שלום לכולן,
מתוכננת לנו בעז"ה חתונה קרובה בארה"ב,
ואני מתלבטת מאד האם נכון להשאיר את הילדים בארץ אצל חברים/ שכנים (קרובי המשפחה שלנו נוסעים גם הם).
מדובר בילדים בני 3-7 שקשורים אלי מאד, ואני חוששת שיהיה להם קשה מידי…
לחילופין אני לא בטוחה שנכון לקחת אותם ולטלטל אותם.
בטוחה שגם זה ממש לא קל…
אשמח לשמוע מבעלות ניסיון,
מה אתן אומרות?
תודה!
חני
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: [email protected] וכולנו ננסה לעזור לך!
חשבת על האופציה לפצל?
את הילדים שמשתלבים וזורמים – להשאיר
ואת אלו שקשה להם וסובלים אצל אחרים – לקחת איתך
ככה גם תקלי על עצמך שלא תהיי עם כולם
אשמח לשם של הספר המדובר של הרב פינקוס..
"נפש חיה"
ליסוע ולהשאיר אצל משפחה שהילדים מכירים טוב ואוהבים.
כשהייתי בת 7 ההורים שלי נסעו לחתונה בארהב. היינו אצל דודים בארץ וזכורה כחוויה ממש כיפית עם הרבה פינוקים וכמובן מתנות מההורים כשחזרו. היתה לי גם אחות בת שנה ולא נרשמו צלקות. נכון, התגעגענו, אז מה? דיברנו בטלפון, ולמדנו להיות עצמאיים.
כמו"כ אמא שלי הכינה לנו מעין מחברת יומן, ובכל יום כתבה כמה דברים, עם ציורים וכד' "עוד 3 ימים חוזרים" "בהצלחה במבחן" וכד.
היו לי בני דודים שנסעו וממש לא נהנו. קחי בחשבון שחתונה זה לא ממש טיול משפחתי, יש המון ארועים עם אנשים זרים שלילדים קטנים הם ממש משעממים – התארגנות לחתונה וחתונה, שבת שבע ברכות, סעודות שבע ברכות, וכן קניות – סיוט אחד גדול הן להורים והן לילדים.
אגב רעיון – ההורים שלי לא רצו להשאיר אותנו יותר מידי לבד אז נסעו כל אחד לעשרה ימים אבל ביחד הם היו רק שבוע – אחד יצא קודם וחזר קודם.
וואו רעיון מדהים ממש
אבל איזה הקרבה מצד ההורים שלך
לוותר על החוויה של הטיסה ביחד
ולחוות את כל השעות בשדה התעופה, בטיסה וכו לבד
כדי להקל על הילדים
מדהים בעיניי…
גם אנחנו כשהיינו ילדים ההורים נסעו ל-10 ימים לחתונה וזה זכור לי כחווית על.
טיסה היא בדרך כלל לא הדבר הכי נחמד עבור ילדים קטנים ובמיוחד לא עבור ההורים שלהם………..
גם השהות במקום זר, הג'ט לאג, הארועים המשתנים והבלתי צפויים…………
אומנם לילדים טוב להיות עם ההורים אבל גם טוב להם בדרך כלל יציבות, שגרה ופעילויות מותאמות.
ולגבי הטראומות: בשביל לפגוע בנפש הילד צריך להיות מאוד עוצמתיים ועיקביים.
קשר טוב בריא ורציף של הורים וילדים לא נפגע מאירועים חד פעמיים.
(אגב גם אני גננת:))) עם קצת ידע בנושאי התקשרות ו"רגשי")
לא יהיו לכם הרבה הזדמנויות ליציאות זוגיות כאלה משמעותיות, והטיפוח של הגזע היציב של הבית משפיע על הפרות לטווח רחוק.
לא מכירה אותך אישית והכל כמובן תלוי במיליארד פרטים שלא ניתנו,
(האם יש לך משפחה מוכרת לילדים שיהיה להם נח שם? אולי זוג צעיר שיתנדב "לגור" אצלכם כמה ימים בתשלום? איך הילדים מגיבים לשינויים? האם הפחד מהפרידה הוא שלך? וכו')
אבל הנטיה שלי אומרת: סעו, תהנו, תשתחררו, תחזרו מלאי כח, געגוע ואהבה,
ותגלו שהילדים היו משוכנעים שטסתם כדי לקנות להם מתנות………..
וואו התלבטות קשה מאוד
אבל לדעתי באמת יש כאן כמה שיקולים:
1. אם כבר נוסעים עם עוד משפחה זה לא באמת רק חוויה זוגית. זו חוויה משפחתית. האם מתאים לך רצוי לך? שהילדים יהיו חלק מזה? אולי לא?אולי כן?
2. אם לוקחים את הילדים- טיסה לארה"ב זו לא חוויה בשבילם (ונראה לי טיסה ארוכה גם בשביל זוג מבוגר סיוט) גם לטלטל את הילדים, הג'ט לג , הפסדת לימודים , קנאת חברים . אני טסתי בגיל 10 בתור פרס והחזרה ללימודים והפער הלימודי זכורים לי כסיוט . האם מותר בכלל במוסדות שלהם לטוס?תבדקי.
3. חובה חובה להורים זמןו איכות, לדעתי מי שצטטה את הרב פינקוס ממש לא הבינה אותו. יש אין ספור ציטוטים של החז"א והרב פינקוס על מעלות הזמן של ההורים ביחד לבדם! ואצל זוג חרדי עוד יותר ויותר, מכל הסיבות בעולם! זה הזדמנות בשבילכם לחוות זמן ואת משאירה אצל מישהו שאת סומכת במאה אחוז?למה לא?
4. לכל הנשים שצטטו על טראומה לנפש הילד וכו:חייבתלספר לכם משהו. הבן שלי הקטן בן השנה וקצת שבל מעיכוב התפתוחתי כל שהוא, לא תיקשר כ"כ מול אנשים , היה צמוד אלי באופן חרדתי לא הבין מה אנשים רוצים ממנו וכמעט לא הוציא הברות מפיו והיינו ממש בלחץ קבענו תור וכו לרופא התפתחותי . מפה לשם , נסענו לנופש 3 ימים ללא הילדים והשארנו אותם אצל גיסתי. כשחזרנו היינו בהלם. הילד התחיל לומר מילים, חייך וצחק ותיקשר מול אנשים , אי אפשר היה להכיר אותו! לפעמים ניתוק מבוקר עושה טוב…
תודה לכל מי שטרחה והגיבה.
עזרתן לי מאד
וזה מרגש לראות שאנחנו האמהות
הדבר בראשון שעומד מולנו זה טובת הילדים
כל אחת מנקודת מבטה על העניין…
הרבה נחת לכולן!
חני.