שלום לכולן,
מתוכננת לנו בעז"ה חתונה קרובה בארה"ב,
ואני מתלבטת מאד האם נכון להשאיר את הילדים בארץ אצל חברים/ שכנים (קרובי המשפחה שלנו נוסעים גם הם).
מדובר בילדים בני 3-7 שקשורים אלי מאד, ואני חוששת שיהיה להם קשה מידי…
לחילופין אני לא בטוחה שנכון לקחת אותם ולטלטל אותם.
בטוחה שגם זה ממש לא קל…
אשמח לשמוע מבעלות ניסיון,
מה אתן אומרות?
תודה!
חני
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: [email protected] וכולנו ננסה לעזור לך!
כמובן להשאיר אצל מישהו שסומכים עליו בפרט אם יש בנות במשפחה
להכין את הילדים , לתת להם את היכולת להתבגר אפילו אם הם קטנים כי זה יקרה עוד בהמשך , ילדים צריכים לדעת שגם להורים יש זמן פרטי משלהם ולא להיות צמודים למדד כל הזמן כמו שאומרים.
לנסוע יחד , להנות מהחתונה ומזמן האיכות יחד
בהצלחה ! 🙂
מחילה שאני מגיבה ככה, אבל לגבי השאלה שנשאלה להגיד ש'ילדים צריכים לדעת שגם להורים יש זמן פרטי משלהם' זה ממש לא דעת תורה! (בדיוק השבת קראתי בספר של הרב פינקוס שמדבר הרבה על נושאים אלו) לדעתי האישית זה ממש לגרום עוול לילדים, בגלל חתונה לתת להם להיות לבד כמה ימים?? לכי תדעי מה יעבור עליהם, הנפש של הילדים ממש עדינה! יכולים לפתח חרדות ופחדים ואני גם חושבת על הטרדות שח"ו לא יקרה.. (אנחנו וויתרנו על חתונה של אח בגלל בעיות צניעות קשות אז לדעתי האישית הילדים בראש סדר העדיפיות לפני הבילויים וההנאות שלנו, נכון שגם צריך את זה אבל בפרופורציה.. הייתי לוקחת אותם איתי או לא הולכת בכלל..)
תגובה ל- חני
אני חושבת שאת קצת מגזימה… הילדים שלנו צריכים גם לדעת להתמודד. לא יקרה להם כלום! בעזרת השם מכמה ימים בלי ההורים, אם הם במקום בטוח ומוכר.
אם לא תשדרי להם חרדות ופחדים אלא שמחה וכיף- ז מה שהם יחוו אי"ה
בקשר להטרדות, זה יכול לקרות גם כשאנחנו בסביבה:( יותר נכון לתת לילדים כלים נכונים להתמודדות, והרבה הרבה תפילות, מאשר להיצמד אליהם באופן שיגביל אותם ואת התפתחותם הנורמלית
משתנה מאד:
לכמה זמן מתוכננת הנסיעה?
מה דעת הגדול שבילדים?
איך ההסתגלות שלהם באופן כללי?
מה בעלך חושב?
מה נטיית הלב שלך?
חשוב לציין, שבמקרה שהחלטתם להשאיר את הילדים: חובה חובה לעדכן את כל הצוות החינוכי שלהם.
לא יאומן איזה שינויי התנהגות קיצוניים נצפו בתקופות מבולבלות כאלו!
יצא לי לא פעם (!) לעדכן אבא לילדון בן 4 שהשבוע הילד שלו מתנהג בצורה מאד לא רגילה: בוכה הרבה, מרביץ, לא ידידותי ושאלתי האם יש איזה סיבה, שאדע איך להתייחס למצב. הוא ענה לי: כן, אשתי טסה, אנחנו אצל סבתא… הוא לא האמין שככה קשה לילד, והיה נבוך שהם לא חשבו לעדכן, מה זה כבר 10 ימים…ואבא איתו! ברור שבעקבות המידע הילד קיבל יחס אחר להצקות, למכות ולנשיכות שלו.
ולהפך – כשהורים מעדכנים אותי, אני מקפידה לעטוף את התקופה הזאת בקשר קרוב אובר עם הילד ה'בודד', נותנת לו תפקידים ככה מהצד, יושבת לדבר איתו כשמשחקים בחצר (גם עם האחרים, כן? אבל הוא בפוקוס שלי) ומונעת מראש, ככל שמתאפשר, הצקות לחברים.
הי , אני רק מדמיינת אותי במטוס עם הילדים שלי לא ממש נשמע מציאה . והשעון הפוך ואז שחוזרים להתאפס שוב . מצד שני לפני חמישה חוד' נסעתי לבקר משפחה והשארתי פה את הילדים שלי לבן שלי בן 6 היה ממש קשה וזה היה קצת קריעה אחרי כמה ימים התגעגעתי מאד מאד. אז קחי בחשבון את הגעגועים אם את משאירה אותם פה לא רק שלהם גם שלך …..
חני, אני חושבת שהתגובה קצת מוגזמת.
אז אולי לא נעזוב את הילדים לעולם? אולי גם לא נשלח אותם ללימודים, זה יכול להלחיץ אותם ולפתח בהם חרדות, ואולי ילדים יציקו להם וזה יפגע בנפשם הרגישה… סיטואציה שבה הורים יוצאים לכמה ימים היא לגיטימית לגמרי. אם עושים את מכלול השיקולים (כמו לדוגמה כמה רגישים הילדים) ומשאירים אצל מישהו שסומכים עליו לגמרי אין מקום לנקיפות מצפון. גם אם יצאתם לנופש, וגם אם יצאתם לחתונה. בהכנה מתאימה, טלפונים עם ההורים עם התעניינות במה שעבר עליהם ואיך הם מרגישים ומתנה כשחוזרים – לא יקרה להם כלום. זו בהחלט יכולה להיות חוויה טובה ומצמיחה.
לגבי התגובה של חני,
קראתי ג"כ את הספר של הרב פינקוס, ואני רוצה להעמיד דברים על דיוקם.
הרב פינקוס לא אמר שאסור להיפרד מהילדים, והוא לא אמר שאין לאבא ולאמא צרכים משלהם.
הרב פינקוס מחה נגד התופעה שנשים שומרות תומ"צ מעמידות את סולם הערכים לא נכון, ולא את הילדים במקום הראשון.
השואלת מבקשת לדעת את טובת הילדים, לא את טובת עצמה.
אבל פעמים רבות טובת הילדים היא שלהורים יהיה נח יותר כדי שיוכלו להתייחס אליהם בהמשך בצורה מותאמת ומיטבית.
ולכן, זה לא שחור לבן, וכל מקרה לגופו.
אבל לדעתי חשוב לבדוק עניינית מה יסב פחות נזק לילדים,
בלי לערב שיקולים רגשיים כמו "אבל הם כל כך קשורים אלי"…
ולהשתדל גם במסגרת כל זה למזער נזקים ולהטרים ככל האפשר.
ומול מה שאין מה לעשות- אין מה לעשות, ומותר להשלים עם זה.
ולזכור שזה מה שנגזר משמים על הילד ועלי כהורה.
תודה על הדיוק!
זה באמת נשמע אחרת לגמרי
יש הרבה נשים שחושבות שטובת הילד זה להתמסר אליו בלי גבול כולל מחיקת העצמי וכולל על חשבון הזוגיות.
ולא מבינות שטובת הילד זה אמא בריאה ושמחה, ומתוך זוגיות טובה.
חני, לא כתבת לכמה זמן הנסיעה. זה חלק מאוד משמעותי בעניין.
אגב, אני מכריה אישית אישה בת 50 פלוס שעד היום! יש לה טראומה מטיסה של ההורים שלה לחו"ל כשהייתה ילדה… (הם טסו ל3 שבועות)
עד גיל חמישים ועוד סוחבת טראומה כזאת מהילדות?
אם היא לא תטפל עכשיו אז מתי? בקבר?
חאלס לסחוב "טראומות" כאלה לגיל 50, זה לא שהיא עברה שואה או משהו כזה.
מותר וצריך להתפייס עם הילדות, ואפשרי בכל גיל. לא להתחפר בבוץ במסכנות.
עניין הזמן מאוד משמעותי. בדר"כ כשטסים לחו"ל לא טסים לשלושה ימים כמו למשל נופש בארץ שאז הילדים ודאי יכולים להסתדר.
פה נישמע שזה לפחות לשבוע אם לא יותר בכל זאת מי טס לאמריקה לפחות? זה יוצא לא משתלם. אז כבר נקודת הפתיחה היא שטסים לשבוע+ שזה עם שבת ויכולות לעבור על הילדים המון חוויות נעימות ופחות ואתם לא תיהיו שוטפים להם.
כמובן כשאין ברירה וצריך לטוס לצורך רפואי לדוג אז אין מה לעשות אבל כשיש ברירה וכן יש אפשרות לקחת את הילדים פה זה כבר שיקול רציני והכי חשוב אם מחליטים לא לקחת לעדכן את הצוות!!!!!! לא משנה כמה לא נחוץ זה נישמע זה הכי חשוב מניסיון בתור גננת.
לא נכנסת לשואלת הספציפית, אבל היו כאן מידי הרבה הפחדות על הטראומות שנגרמות לילדים אם הם נשארים אצל מכרים
כשילדתן לא עזבתן ילדים למינימום 3 ימים? וכשהלכתן לבית החלמה?
נכון, מדובר כאן כנראה על יותר, אבל אם מטרימים, ואם משאירים את הילדים אצל מישהו מוכר שנעים להם אצלם, וכמובן מרפדים את זה ומדברים איתם טלפוני ונותנים מתנה וכו', אז זו בהחלט יכולה להיות חויה
לי זכור שבוע אצל דודים בתור חויה עולמית, הייתי אז בת 7 אולי וישנתי עם בת דודתי ראש-זנב…
לי נשמע שנסיעה לחול יכולה להיות טלטלה לא פחות, זה נסיעה ארוכה, שינויי שעות, שפה זרה והמון אנשים לא מוכרים. אם הם ישארו בארץ הם ילכו כל יום לגנים ולבית הספר וזה משמעותי מאוד מאוד
כשילדתי לא עזבתי ילדים למינימום 3 ימים ולא הלכתי לבית החלמה.
לא לכל הילדים זה זכור כחוויה עולמית להישאר אצל מכרים זה משתנה לפי אופי הילד, הגיל שלו, המשפחה שהוא נשאר אצלה ועוד.
אני חושבת שלילדים קטנים היציבות הכי גדולה שיכולה להיות זה להיות עם ההורים שלהם.
אני במקומך הייתי מנסה להשאיר אותם אצל הגננת
אם זה יצליח – זה נשמע האופציה המועדפת…
תחליטי מה המטרה שלך. אם נסיעה למנוחה ונופש- זה כמובן בלי הילדים.
אם חוויה והווי משפחתי שיזכר להרבה שנים- קחי אותם. וזה כמובן מאמץ גדול ועבודה רבה להורים.
אני טסתי עם ילדים בגילאים האלו הם זוכרים זאת כחוויה אדירה. אם עוד קרובי משפחה נוסעים זה יכול להיות ממש כיף.
במידה ותחליטי לטוס איתם.
חובה להכין המון המון תעסוקה לשעות הטיסה, יצירות פשוטות, אוכל נוסף, ספרונים, משחקים וכד'.
כדאי גם לשקול טיסות עם חניות ביניים, לילדים צעירים לעיתים זה יותר קל לשבור את הטיסה מאשר לטוס ברצף את כל השעות.