לא תמיד משתלטת על הבלאגן שהילדים עושים בבית

צריך שהגברים יקראו את הדו-שיח הזה…

אני, ברוך ה', עם חמישה קטנטנים, ויכולה להציע משהו שעשה לנו טוב לא מזמן – מבצע סדר.
מכינים פלקט גדול וצבעוני, ועליו רשימת מטלות: נעליים במקום, בגדים לכביסה, שיחקתי ואספתי, סידרתי את הבית, מיטה מסודרת וכד'.
בנוסף היה לנו גם "מצטיין היום" בנושא הסדר, שמקבל מדבקה ששווה כפול.
מי שמגיע ל־X מדבקות – מקבל פרס. אבל פרס שווה, לא משהו קטן.
אנחנו הלכנו לסטוק או לחנות דומה, וכל ילד בחר משחק (הגבלתי בערך ל־30 ש"ח לפרס).
כשהם יראו את הראשון בוחר פרס שווה – כולם יתמלאו חשק ותמריץ להגיע גם.
זה מעודד, כיף, ונותן מוטיבציה.
בין לבין, הם גם סופרים ומשווים – "כמה לך?", "כמה לי?". ומתכננים בינהם מה הם יבחרו לפרס כשיגיעו..
ואני מדרבנת: "וואו! עוד 5 מדבקות ויש לך פרס. אולי תסדר את החדר ותרוויח כבר עכשיו מדבקה?"
חשוב לי לא לעשות השוואות ביניהם. ואם מישהו אומר: "אבל למשה כבר יש חמש מדבקות", אני תמיד עונה:
"זה לא תחרות. כל אחד מתקדם בקצב שלו ומקבל את הפרס שלו."
האם זה פותר את כל הבעיות? ברור שלא.
אבל זה בהחלט יוצר הרגלים טובים, שנשארים גם אחרי שהמבצע מסתיים.
אצלנו לתקופה ארוכה הבית היה מסודר כמעט כל יום בלי התערבות שלי.
וכשהמבצע מתחיל לדעוך – עושים הפסקה לתקופה קצרה ואז מחדשים אותו.

ובין לבין? כמו כל בית נורמלי.
לפעמים הם אוספים, לפעמים אני, ולפעמים נשאר מבולגן.
לא סוף העולם. הבלאגן לא בורח — יחכה בסבלנות למחר (או למחתרתיים 🙂

בהצלחה

אני ברוך השם אמא לשתי תינוקות מתוקים אחת בת שנה אחד בן שנתיים ובנוסף תודה להשם כבר עייפה שוב פעם (בסיבות טובות) באתי מבית נורמאלי לא מדי מתוקתק אבל בהחלט עם הרגלים טובים של סדר ונקיון, רק שעלי הם דילגו… בתור בחורה אהבתי מאד לסדר את הבית הסלון המטבח והחדרים, רק לא את החדר שלי… אחרי החתונה היה לי ממש מצפון מהבלאגן ולכלוך שנוצרו לי בבית הייתי כל הזמן מתוסכלת מהמצב שלי, לקח לי זמן ורק לאחרונה התחלתי להבין שאני לא עובדת בשביל אף אחד בניתי לי את סדרי העדיפיות שמתאימים לי וכבר לא נבהלת מכל הנשים המסודרות שסביבי שלא נרדמות אם יש כלים בכיור או כביסה וכו אני רק אומרת להן שאני דווקא ישנה ממש טוב… ואם אני חוזרת מהעבודה עייפה מאד ונופלת ישר למטבח להכין צהריים (כי אני עוד לא כזאת מאורגנת שמכינה ערב לפני) ואז להאכיל שני תינוקות שעוד לא אוכלים לבד, ולאכול בעצמי ומאז ועד שש וחצי כשהם הולכים לישון אני צריכה להיות רק איתם כי אם לא הם בוכים או נרדמים, וברגעי החסד שיש לי בין לבין אני מפעילה מכונה, מפנה את השולחן מארוחת צהריים ועוד משימות קטנות כאלו , אז כן אני לא מספיקה לקפל כביסה אלא רק להוריד ולשים בסלסלה בצד ולא שוטפת כלים אז המשימות האלו נשארות בצד ובערב אחרי שאני מתאפסת בעצמי עם כוס קפה ושקט… אני עושה מה שחשוב לי ולא לשכנה או לגיסה, למשל אני דואגת שלא ישאר אוכל מחוץ למקרר או סירים מלוכלכים שאחר כך יעשו ריח… וכו' ושוב אני צריכה להתפנות לעבודה ( אני מורה- מחנכת במקצועי) אז אם זה טלפונים להורים הכנה של שיעורים בדיקת מבחנים וכו' ותמיד (משתדלת…) להשאיר גם זמן לעצמי לעשות משהו שאני אוהבת אם זה לצאת להליכה לקרוא ספר… אני כן שואפת להיות מאורגנת ומסודרת אבל דבר הראשון אני רוצה להיות אישה ואמא שמחה ורגועה אז קודם צריך להגיע להשלמה ושמחה מהמצב שבו את נמצאת…
המון הצלחות בהכל!!!!