התמודדות חברתית באירועים

לי בעבר היו את אותן תחושות בדיוק,
לפני כל בוקר חברותי או מפגש משפחתי, חתונות, מסיבות וכו'
תמיד הייתי עושה חשבונות של 'עם מי אני ישב', ו'מי תדבר איתי', ואם לא יהיה לי עם מי לדבר / על מה לדבר איך אני יצא מזה- ילך למחיצה / יתקשר לקו המידע וכל מיני בריחות אחרות 🙂

כיום אני מקשרת את זה למצב רגשי קשה שהייתי בו, וב"ה הרבה מזה מאחורי
אחרי שהפנמתי והשלמתי עם המצב שלי, ובחסדי שמים תפסתי את עצמי לידיים והתחלתי להשקיע בעצמי ובחיים שלי; אני מרגישה הרבה יותר טוב מכל הבחינות, וגם מהבחינה החברתית

היום אני שמחה על כל הזדמנות לצאת, לשבת עם חברות, לשוחח עם בנות דודות
ולא חוששת (כמעט) מכך שלא יתיחסו אלי.
גם כי ב"ה בד"כ זה לא קורה, יש המון אנשים רגישים בעולם שישימו לב אם מישהי יושבת לבד,
וגם כי אם קרה מקרה ואני משועממת- אני יודעת למצוא לי את החברה שהשניה סיימה שיחות טלפון ולהתחיל איתה שיחה. או לחפש מישהי כמוני שמחכה לתשומת לב, ולפתוח איתה (כמו שאני בעצם מחכה שאחרים יפנו אלי…)

מאז נהייתי הרבה יותר רגישה לסביבה שלי, ואני משתדלת תמיד לתת יחס לאלו שלפני שנים אני הייתי במקום שלהן.
ממליצה לכולן להתחיל לחלק תשומת לב. זה יפתח ויתן דבר ראשון לכן 🙂
ואת תהיי המרוויחה הראשית