איך תדעי אם הטיפול הפסיכולוגי או הרגשי שלך באמת מקדם אותך?

כהמשך למאמרים הקודמים, מירית קרייזמן, עובדת סוציאלית באגף בריאות הנפש של 'עזר מציון', עונה על אחת השאלות המורכבות והשכיחות ביותר העולות בעולם הטיפול הרגשי היא: "איך אפשר לדעת אם יש התקדמות בטיפול רגשי או פסיכולוגי ואם התהליך שאני נמצאת בו באמת מקדם אותי?

 אכן, לפעמים טיפול מתנהל לכאורה כשורה, אבל יש תחושה שמשהו תקוע או לא זז מספיק. לפעמים השאלה מבלבלת אף יותר: המטפלת היא אישה נהדרת ומקצועית, אבל המטופלת מרגישה שהחיבור האישי אינו מספק.

מתוך הניסיון המקצועי שלי, זיקקתי כמה תובנות וכלים מעשיים שיעזרו לך לעשות סדר ולהבין מה טיבו של הטיפול שאת מקבלת.

שלב ראשון: תנאי הסף – נורות אזהרה שאסור להתעלם מהן

לפני שנצלול לשאלות של קצב, יעדים או כימיה, נמנה קווים אדומים וסימני אזהרה המחייבים לעצור להתבוננות ולחשב מסלול מחדש:

זלזול והשפלה: אם את חשה שהמטפלת פוגעת בך, משפילה אותך או גורמת לך להרגיש אשמה על הקושי שלך. שימי לב, לא מדובר על אי-הבנה או על מעידה חד-פעמית, אלא על דפוס חוזר.

חציית גבולות: כל התנהלות שאינה אתית, אינה מקצועית או חורגת מהגבולות הברורים של קשר טיפולי מכבד ומגן.

ערבוב השקפות אישיות: מטפלת שמערבת את אמונותיה האישיות ומנסה להשפיע על השקפת עולמך, על ערכייך או על אורח חייך.

נחרצות שאינה במקומה: מטפלת המחליטה בשבילך מה נכון לך ומאלצת אותך לפעול על פי החלטותיה, בעודה שוללת ממך את הבחירה ואת האחריות על חייך.

אחד או יותר מדפוסים אלו מתרחש בטיפול? עצרי לבדיקה והסיקי מסקנות.

לאחר שווידאנו שהמרחב הטיפולי בטוח, אנחנו יכולות לעבור לשלב הבא של בחינת התהליך.

שלב שני: המדדים להתקדמות – כיצד תזהי התקדמות בטיפול רגשי / פסיכולוגי?

חשוב להבין שלא תמיד קל לזהות התקדמות בטיפול רגשי. טיפול נפשי אינו קו ישר של שיפור מתמיד. פעמים רבות הוא כרוך בעליות ובמורדות, ולעיתים דווקא כשנוגעים בנקודות הכואבות ביותר, מתרחשת הצפה רגשית זמנית. אומנם זהו חלק טבעי מתהליך הריפוי, אך ישנם מדדים ברורים העשויים לסייע לך להבין אם התהליך נע בכיוון הנכון:

• הגדרת מטרות ברורות: טיפול יעיל מתחיל בתיאום ציפיות ובהגדרת יעדים ברורים שיעידו על התקדמות בטיפול הרגשי. למשל: הפחתת תדירות החרדות, שיפור התפקוד היום-יומי, רכישת כלים להתמודדות עם קושי ספציפי. שאלי את עצמך: האם יעדי הטיפול ברורים לי? האם סיבת הפנייה לטיפול ברורה לי ולמטפלת? אם לא, תמיד אפשר להעלות את הנושא לדיון מול המטפלת ולחדד את המטרות.
• תנועה בכיוון הנכון: שאלי את עצמך – האם ישנו שינוי, ולו הקטן ביותר, בדרך שבה אני מנהלת את שגרת חיי או מגיבה לסיטואציות? האם רמת המצוקה הכללית שלי פחתה במעט בהשוואה לנקודת ההתחלה, או – האם יכולת ההכלה וההבנה שלי את עצמי גדלה? תוכלי להיעזר במטפלת עצמה למציאת ההתקדמויות הקטנות האלה.
• תחושת מוגנות וביטחון: בעיניי זהו המדד החשוב ביותר. האם חדר הטיפולים משמש לך מרחב בטוח שבו את יכולה לבטא את עצמך בלי שיפוטיות? האם את מרגישה שקולך נשמע ומכובד?

בחינת המדדים האלה עשויה לשמש לך 'מצפן' לבחינת התהליך הטיפולי. את התשובות על השאלות הנ"ל כדאי לך להעלות על הכתב, כדי לקבל תשובה ברורה שתכוון אותך בעניין המשך הטיפול.

שלב שלישי: כימיה וחיבור למטפלת

כאשר הבסיס בטוח ויש יעדים אנחנו מגיעות לנקודה עדינה יותר: מה עושים כשיש מקצועיות אך אין 'כימיה'?

המחקרים המקצועיים, וגם הניסיון שלי בשטח, מראים שוב ושוב כי אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הצלחת הטיפול הוא הברית הטיפולית: הקשר, האמון והחיבור האישי שנרקם בינך ובין המטפלת. כאשר הקשר הרגשי הזה חסר, ואת מרגישה ריחוק עמוק או חוסר נוחות כללי שאינו חולף, הטיפול עלול להיעצר. בלי חיבור, הנפש מתקשה להתמסר לריפוי.

מה אני ממליצה לעשות במצב כזה?

הצעד הראשון הוא: לדבר על זה בתוך הטיפול. להעלות את התחושות מול המטפלת עצמה ולבקש ממנה תשובות או הסבר. מטפלת מקצועית תקבל את הדברים ברוח טובה, ואדרבה, לא אחת שיחה פתוחה על מה שקורה בחדר הטיפול ('טיפול על הטיפול') מחוללת את פריצת הדרך הגדולה ביותר בקשר.

כמו כן כדאי להתבונן פנימה ולשאול: האם מה שקורה בתוך חדר הטיפול – תחושת חוסר החיבור, התקיעות או התחושה שלא מבינים אותי – פוגש אותי גם במערכות יחסים אחרות בחיי – עם בן הזוג, עם אמא, במקום העבודה וכדומה? אם התשובה חיובית, אפשר להניח שחדר הטיפול אינו בעייתי אלא משקף ומציף את דפוסי הקשר הרגילים שלך. במקרה כזה, מעבר למטפלת אחרת לא יועיל. להפך, זו בדיוק הנקודה שבה עלייך להישאר כדי לעבוד עליה, כי ההתמודדות בתוך המרחב המוגן היא המפתח לשינוי אמיתי בחוץ.

מעבר לזה יש לתת את הדעת על חיבור יתר שעלול להפוך לתלות במטפלת. אסור לשכוח שהטיפול נועד להעניק לך כוחות, כלים ועצמאות כדי שתוכלי לצעוד בביטחון בעולם, ולא לייצר תלות רגשית שבה אינך יכולה לקבל החלטה בלי המטפלת.

לסיכום –

השאלה הזאת גדולה ומורכבת, והתשובה עליה תלויה במשתנים ובפרטים רבים מאוד. הלוואי שיכולנו לתת רשימת קריטריונים חד-משמעיים שמעידים על התקדמות בטיפול רגשי והמלצות הנכונות תמיד. כל עוד מדובר בבני אדם, כל משתנה משפיע על התמונה השלמה ודורש תשומת לב משלו. עם זאת, אל ייאוש. אני מאמינה גדולה באינטואיציה. הנפש שלנו יודעת לאותת מה נכון לה. משהו צורם לך? יש בך הרגשה שהתהליך אינו מדויק לך? עצרי, התבונני וחשבי על הדברים.
כדאי גם להתייעץ עם מישהו מבחוץ. זה לא חייב להיות איש מקצוע. כל אדם קרוב, חכם ואובייקטיבי יכול לשמוע אותך ולשקף לך את מה שהוא רואה מהצד.

בסופו של דבר, הטיפול הוא שלך ובעבורך. אל תהססי לשאול שאלות, להתבונן ולקחת פסק זמן לחשיבה אם צריך. ובעיקר – אל תשכחי להתפלל שתזכי לשליחים נאמנים ולסייעתא דשמיא.

מרכזי המשפחות של עזר מציון מספקים ייעוץ, תמיכה והכוונה בהתמודדויות נפשיות. הם פועלים בערים בני ברק, ירושלים, מודיעין עילית, בית שמש וביתר עילית.

המרכזים מציעים סדנאות, קבוצות תמיכה, וייעוץ אישי כדי לעזור למשפחות להתמודד עם הקשיים ולחזור לתפקוד יציב. אפשר ליצור קשר עם סניף 'עזר מציון' באזור מגורייך או להשאיר פרטים באתר שלנו >>>