אני טיפוס שיכולה או מאד ליהנות מאירוע או מאד לא…
אם אני מרגישה שמתייחסים אלי, מתעניינים בי ושאני בעניינים – אז אני ממש נהנית, אבל אם לא – אני נכנסת למצב תודעתי כזה שבו אני מרגישה לחץ, בדידות, והרבה תחושות נחיתות (לא שווה, אף אחד לא רוצה קשר איתי, אני מנותקת.. וכו') וכמה שאנסה לזרום באירוע, זה כבר לא זה…
זה קורה במיוחד עם אנשים שאני לא בקשר רציף איתם, ואציין שאני באמת קצת מנותקת לפעמים, ז"א לא אחת שזוכרת טוב פרטים על אנשים כך שקשה לי התקשורת עם אלו שאני לא בקשר רציף איתם, וגם קשה לי עצם התקשורת במקומות הומים – קשה לי לשמוע כששיחה מתרחבת לכמה אנשים וכו'.
אשמח לכל הצעה להרגיש טוב יותר באירוע הבא…
תודה רבה מראש 🙂
אני חושבת שבמפגשים בסגנון כזה כולן מחכות ליחס, תנסי לעבור לצד שנותן, תחמיאי תתענייני, וכבר תרגישי טוב, ושימי גם לב מה קורה לערך העצמי שלך באופן כללי, מזדהה לגמרי.
כמו שכתבו כאן-
1. להיות זו שיוזמת את השיחה, מחמיאה ומפרגנת
לא לחכות שיתייחסו אליך אלא להיות זו שמה לב מי מחכה ליחס ולפנות אליה
כמו שאת מרגישה, יש עוד אחת לפחות בקהל שמרגישה לחץ, בדידות, והרבה תחושות נחיתות (לא שווה, אף אחד לא רוצה קשר איתי, אני מנותקת.. וכו')
את יכולה לדבר איתה אם את נאבדת כשמדברים כמה ביחד
כשיש עם מי לדבר, אפילו רק אחד זה כבר עוזר להרגשה נעימה
(אגב ממחקרים הפחד הכי נפוץ זה חרדה חברתית, רק במקום השני פחד ממוות)
2. לחזק את הערך העצמי שלך-
את שווה בכל מקרה, הערך שה' נותן לך לא תלוי באף אחד בעולם
את בכלל לא צריכה לבחון כמה מתייחסים אליך בשביל לדעת שאת שווה
את נשמה יקרה ומיוחדת כמו שהיא
בלי שום קשר למעשים שלך/לאיך את נראית/כמה מתייחסים…
3. מי אמר שאת צריכה להיות בעניינים?
לפעמים מענין להסתכל על האירוע מהצד וללמוד על אנשים ותגובות שלהם…
זה יכול להיות מרתק ממש:)
אני סובלת מתסמינים די דומים : )
כל אירוע זה מתח לפני איך הוא יזרום…
יש בבסיס חרדה חברתית,
אבל יכולה לומר שאחרי שנים של טיפול, אני יודעת שיש לי OCD שמתלבש על התחום החברתי.
אין לי טקסים (ב"ה) אבל כן מחשבות טורדניות ואובססיביות שאין טעם להילחם בהם. הן פשוט סליל שלא נגמר.
מספיק שיקרה משהו אחד (מישהו שצחק מולי, והתכוון בכלל לבדיחה שהוא שמע…) שהOCD יקפוץ ויתחיל עם הסליל שלו –
ואז מתחילה המלחמה התודעתית שלי, ואני מרגישה רע, ורק רוצה ללכת.
אחרי שנים של טיפול, מה שבסופו של דבר עזר יותר מהכל זה ציפרלקס : )
כדור קטן ואהוב ששינה את החיים שלי מהקצה לקצה, אני לוקחת במינון נמוך יחסית.
בכלל בכלל לא בטוח שזה קשור אלייך! לא כל לחץ חברתי זה זה. רק משתפת את המסע שלי, אולי בכל זאת תתרמי מלשמוע את זה.
אני ממש מזדהה איתך. קראתי על זה פעם, ואני חושבת שזה נובע מסוג של מופנמות. אנשים מופנמים מרגישים בנוח בסביבה הקרובה שלהם, אבל אירועים הומי אדם או מפגש עם אנשים שלא מהיומיום, (בטח כשה שניהם ביחד), יוצר אצלם סוג של הצפה.
גם אצלי הרבה פעמים כל התחושה והחוויה שלי באירוע מושפעת מאיך הייתי במעגל החברתי, והרבה פעמים אי לא מצליחה לזרום בצורה טבעית בשיחה שהיא לא ממקום קרוב וספונטני.
גיליתי עם השנים שכאשר אני מעבירה את הפוקוס בשיחה ובחוויה מהעצמי אל האחרות, זה מקל עלי, אני פחות שקועה בעצמי ופנויה יותר להקשיב לאחרת, לשמוע, להתעניין, וזה ממלא אותי ונותן לי הרגשה טובה.
את בחברה טובה:)
אני גם כזאת ולפני כל ארוע מחליטה מדברת רק עם השקטות
בכל משפחה יש 1-2 שקטות
והם כ"כ שמחות לדבר איתך ואיתן השיחה לא מתרחבת לכמה כי הן פחות דומננטיות
רגוע ושליו לי לידן
ותמיד בסוף גם הדומנטטיות באות לידינו כי אנשים מתמגנטים למי ששלם עם עצמם
אבל האמת? מיותר לי, כיף עם הרוגע
וואו כל כך מוכר,
יכולה למצוא את עצמי מתעצלת לצאת לאירועים שאני הולכת לפגוש שם אנשים של פעם ב… חושבת פעמיים לפני חתונה שאני לא חייבת ללכת או סתם מפגש המוני מדיי שאנלא בטוחה שאני הולכת למצוא את עצמי.
זה פשוט ברמה שאין לי שמץ כל פעם מחדש איך אני הולכת לצאת ממקומות כאלו, או שהיה טוב התייחסו אליי וזרמתי ממש במרכז העניינים, או שכמה דקות ראשונות הרגשתי תקועה וזהו זה מספיק כדי שאכנס למצב של ניתוק למשך המפגש.
יכולה להיות כל כך מתוסכלת מזה לפעמים, אני מתארגנת, מחכה, רוצה להנות ופתאום זהו. מגיעה, לא מוצאת את עצמי ופוף משהו בי נכבה להמשך הערב, מרגישה תקועה מנותקת וחסרת כל משיכה חברתית.
למרות שזה לא נכון!! יודעת שכל חברה שאני יספר לה שאני ככה מרגישה תפתח עליי שתי עיניים המומות, כי בגדול אני אחת אהובה ומרכזית אפילו. אבל אולי לכן קצת קשה לי עם מקומות שאני מרגישה שבלי מרפקים לא יסתכלו עלי…
כמה דברים ששמתי לב שעוזרים לי לא להכנס לזה:
א לבוא עם חברה/ אחות/ שכנה וכו. תמיד כשאני מגיעה עם מישהי נוספת אני לא מרגישה שאני בודדת בדקות הראשונות שאצלי הן הרבה פעמים משמעותיות מאוד.
ב שמתי לב שכשאני אוהבת את איך שאני נראית אני מרגישה נוח יותר, בפרט מול אנשים חדשים. לפני מפגש כזה אני ישקיע אפילו יותר מהממוצע, לא בשביל להרשים אותם, בשביל להרגיש מאה אחוז עם עצמי.
ג כבר כתבו את זה לפני אבל אחזור על זה, להחמיא להחמיא להחמיא (לא בצורה מוגזמת מדי כמובן) וגם במקרה שפתאום אני מוצאת את עצמי מחוץ למעגל מהר לפני שאני נבהלת ומסתגרת אני פשוט מחפשת מישהי צדדית יותר לדבר איתה, זה גם עוזר בדרך כלל.
וזהו, תמיד תזכרי שהערך האמיתי שלך הוא לא מה שאנשים קובעים, או שנראה לנו שאנשים קובעים. ותחשבי על כמות האנשים שאוהבים אותך ושאת חשובה להם. בטוחה שיש מלא כאלו. ותחמיאי לעצמך על כל רגע שזרמת למרות שיכלת למצוא את עצמך בבר באמצע לשתות את הכוס מים העשירית שלך… את אלופה…!
יצא לי ארוך קצת אבל פשוט נשפך ממני בחתיכה
אני ממש מזדהה עם הקטע הזה,
שאם מתייחסים אלי אני נהנת עד הגג ואם לא אז בלאק אואט.
כלום לא שווה.
זה קטע כזה שמרגיש לי שאני ממש רוצה לעבוד על זה,
להנות כי אני נהנת, בלי לקבל את האישורים מהסביבה לערך שלי, לכמה אני שווה, מוערכת, אהובה…
שהדימוי העצמי ישאר מאוזן ולא התחבט הלוך ושוב..
מה שאני חושבת.
שהרבה פעמים זה הרגשה מאוד אישית שלנו,
זה מין איזה חוויה פנימית שעוברים , ולא רואים את זה מסביבנו,
אפילו יותר ממה שאמרת שלא רואים עלייך כי את זורמת ובמרכז..
כי כולנו וכל אחת כל כל שקועות בעצמם באיזשהו מקום,
במה אומרים עליהם ואיך הם נתפסים בעיני החברה,
שלא נותר להם די פניות וזמן להסתכל עלי.
הבנת? ואז זה עוזר לי להבין איך לכלום הציפוי הוא כל כל פריך וכולם צריכות את האישור זה מזה,
וכולנו זקוקות להערכה ושיראו אותנו,
וזה מוריד לי מצפייה של הלקבל את האישור מהסביבה..
בקיצור יצא לי מידי עמוק ומתפלסף(ראיתן , גם אני מצטדקת כי פוחדת שאולי… וכד‘ וכד‘🤨)
הרבה פעמים זה קשור בניהול רגשות,
שלפעמים,
(נמאס כבר לשמוע את זה.. 🫣 )זנ הולך עם הפרעת קשב,
יש הרבה דרכים וכלים לניהול רגשות…
נשמע לי דווקא קשור, כי קשה לי גם בניהול זמן, משימות.
הכל מרגיש כזה "גדול עלי" ומבלבל…
אם יש לך הצעות לטיפול בנושא הזה, אשמח לשמוע.
טיפול דינאמי יכול לעזור?
אני ההיתי ממליצה לך ללכת על אימון.
זה ממוקד מטרה ונותן כלים מדוייקים ומקצועיים
גם לניהול משימות וזמנים
וגם לוויסות רגשי וניהול רגשות.
במשפט אחד,
לכולנו יש קולות מחלישים שמדברים אלינו.
מין יצור קטנטן שיושב בירכתי המוח ולוחש זמירות שונות..
אנילא שווה..
לאף אחד לא אכפת ממני..
אני שקופה..
אני בטוח לא אצליח..
אני יעשה בושות ופדיחות לעצמי..
בטוח משהו יתפשל..
ללמוד איך לבודד אותולנשום,
לנעול את הקול הזה.
והכי חשוב לשאול אותו שאלות מדוייקות ועוצמתיות. ולענות לו.
והוא לאט לאט מתמוסס ,
באמיתי..
וואו!! נשמע תהליך חשוב.
תודה ענקית על השיתוף!!
דיברת אותי..
יכול להיות קשור גם לרגישות גבוהה מאד, במיוחד שכתבת שקשה לך עם שיחות מרובות אנשים וההמולה שמסביב…
מודעות והבנה של מה מפריע לך והבנה לצרכים שלך יכולה לעזור לך להרגיש טוב יותר.
תנסי לקרא חומר על אנשים רגישים מאד ותראי אם את מתחברת.
ממליצה מאד על הספר חרסינה בחנות פילים,
לי הוא ממש עזר.
וגם אני מרגישה ככה באירועים, עם אנשים שלא פגשתי מזמן.