יושר, ערכים, ואהבת חינם מתנגשים לי

מזדהה אתך מאד.
אני חושבת שהבסיס הוא להפריד בין האדם למעשה.
עם המעשה אני לא מסכימה כלל וכלל, ועדיין יכולה לכבד או לחבב את האדם, גם אם אני לא מסכימה עם כל מה שהוא עושה.

הכעס הזה הוא הכי הגיוני בעולם, והוא בוער כי הוא מגיע לדעתי ממקום של דרישת צדק בסיסית. הפער בין העבודה הקשה שלך לבין אלו שגורפים קופות מקומבינות הוא בלתי נסבל. את מצפה, ובצדק, שאנשים שחולקים איתך תפיסת עולם זהה פחות או יותר, יחלקו איתך את אותו קוד גנטי של יושרה, אבל המציאות היא סטירת לחי מצלצלת.
אצלי זה פוגש את המושג המכובס של אהבת חינם (כפי שהזכרת בכותרת). שם השטח אפור ומכאיב לא פחות. זה באמת יכול לשבור, כי עיוותים יש בכל מקום, גם כשהם עטופים באיצטלא דרבנן וניחוח של צדקנות.
מניסיון- אלו שאלות שלא נותנות מנוח, והן ימשיכו לשרוף כל עוד נחפש את הצדק בתוך חברה שבחלקה מורכבת מאוסף של אנשים קטנים (גם אם הם נראים מרשימים עם כובע וזקן שבשם 'חרדים' נקראים). מה ששיחרר אותי זו ההבנה שזו אני מול השם. יש שולחן ערוך והוא לא ספר המלצות שמשתנה לפי קצב הקומבינות בשטח. זה המקום לזקק את האמת שלך כך שלא תהיה תלויה באף גורם חיצוני.

כתבת שזה המקום לזקק את האמת שלך כך שלא תהיה תלויה באף גורם חיצוני.
אפשר עוד קצת הרחבה? איך עושים את זה?
איך מרגישים כל כך טוב עם האמת הפנימית ולהיות מסוגלת לחבב גם כאלה שמתנהגים הפוך?