שלום
יש לי שלשה ילדים כשהגדולה בת 5.
מידי פעם אני מוצאת את הבית הפוך במשחקים / ספרים / צבעים וכו'
ולוקח כמה שעות לארגן הכל..
אז או שמתייאשת מראש והולכת לישון עם בית חצי הפוך. (מסדרת חלקית)
או שנשארת עד מאוחר לסדר.
ואני שואלת את עצמי ואתכן, האם גם אצלכן זה ככה?
או שמשהו בתפקוד אינו כשורה?
האם אפשרי כל אחהצ לעמוד עליהם שיחזירו כל דבר למקומו?
שמעתי מהרבה נשים שאומרות שבשעות הלילה משקמות את הבית, השאלה מה זה כולל ועד כמה?
הדרך הטובה ביותר היא למנוע את הבלגן.
זה מצריך ממך קצת יותר פיקוח והשגחה בשעות הפעילות של הילדים אבל חוסך הרבה עבודה אח"כ.
אני עם 4 ילדים (1-6) מסכימה להוציא עד שני משחקים בו זמנית.
אם הם רוצים משחק נוסף, אוספים את הקודם, וכך יש שליטה על הבלגן.
הילדים מתרגלים לזה וזה לא קשה.
באיסוף האחרון לפני ארוחת הערב- קצת יותר קשה להם אבל אפשר לעשות את זה בכיף ביחד איתם (אמא עוצמת עיניים 2 דקות ופותחת ורוצה לראות הפתעה/ כל אחד אוסף צבע מסויים/ כל אחד אוסף כמות מסויימת וכו').
גם לא להוציא יותר ממשחק מרובה חלקים אחד(לגו קליקס מגנטים)
וגם – הילדים אוספים
למה את צריכה להיקרע?
זה קשה זה מצריך עבודה יומיות לעמוד עליהם שיאספו
אבל חייב שזה יהיה הרגל שהם לא הולכים לישון\יוצאים מהבית
בלי לאסוף את מה שהם שפכו
לי יש ילדה בת שנתיים ואפילו שלפעמים עדיף לי לאסוף בעצמי מאשר להתחיל לתפעל אותה אני לא מוותרת על זה כדי שבגיל גדול יותר זה יהיה ברור לה שזה חלק מהמשחק- לאסוף אחכ
טוב, התגייסתי להגיד לך שגם אצלי זה ככה, מדויק כמו שאת מתארת, גם הגילאים
ונכון, זה התפקיד שלי ללמד אותם לאסוף, אבל מה לעשות שבסוף היום אני גוססת בעצמי, בקושי מצליחה לשרוד את ההשכבות המתישות, אז איך יהיה לי כח לעמוד על איסוף משחקים?
ולא, אני לא מצליחה לעמוד על משחק אחד או שנים בכל פעם
פשוט כי משחקים בכולם ביחד, מבשלים בכלי מטבח כשהחרוזים משמשים כמרק / קפה / חביתה או כל תכולה אחרת של הסירים, בונים במגנטים בריכה לקליקס וכן הלאה…
ויש גם תינוק בן שנה וחצי פעיל ונמרץ, שאוהב להוציא את המשחקים, לשפוך אותם ואז לשחק בהם בזריקה לכל עבר, ממש לא בהרכבה, או לחילופין להיכנס לקופסה ולשחק בה…
כרגע אני מסדרת בעצמי בערב, אחרי שאני מתאוששת מהיום, מטאטאת הכל וממינת לקופסאות, לפעמים כשאין לי כח אני אוספת הכל ביחד לסלסילה גדולה בלי למיין, העיקר שיהיה רצפה פנויה.
וכן, יש ימים טובים שבהם הגדולה בת ה4 מסדרת בעצמה לפחות חלק, אבל זה לא קבוע לצערי.
חבל, את עובדת קשה כל כך כל יום במקום להטמיע הרגלים של התנהלות מאורגנת יותר בשעת המשחק.
זה לא קשה להנהיג בבית הוצאה של משחק אחד- מקסימום שניים.
הילדים מבינים את זה היטב, גם בגילאים צעירים מאד, אם מיישמים את זה שוב ושוב.
ואת סוג המשחקים שצריך בשבילם לשחק בהכל ביחד- משאירים לחופש, לא ליום יום של אחה"צ קצר ועמוס.
לגמרי,
אני גם מתנהלת ככה
זה פשוט חיים אחרים
אבללל-
אני גם גדלתי ככה, בבלאגן ואמא שמאפשרת לשחק בכלים ביחד עם קליקס , עיתונים וחרוזים.
והיה לנו הרבה בלאגן בבית (כן ניקיון)
ואני יכולה לומר שאנחנו כולנו גדלנו לסופר יצירתיים ומוכשרים.
מרגישה שהרבה קשור לשעות הדמיון הרבות שהיו לנו ללא הגבלה.
אז לפחות תשמחי שאת נותנת לילדים שלך כלי חשוב מאוד להתפתחות.
אז נכון שגם קליקס לבד מפתח אבל ברור שהרבה הרבה פחות.
מה שכן מי שהבלאגן מטריף את דעתה ולכן היא עצבנית בצהריים זה כבר משהו אחר, אבל כל עוד את חיה בשלווה עם זה אז אחלה תהנו כולם…
אם היא שואלת את השאלה הזו, סימן שהיא לא חיה בשלווה עם זה
מסכימה איתך,
במקרה כזה אני שמה מראש קופסא אחת לכל המכלול בלי להפריד,
כי באמת למיין את זה כל פעם זה סיוטטטט
אצלי בארון הנגיש לילדים יש רק 2-3 משחקים עם חלקים קטנים: מגנטים, קליקסים (בכמות מוגבלת, לא כל החבילה, אם משחקים בכל החלקים, אני מוציאה להם עוד…) ולפעמים קפלה.
כל השאר זה דברים גדולים כמו טרקטורים ובובות שקל לאסוף.
באופן כללי- יש לי ארון אחד עם המשחקים הנ"ל שהוא נגיש, ועוד ארון גבוה עם המשחקי קופסא והפאזלים, שהם יוצאים רק לפי ביקוש ופיקוח שלא מתפזרים סתם..
האמת שהמשחקים אצלי לא מהווים בעיה… עם זה מסתדרת מעולה ב"ה.
הענין אצלי הוא התפעול היומיומי. בישולים כלים כביסות ניקיון…
אני עובדת בעבודה שדורשת הרבה כוחות נפש וגוף, ומכניסה שכר טוב.
גם אצלי ארבעה קטנטנים – הגדולה בת 5.5 והקטן בן שנה והוא בכיין
לא בכיוון של לעזוב עבודה כרגע- אני ובעלי מסכימים שצריך להרפות ולעשות רק מה שאפשר. הענין הוא שממש ממש לא נחמד לי שיש כביסות לקפל וכאלה והבית לא מטופטפ.
יש עוד כאלה בקהל?
ארבעה בין 1-5.5 זה צפוף מאוד, ואם את עובדת בעבודה תובענית זה הכי הגיוני בעולם שלא תספיקי לעמוד בהכל והבית לא יהיה מטופטפ!
יש קיצורי דרך שיכולים לעזור לפעמים, כמו סלסילאות למיון כביסה נקיה או שימוש בחד פעמי, אבל עדין – זה בסדר גמור ואת צריכה להוריד מנקיפות המצפון
(סלסילאות זה אומר שקודם כל ממינים את הכביסה הנקיה לפי הנפשות, ערמה לכל אחד, אח"כ קל יותר לקפל לכל אחד בנפרד ולשים ישירות בארון)
מציעה בעדינות.אם מכניסה שכר טוב אולי עוזרת זה הפתרון בשבילך?
שהיא תיהיה אחראית על הכביסות כולל קיפול לארונות יום בשבוע וכל השאר מסודר לך בעניין הזה?
מתי בפעם האחרונה חיפשת עוזרת?
אני מחפשת כבר שמונה חודשים ואין.
הלוואי וכסף היה פותר את בעיית התחזוקה של הבית (לא שיש לי עודפים אבל בתקופה הנוכחית ב"ה אני לא מתפקדת בכלל ובעלי קרוב לקריסה, לא בשביל לנקות פנלים אלא כדי שיהיה בגד ללבוש חביתה לאכול ובלטה לדרוך עליה)
כמה את מציעה? 40שקל באמת אפאחת לא תרצה[ויכול להיות שגם50]
גם ביותר אין!
יש לך מישהי ב70-80 לשעה? באזור המרכז, אבל אחת שיודעת לנקות ולא מורחת את הזמן.
אני ממש אשמח לפרטים, מחפשת בנרות…
ואני רוצה להוסיף שיש קשר רב לתנאי החיים…
בבית קטן ובהיעדר מקום אכסון מספק קשה הרבה יותר לשמור על הסדר!
לגמרי
אני גרה ביחידה קטנה
ויש דברים שפשוט אין להם מקום…
אז הם עוברים ממקום למקום
וגם כשאין מחסן
הכלי פסח, והתחפושות והבגדי קיץ והסלקל…הכל בתוך הבית
אז זה עושה אוירה של בלאגן
אני חושבת שבעניין הזה הרבה פעמים מתערבב לנו מה באמת לא תקין ועם מה אפשר לחיות, אבל בושות אם מישהו היה יודע.
באופן אישי, רדפתי שנים אחרי הכביסה, שבוע שבו לא הספקתי לקפל היה מבחינתי שבוע מבוזבז, עד שקלטתי שאין מצווה שהכביסה תהיה מקופלת, אם הספקתי לכבס אני אלופה ואחרי הייבוש אני מסווגת לערמות בלי לקפל בכלל.
גיהוץ מחוץ לתחום עד שמישהו מהילדים יגיע לגיל (תולה חולצות רטובות על קולבים).
הבית מבולגן, ואני חיה עם זה טוב. משתדלת שסלון מטבח יהיו אנושיים שאוכל לפתוח את הדלת (לא תמיד מצליחה).
עושה מה שאפשר ובעיקר זוכרת שיש דברים שבשבילי הם בלתי אפשריים, גם אם נשים אחרות מצליחות בקלות ולא מבינות למה אני כל כך מסתבכת.
מצדיעה לך ומעריכה אותך,
זה מקום מאוד גבוה ויפה שהגעת אליו,
השלום הפנימי שאת חיה עם עצמך,
במקום לריב עם עצמינו,
את שלמה, לא מושלמת..
זה אחרת מייאוש והרמת ידיים.
יש משפחות (כמו המשפחה של בעלי למשל) שמגהצות הכ–ול כולל מצעים כמובן,
פיג'מות פוטרים גופיות הכול הכול.
וגיסתי הנחמדה אומרת- אל תשאלי ראיתי היום איזה ילד קטן הולך ברחוב עם מכנסיים לא מגוהצות רציתי לומר לו- הלו ילדון תגיד לאמא שלך שלא יוצאים ככה מהבית!
כמעט שאלתי אותה אם במקרה זה היה הילד שלי…
וברצינות-
איך מתמודדים עם כזו ביקורת?
ואיך מרגישים טוב עם עצמך (ומשדרים לבעל) שאת מוצלחת למרות שאת לא כמו אחיותיו שאין אצלה בלגן והכול מגוהץ ותמיד יש אוכל וכולי וכולי.
אז אני מנסה לומר שאצלי הילדים מכינים איתי עוגיות במטבח ולא פוחדים מהצל של עצמם אם נפל להם פירור על הרצפה,
ועדיין בסופו של דבר בעולם הזה רואים רק תוצאות, ולא השקעה בנפש הילדים,
והביקורת הזאת מתסכלת ומעציבה 🙁
תכניסי לך חזק בראש שההתנהלות שלך היא התקינה (כל דבר קיצוני הוא לא בריא, ואם אי אפשר לצאת מהבית עם מכנסיים לא מגוהצות – זה כבר קיצוני מאוד..)
אני הייתי אומרת לה בחזרה – מעניין כנראה שהוא כן הצליח לצאת ככה מהבית ונשאר בחיים – כנראה שזה לא הכרחי..
פעם מישהי אמרה לי נגד החביתות בבית חולים שמכינים אותם מאבקת חלבונים וזה ממש גואל נפש, עניתי לה בשיא הרוע – אבל אני אוהבת את זה , אז אני אוכלת, לא מעניין אותי ממה זה מורכב..
כנ"ל כשהן מסבירות ממה מורכב הנקניקיה, ואוכל שהשכנים שלחו – לכי תדעי באיזה תנאים זה הוכן..
אני עונה חד משמעית- זה נראה לי אסטטי ומגרה – אז אני אוכלת, לא מנסה לדמיין שום דבר מעבר, לא מחפשת שריטות..
איך הם מספיקות לגהץ הכל?
הם בטח לא עובדות…
או שיש להם ילדים גדולים שעוזרים
פעם גם אני קבלתי ביקורת כזו והיתי מסדרת בלי סוף את הבית
אבל פתאום שמתי לב שבמקום לשבת ולספר לילדים סיפור או לעשות איתם יצירה…אני עסוקה רק עם מטלות הבית
והחלטתי שזה ממש חבל ועדיף לי להשקיע עכשיו בילדים ובחויות…
-אני ממש מסכימה איתך שחלק מבריאות הנפש של ילדים זה להרגיש משוחרר…
כמובן ששומרים על סדר וניקיון
אבל לא ברמת המוזאון…
יש לי חברה שהסיסמא שלה היתה-
לא מסודרת ולא מתנצלת!
בזמנו הייתי זוצית צעירה, הזעזעתי מהמצב שהיה באמת לא משהו (אני בת לאמא ששוטפת באקונומיקה אמבטיה פעם בשבוע)
אבל זה לא פגם בהערכתי אליה. אני הבנתי שיש מי שמשקיע יותר משאבים בניקיון וסדר ויש מי שבא לו בקלות. ואם זה מורכב, אז תתעלי את כוחותייך לעיקר ולא לטפל.
אם לך לא מפריע בלאגן (וליושבי ביתך..) אז יצקצקו השכנות בלשונן… ותהיי אמא שמחה
ואהי איך אני מעריכה את התגובה שלך..
אשרייך מחכה להגיע למקום הזה
אני הייתי מטאטא את הכל לצד
ממילא ב6 בבוקר הם חוזרים לבלגן
מה שכן הייתי דואגת שלא יהיה אוכל בתוך העיסוקים
כלומר שהסלון נקי מאוכל כמו שאוכלים במטבח או בפינה אחרת מנקה אחר י האוכל ואם יש "בלגן נקי"
מפנה לצד
לא נולדנו לעבוד קשה עם כל הכבוד כל עוד זה בלגן נורמלי הכל טוב
מותר פעם ביומיים שלוש לעשות מיון
אף אחד לא חי איתך ואם כוחות הנפש שלך
אני אוהבת לנצל את השמן הזה לנוח גם ככה אנחנו עובדות קשה כל היום
אם באמת מפריע לך
שימי סלסילה גדולה ואפילו תטאטאי את הכל לסלסלה …
מוסיפה שאם הילדים רוצים משחק חדש שיאספו את אחד המשחקים שעל הרצפה
בלי לחץ
לכל הנשים המתוקות והחינניות עם תינוקת בת שנתיים וכד' שממליצות להטמיע הרגלי סדר… אני רוצה לבשר לכן שבע"ה המשפחה שלכן תתרחב בקרוב והמטלות שלכן יתפחו גם הם ותיכנסו גם אתן למעגל של נשים שמוסרות נפש כדי להישאר אמהות שפויות ואוהבות לילדים אחרי צהריים אחרי יום עבודה מתיש ומייגע וכל מה שהן מבקשות זה בריאות, רוגע ושלווה לשעות המעטות שהן עם הילדים ואין בהן טיפת כח מיותר והן גם ממש לא מעוניינות להיות השוטר שמסכים להוציא רק משחק אחד כל פעם ומקפיד שתמיד הסביבה תהיה סטרילית ויפה לעין.
אז כאשר אישה מבקשת אישור להתנהגות הכי נורמלית בעולם של לחיות עם הבלאגן הבריא של הילדים תעשו טובה נשים צעירות ורעננות ואולי גם בחורות מלומדות (ואולי סבתות יקרות ששכחו את שנות העמל) תעשו טובה ואל תגיבו. השיתוף הזה מיועד אך ורק לנשים הגיבורות של דורנו שנאלצות לרוץ לעבודה מידי בוקר כמעט בלי נשימה ולחזור משם אחרי שעות רבות יחד עם הילדים ולפעמים גם אחריהם ולרוב לא מחכה להם שם ארוחה חמה, מקלחת טובה או מיטה. הן חוזרות היישר למשמרת השניה שדורשת את כל הכישורים והאומנויות שיש בעולם הזה להציע ואף אחד לא שואל אותן אם הן מסוגלות לזה היום או לא…
אל תגיבו. ואם תרצו בכל זאת אז רק תצדיעו לאותן אלופות שבוחרות יום יום באהבה ובסבלנות לילדים שלהן על פני בית מסודר ונוצץ…
היי חמודה שיעשעת אותי…
אכן אני אמא לבת שנתיים ומורידה את הכובע בפני פותחת השאלה וכל הנשים במצבה.
אני מייעצת ומי שזה מתאים לה שתיקח..
אפשר גם לאסוף-את בעצמך אבל בזמן שאת עם הילדים ולא אחריהם שאז את יותר קורסת
להגיד .עכשיו אוספים ולהתחיל לאסוף גם אם הילדים לא יצטרפו את תרויחי שאספת תוך כדי השמירה עליהם ולא רק בלילה כשאת ממוטטת
-סליחה מראש מכל האימהות שזה לא מתאפשר להם-
רק רציתי לעזור….
מיכל אהובה
בדיוק בגלל זה ביקשתי שמי שלא נמצאית כרגע במצב הזה לא תגיב.
נשים עם יותר מילד אחד או שניים ולרוב הן גם עובדות מחוץ לבית הן מגיעות הביתה כבר חצי קורסות.
בע"ה ממש בקרוב תביני על מה אנחנו מדברות.
כי גם אני עם ילד וחצי ובית נוצץ לא הבנתי מה הבעיה לבקש מהילד לאסוף את המשחק כשהוא מסיים ולעמוד על כך…
וכן, אני מכירה אישית 3 נשים שעומדות על זה גם כשיש להן 5-9 ילדים. אבל זה לא בגלל שהן קוסמות. אחת מהן לא יוצאת לעבוד כי ב"ה בעלה מפרנס ומעדיף שהיא תהיה פנויה לבית. השניה עובדת עד שעה 1 ובעלה מאד חשוב לו סדר ונקיון והוא עוזר לה מאד מאד ושותף לזה. והשלישית התרגלה ככה מהבית של ההורים ולמרות שהיא גם חוזרת מאוחר מהעבודה ובלי כוחות היא לא מוותרת לעצמה ולילדים ולא מאפשרת בלאגן ולכלוך בבית וזה מגיע עם המון לחץ על חשבון בריאות הנפש שלה ושל הילדים והיא בעצמה תמיד מודה בזה שהייתה מעדיפה אחרת אבל לא מסוגלת לשנות.
אני לא מסכימה איתך,
אני הגבתי בקודם,
ואני לא בחורה, ולא אמא לילדה בת שנתיים בכורה…
ואני גם לא חושבת שהשואלת שאלה רק כדי לקבל הכלה והזדהות,
הכי כייף להגיב ב- יאוו, גם אצלי זה ככה, אין מה לעשות עם זה…
אבל מה לעשות שאפשר לחיות אחרת
גם עם כמה וכמה ילדים, ועבודה תובענית,
ואולי באמת השאלה הזאת תגרום לשואלת ולעוד כמה לנסות למצוא עוד פתרונות חוץ מלרדוף אחרי הסדר היום יומי
שירי, נועה שרון בקו שלה לפני מספר חודשים יצאה בבקשה "דרושה אישה ששינתה".
היא חיפשה אישה שעשתה שינוי דרסטי בעניין הסדר בבית, כנראה לצורך תוכנית כלשהי.
לאחר מספר שבועות היא הודיעה, שלא נמצאה אישה כזאת! נשים רבות סיפרו שראו שיפור מסוים, אבל לא היתה אפילו אחת שהעידה על עצמה שהצליחה לעשות שינוי מקצה לקצה.
אז כמובן שאפשר לומר שכל אחת יכולה לחיות אחרת.
אבל המציאות מוכיחה אחרת.
אז אם הולך לך בקלות, ויש לך המון טיפים, ברוך ד' שכך ואני שמחה בשבילך וגם מקנאה.
אבל תביני, שיש כאלו שלא מסתדרות וזה יכול להיות מאלף סיבות, ובשביל לעשות באמת שינוי דרסטי, צריך להיוולד מחדש.
לבלגן יש הרבה חסרונות, ודווקא אישה מבולגנת מודעת אליהם עד כאב, ואם היא מרגישה שהיא לא יכולה כרגע לשנות, רוב הסיכויים שלא מדובר בעצלות אלא בנתונים שלא מאפשרים לעשות שינוי.
אין מצווה שהבית יהיה נוצץ.
יש מטרה חשובה מאוד (לא יודעת אולי אפשר להגדיר אותה מצווה), שאישה תהיה רגועה ושלמה עם עצמה, תדע מה בגבולות היכולת שלה ומה לא, ולא תנסה לרדוף כל הזמן אחרי מטרה בלתי מושגת.
חבל אני מכירה הרבה נשים כאלה,אני יכולה לספר לך על עצמי שהגעתי בבית מאוד מפוזר ואחרי שנולדו ילדים הבנתי שצריך שינוי ועשיתי שינוי מטורף והיום גם עם הרבה ילדים בבית מפוקסס
צודקת, כל הכבוד לך
הטיפ העיקרי שלי (ואני עונה לקריטריונים שלך:) הוא לדאוג לעצמי לפני כווולם.
נשמע זוועה? שישמע.
דוגמאות? בבקשה-
-איסופים בצהריים, אצלי כולם חוזרים עייפים, מיוזעים, צורחים במדרגות שאין להם כוח לעלות, נמרחים על הרצפה שהם רעבייים!! ולא נעימים למראה
במקום –
לחשוק שפתיים
לחמם צהריים
ולתפקד כמלצרית
אני מבינה שאני בת אדם. שעכשיו חזרה מהעבודה לסיטואציה לא נעימה. הקיבה שלה ריקה, חם ומזיע לה. היא צמאה וכואבות לה האוזניים והרגליים.
קודם כל לוחצת על המזגן, אחכ חולצת נעליים, שותה מים (ומחלקת.. זה הכרחי)
ואחכ מודיעה לכל המתוקים הצורחים סביבי:
'עכשיו זמן משחק חופשי, תכף ארוחת צהריים. אמא אוכלת כדי שיהיה לה כוח להאכיל אתכם'.
תופתעו- ההפגנה מתפזרת! הם מוצאים עיסוקים, באים לוודא מה יש אצלי בצלחת ולהזיל רוק בהתאם וזוכים לארוחה חמה ואמא מיושבת בדעתה בדיליי של 10 דק.
היתה אצלנו תקופה חברה של הגדולה. שנורא התפלאה לראות אמא שיושבת לאכול לפני הילדים. היא שאלה למה?
ועניתי לה..
אחכ אמא שלה הודתה לי. גם היא אימצה את הרעיון.
אלופה!
מדהימה שאת
התרגשתי מאוד
תמיד אנחנו דואגות להם ושוכחות שאנחנו גם פה
באופן אישי אני יכולה להעיד על עצמי שהבית היום יותר מסודר מפעם.
יש לי הפרעת קשב קשה ואם פעם כשהיו בבית ילד וחצי כהגדרתכן הרגשתי שאני איכשהו מתמודדת עם השנים והילדים והעבודה וכו' הבנתי שאי אפשר לתפקד בתוך התוהו (אני מעידה שהיה תוהו ובוהו).
אבל, בפירוש זה בהרבה מאמץ. זה לא מטיפים כאלו ואחרים. זה מעבודת נפש שלי, כולל בליווי חיצוני. מתעדוף של הנושא, וגם- עבודת צוות עם בעלי ששותף לכל מאמץ אחזקת הבית.
עדיין יש תקופות (הריון, תינוק קטן, עומס בעבודה)אבל יש תשתית. אני כן הבנתי שהאיפוס הזה אחת ליום הכרחי לי.
מה הוא כולל מה שנחוץ לי: לא מיון של משחקים, כן רצפה פנויה.
ומתוך ההבנה שאכן הילדים נהנים לשחק משחק כוללני כזה (הם הילדים שלי כנראה.. ויש להם גם דמיון מפותח וצריך מליון חלקים בנראות כזו ואחרת כדי להנות מהמשחק) אז אנחנו בכל לא ממיינים מה שאין בו צורך. קרי- כלי מטבח חיות אנשים קוביות קפלות ועוד כמה נמצאים בתוך סלסלאות ענק. הרי מחר גם כן ירצו את כל השפע הזה יחד, מה זה משנה שזה נרכש בברקודים שונים?
מה שכן משומש בפני עצמו משתדלת שיהיה בקופסא שלו, לא בהשתעבדות ולא כל יום (מגנטים וקליקסים)
בסוף מה שהכי עוזר כדי לשמור על שגרה זה להבין ולדייק בזמן של נחת את היכולות והצרכים שלנו. לוקח 3 דקות לגרוף את הכל לערימה ובמקום לכף אשפה ישר לסלסלה. לוקח עשרים דקות לגרום לילדים לעשות את זה בידיים. אגב אם זה ממש נראה לך חשוב לחינוך שלהם הם יכולים לגרוף גם כן במגב קטן של שיש יבש. לא רואה שום מצווה ללמד אותם 'לשם חינוך' לעבוד קשה. הנה ההגדרה של מה שתואם את הכוחות והיכולת ומספק את הצרכים (את הגריפה הזו אני עושה תוך כדי פתיחת מיטות ללילה, זה לא שלב בפני עצמו ביום. ברור שאם אסיים את ההשכבה לא יוותרו בי כוחות להיכנס לשם ולהסתכן בהתעוררות שלהם).
אני מכירה סביבי גם בתים אחרים. ברוכי ילדים. יש שם אמהות עם טמפרמנט אחר, ילדים אחרים, וכנראה גם תפיסת עולם שונה.
אני ממש לא חושבת שבהכרח יש שם יותר לחץ, יש נשים שזה פשוט מובנה באישיות שלהן.
יש ילדים שיכולים לשחק במשחק אחד (כל הששה!) ולהיות מזה שמחים. יש ילדות שבובה בפני עצמה היא משחק. אצלי צריך גם קוקיות, מסרק, לשזור לה שרשרת ולנכין לה מנעלים ומיטה ממגנטים ותבשילי מטבח מכלים קוביות ועוד שמונצס לא מזוהים.
אני אוהבת אותי ואותם ככה, כמו שאנחנו. כיף לנו מאד, ומצאנו את האיזוןן ככה שנעים לנו בחיים ובבית שלנו…
מה שכן בעיני חשוב לכל בית זה להבדיל בין בלגן ללכלוך. אין אוכל עם משחקים= בלגן. לא יקרה לו כלום אם ימתין מתחת למיטה לנקיון יסודי אחת לשבועיים. אם מנשנשים עם המשחקים= לכלוך. זה פער עצום ובהחלט מחייב עבודה כדי לא להגיע לבית 'מוזנח'.