תנו לו את כל הבמה להחליט בסופו של דבר בעצמו.
הגישה שלכם כלפיו צריכה להיות מכבדת, נותנת אחריות, וקשובה לכל דרישה ואמירה שלו. הוא כבר לא ילדון פזיז, הוא אדם בוגר שעומד לפני הדבר החשוב בחייו. תפקידכם ללוות אותו, לגבות אותו ולתת לו את התמיכה הראויה, אבל לא לעבור את החוויה במקומו ולהתיימר להחליט בשבילו.
הוא זה שמתחתן, לא אתם.
למה יום אחרי החתונה ברור לכולם שצריך לכבד את הדעות שלו לא להתערב, ויום לפני ההתייחסות אליו יכולה להיות כאל ילד קטן וטיפש?
המילים של מדויקות ואמיתיות ונכונות .הלוואי שההורים יקלטו אותם
כל מילה מדוייקת, ויות מזה, גם אחרי החתונה, אל תתערבו בהחלטות, אם הם בוגרים מספיק בשביל לבל את ההחלטה הכי גדולה של החיים, הם לא בוגרים מספיק בשביל להחליט החלטות "פשוטות" יותר?
נראה לי אני הולכת לשלוח אנשים לחמותי הנדירה….
שכשגיסתי הצעירה (מסיימת שנה ג') עוד לא רצתה להתחיל היא נתנה לה בשקט לבנות את עצמה…
אגב אחרי 3-4 חודשים זה עבר לה והיא רצתה להתחיל לשמוע…….
זה ממש כמו שכשאו רוצים שהילד יתחיל ללכת או לזחול צריך לא ללחוץ עליו…