שלום וברכה,
התייעצתי כמה פעמים וממש ממש עזר לי.
שבי אין מילים על האתר המיוחד!!
רציתי להתייעץ ולשמוע מה אתן אומרות,
יש לי ב"ה 3 קטנים – הגדולה בת 5.
יחסית ילדים קטנים אבל הגדולה מאתגרת אותי הרבה,
האמצעי קצת סנדוויץ' ועקשן גדול ועוד תינוקת לא קלה.
ואני מוצאת את עצמי כל צהריים בדריכות כל הצהריים:
האם אני מגיבה כמו שצריך לגדולה, האם אומרת את המילה הנכונה,
עושה את המעשה הנכון,
נותנת מספיק צומי, נותנת מספיק חום ואהבה,
אומרת מספיק מילים טובות ולא ביקורת וכו וכו.
זה מתיש וקשה וסה"כ גם אחרי כל זה אני לא מרגישה אמא אידיאלית ומסיימת יום עם יסורי מצפון.
אגב גם בזוגיות אני כזאת שכל הזמן בודקת את עצמי,
וכמובן גם את עצמי… ביקורת עצמית כל הזמן.
האם תקין? אם לא האם טיפול רגשי יכול לעזור?
או עבודה עצמית שאני כל הזמן במקביל מנסה?
איך אדע מה נכון לי לעשות?
ואם טיפול איך אפשר לברר על מישהי טובה?
תודה לכל מי שקראה עד פה!
את נשמעת אמא מדהימה שדורשת מעצמה ורוצה לעשות את הכי טוב
חשבת אולי על הנחיית הורים?
רוב ההתנהגויות של הילדים שנראות כהתנהגויות קצה הן די משותפות לכולן ובהנחיה טובה אפשר לקבל מענה לרוב השאלות ויותר מכך בטחון בהורות שלנו שזה לבד עוזר מאד
תודה על המענה.
אני בהנחיית הורים כללית.
אני לא מסתכלת על ההתנהגויות של הילדים כחריגות.
אבל כן דורשת מעצמי תמיד שלמות בתגובות (ממש לא תמיד מצליחה :()
יש לכן המלצה על מנחת הורים טובה בבני ברק?
(טובה מבחינתי זה ריאלית עם המציאות ומבינה לרגש הילד וליכולות ההורים בימינו )
וכן קורס או רשימת תפוצה או סדרת הרצאות בנושא מוגנות לילדים
תודה רבה
ממליצה לנסות לגשת להדרכת הורים פרטנית מטעם השפ"ח בעיריה.
מענה יותר אישי וממוקד ולא "שיטה" כללית.
לא מכירה מהתנסות אישת כן מהמלצות של אחרות.
מה הכוונה שפ"ח?
שירות פסיכולוגי חינוכי
מהיכרותי עם השפח של עיריית ב"ב: בגדול כל בית אב זכאי ל5 מפגשים שנתיים עם פסיכולוגית מהשפ"ח, בד"כ בלי הילד. רק ההורה/ים והפסיכולוג. השירות בעלות בסיסית של 30 שח למפגש. משום מה זה לא מפורסם מספיק ולכן גם הזמינות די מיידית. ליצירת קשר: 7707315
פסיכולוגיות חרדיות?
בוודאי גם חרדיות. לא מכירה את כולם.
חני קראוס. אלופה
הבעיה היא לא הילדים או הבעל,
אלא זה שאת דורשת מעצמך שלמות,
שימי לב עצם זה שאת כל רגע בדריכות עלולה לגרום לך להיות יותר קצרת רוח וכו..
מציעה לך לשבת עם עצמך ולהגדיר איזה אמא ואיזה אישה את רוצה להיות, תעשי לך סיכום בסוף יום האם השתדלת לעשות את מה שאת חושבת לנכון, ומה היה כדאי לשנות וללמוד מכאן והלאה
האם השתדלת ולא האם הצלחת, כי ההצלחה היא לא המדד אלא האם את בדרך הנכונה,
אם את מצליחה להרפות מהצורך להיות 100% – מעולה,
אם לא זה כנראה יושב לך על משהו חזק ואולי טיפול רגשי יוכל לעזור.
אישה לא יכולה לחיות בדריכות מתמדת, זה לא טוב לא לה ולא לסביבה שלה
זה נשמע סוג של פרפקציוניזם, שאת לא מסוגת לטעות
לדעתי זה מצריך עבודה על קבלה עצמית, ואם את לא מצליחה אז עם עזרה…
ממליצה ממש על הנחיית הורים בגישת שפר . יש קורס אצל דקלה המנחה באלעד ויש לה גם תלמידות בכל מיני מקומות. שווה לברר.
בקורס לומדים לשחרר, להתמקד בדברים שאני יכולה לעשות ולשחרר את הבדיקה והציפיה לגבוהות האחרים, כולל ילדים. לומדים להתנהל בבטחון מול הילדים ובכל תחום
שתדעי לך שדווקא בגלל שאת כל הזמן במחשבות על זה את תצליחי בענק בע'ה!
עם השנים את תראי את פירות עמלך ותביני שזה לא היה לשווא.
אם אמא כבר מסיימת את יומה בלי נקיפות מצפון
היא נאנחת:
איזו מן אמא אני – אפילו נקיפות מצפון כבר אין לי…
אני האמא הזאת 🙂
לשחרר,
אם היינו מושלמים – לא היינו פה..
גם הילדים לא צריכים אמא מושלמת, הם צריכים אותך בדיוק כמו שאת,
משתדלת, קמה, נופלת, אוהבת, מחבקת, פשוט נמצאת,
זאת שעונה כשצועקים "אמא" (לא זוכרת של מי ההגדרה הזו, אבל היה יפיפיה בעיני)
החפירה האינסופית לא טובה לך, ולא מועילה. רק מדכדכת
’זאת שעונה כשצועקים אמא’, חיה הרצברג בצומת הדרורים. יוחאי לשושי.