התגובה של אשה יהודיה על תגידו לי, מאיפה אתם חיים?
"תפני לכתובת הכי טובה:
"הקב"ה, בבקשה תעזור לנו,
אני רוצה להיות אישה טובה
ואמא טובה
ואנחנו צריכים 30 אל"ש בחודש
ואני גם רוצה לעבוד רק 5 שעות כל בוקר,
כדי שיהיה לי פנאי לילדים ולטיפול בבית.
וגם רוצה חופש ביום שישי
כדי להתכונן לשבת כראוי,
ריבונו של עולם,
יש לך הכל,
כל הכסף והזהב בעולם שייכים לך
ואין לך אף מגבלה
וברגע אחד אתה יכול להעשיר אותנו,
ואני יודעת שכל מה שאתה עושה זה לטובה,
ואינך צריך את העזרה שלי
ולא את העבודה שלי.
מאוד חשוב לי שבעלי יהיה פנוי ללמוד את התורה הקדושה.
אני מאוד רוצה שיהיה לנו רווח כלכלי.
ה', רק אתה יכול לעזור לנו.
ורק אתה מחליט כמה כסף יהיה לנו.
אמא יהודיה,
יש לך אבא פילנטרופ.
יש לו מאגר בלתי נגמר של כל מה שאת רוצה.
רק תבקשי.
ותהי שמחה במצב שלך.
כמובן שתעשי השתדלות ותחשבי באופן מעשי
מה אפשר לעשות, ולעשות.
אפילו קצת.
תעשי את מה שאת יכולה
ותאמיני ותשמחי ביום יום
שאבא שלך למעלה
לא שכח אותך
ומאן דיהיב חיי- יהיב מזוני
ה' יודע איפה אנחנו חיים
וכמה עולה המחייה שלנו.
ומי שיכול להביא לך 5 אל"ש
יכול להביא לך גם מיליון.
תתפללי, מידי יום, ותבקשי כל מה שאת רוצה כמו שאת מספרת לחברה שלך,
תתפללי מתוך אמונה ושמחה, שיש לך אבא כזה..
ואם הוא לא הביא לך עד עכשיו – זה גם כן חסד שהוא עשה איתך (אנחנו לא מבינות את זה)
תאמיני שאין לה' מגבלות בכלל- תעופי במספרים..
ותשמחי במה שה' נתן לך- אם זה המצב, כנראה שככה הכי טוב (העיניים שלנו מוגבלות)
ה' לא צריך את הרעיונות שלנו איך לפרנס אותנו..
תסמכי עליו, הוא יודע הכי טוב.
והישועה תגיע בע"ה.
אחת שזה עבד לה.."
התגובה של נחמי על לב של אמא לא טועה!
"הזכרת לי מקרה שקרה לנו לפני כמה שנים עם הילד הבכור שלנו, הוא עבר חיסון של של גיל שנה וכמה ימים, אח"כ נהייתה לו פריחה רצינית ברגליים ברמה של צרחות וחוסר אונים. אחרי לילה ללא שינה החלטנו שהולכים למיון, היחס היה מזלזל ובלתי מקצועי בעליל!! הבאתי איתי את פנקס החיסונים ואמרתי להם שאני ממש בטוחה שזו תופעת לוואי של החיסון, אבל הם הכחישו ואמרו שזה לא יכול להיות… הם אשפזו אותו יומיים ולא עלו על הבעיה, נתנו לו פניסטיל שלא עזר ואחרי יומיים שהם בודקים ואין להם מושג מה זה לקחנו אותו מבי"ח לרופא עור בקהילה והוא אמר שזה כנראה אטופיק ולא קיבלתי את זה, השתחררנו הביתה. מרחתי לו קרם טבעי שהקל והכל עבר אחרי מספר ימים, ובסוף התברר שהאחות ההזויה בטיפת חלב נתנה לו מנה כפולה!! של חיסון וזה אכן היתה תגובה חריפה לחיסון, מאז למדתי לקח ואני לא נותנת לאחיות לחסן בלי שאני יודעת מה הן נותנות. ב"ה היום הוא בריא ושלם בלי אטופיק ובלי שום דבר".
התגובה של אני על ע' – עוצמה נשית
"בתאל המדהימה!! איך את מצליחה לחדור לכל בית בלי להיות בו?? באמת כותבת את החיים וכ"כ ים פות התובנות!!
אשרייך שזכית לזכות"
התגובה של יעל על שבעה ילדים, שלושה סירים: המינימליסטית
"מעורר השראה כל פעם מחדש.
שבי תודה."
התגובה של חנה על עבודה קטנה מהצד לבחורה עסוקה שרוצה לחסוך תשלום ביטוח לאומי…
"אני פתחתי במשך שנתיים פעמיים/שלוש בשבוע מעון מ7:00-8:00
ומשם ישר לסמינר.
היה מאתגר הרבה פעמים, אבל נהניתי מהשעה הזו, שלרוב היתה ממש שקטה ורגועה,
פעמיים בשבוע זמן לחשוב…"
התגובה של רחל על הצעקה שאני רוצה שכולם ישמעו
"שלום לך אמיצה!!!!!!!
אני חושבת לעצמי מאיפה לקחת את האומץ להעלות על הכתב את שמכוסה ונמצא בטאבו. מצדיעה לך! ומודה לך כל כך.
לי זה עדיין קשה כי הגרון מלא בדמעות ומתקשה לדבר במילים. אבל הכאב שהעלית מוכר לי כל-כך טוב כי אלו החיים שלי. מעבר לזה בכל שבת ובכל חג מגיע תסמונת יום השנה. התת מודע יודע ומכיר את הלוח וזה מציף…..
הכאב הגדול הוא שאת מפסידה את ההתרוממות הרוח של הימים הקדושים והמרוממים, ויושבת באבל בין חתנים. בעוד סביבך הכל עליז שמח וקליל, ואצלך כבד, כבד. דמעות בזוויות העין. גם להתארח לא תמיד נעים, כי, סוף סוף את הנעבאך התורנית שהוזמנה עבור עשיית חסד.
לא ממש אחת מ. לא ממש שייכת לקום ולמה שקורה. לא תמיד יכולה להשתתף בדיונים המשפחתיים. ומה שקורה בעצם זה – שוב להרגיש בודדה אפילו שיש סביבך אנשים ו- בסך הכל די נחמד.
בקיצור. תודה לכל היועצות ומנדבות עזרה. פתרונות והפניות לארגונים אנו יודעות לבד. דרוש תמיכה, הבנה, הכרה בסבל בלי שיפוט. וקצת הערכה לאישה האמיצה שנחלצה חושים לקום ולברוח כדי להגן על עצמה ועל ילדיה.
חג חנוכה שמח לך, לילדיך, לחברות לסירה, ולכולן"
התגובה של שושי על פיברומיאלגיה, מכירה?
בתור אחת עם מחלות רקע + פיברו' אני יכולה לאמר לך כמה דברים מניסיון אישי ואשמח ממש שתעבירי לה את מה שאני כותבת אם היא פתוחה לשמוע אני לא מגיבה באוויר אלא עם המון ניסיון עם מחלות כרוניות לא פשוטות ופיברו' :
- שתלך לראומטולוג טוב ויש היום ממש טובים בתחום יש אחד בשם דן בוסקילה, ויש פרופסור עמיטל . דן בוסקילה ממש עוזר בפיברו'
- אני ממליצה על יוגה והכי הכי על שחיה או התעמלות מים בברכה מחוממת – זה עוזר פלאים!!! יש עוד תחום שממש עוזר לתסמונות כאב וזה נשימות מעגליות ריסרבינג – את זה לא ניסיתי אבל שמעתי מחברות שזה משהו שממש עוזר
- תזונה – להימנע, ממש להימנע, מסוכר, גלוטן וחלבי אפשר פשוט לנסות בצורה כזאת: שבועיים בלי חלבי כלל ואז רק אחרי שבועיים אפשר לקבל אינדיקציה איזה מאכל מעורר יותר כאב – לא שזה מעלים את הכאב אבל לפחות אילו מאכלים מגבירים כאב. וכמה שפחות תעשייתי – בקיצור להימנע ממאכלים מעוררי דלקת.
אם תרצה ליצור קשר בשמחה ממש תבקשי שיתנו לך את המייל שלי
נ.ב כיום כן מכירים בבט"ל ומקבלים על זה קצבה. לא בקלות בכלל אבל יש מה לנסות
רפואה שלמה!"
התגובה של מנפצת מיתוסים על לומדת/למדת נהיגה..?! אשמח לשמוע!
אני לומדת אצל מורת נהיגה, אישה במודיעין שמנפצת את כל המיתוסים על מורות נשים.
מורה שווה שווה – שווה גם לחכות בשבילה כמה חודשים.
חרדית, רגועה, כיפית, מבינה עניין, מסבירה ברור!! ובעיקר – לא מורחת שיעור מעבר.
המספר שלה, מירי: 0525223170
התגובה של מורה שבורה ופגועה על אימא של תלמיד פגעה בי מאוד!
מצטרפת אלייך…
גם אני מורה שבורה ופגועה!
גם אני עברתי קושי כזה, די דומה,
ואפילו כתבתי עליו איזה קטע קטן… (או שלא:))
ב"ה עברתי את זה כבר,
אבל הספוקן עדיין נשאר.
מאמינה שכל אשת חינוך תמצא כאן את עצמה…
בהצלחה!
בס"ד סדר יומה של מורה
שקופה.
אשת הצללים.
לפעמים אני נאלמת דום,
פשוט אין לי מילים.
הלילה ירד בחוץ,
גשום, שקט ולחשושי
בבית שלי
עוד דולק האור, חרישי.
עטי רץ על הדף
ואצבעי על המקלדת,
שיעורים למחר אני כעת מתכננת.
אני יודעת,
יכולה להסתפק בקריאה מספר הלמידה,
אבל בשבילי זה לא משובח מספיק,
יש עוד עבודה…
סיפור למוסר,
המחשה לחשבון,
פעילות לחנוכה?
הופ, יש לי דווקא רעיון…
הלילה עמוק עוד יותר,
אפילו הרעמים התעייפו,
אני הולכת לישון.
קמה עם אור ראשון.
התיק כבר מוכן, עמוס וגדוש,
מתארגנת לצאת,
ליום מלא בעשיה ובחידוש.
שמונה. ועשרה.
הם כולם ממתינים לי בכיתה.
עיניהם ציפייה, ליבם מעט מתרגש,
מעניין מה עלינו היום יתחדש…
אתמול דווקא היו שיעורים מעניינים,
אני יודעת שהם להם מחכים…
הפסקה.
אני ממתינה למים שירתחו,
רוצה לשתות קפה.
בעצם…
אין זמן.
צריך לצלם איזה דף, איזה מבחן.
לדאוג לפלוני שבוכה,
לאלמוני שנפל,
לפלמוני שלא אכל…
הקפה כבר קר,
עזבו, כבר אין צורך.
ארוחת בוקר?
אה, לא, זה מותרות.
מתי בדיוק יש זמן לשבת בנחת
ולהינות?
אין באמת הפסקה,
זו אשליה.
לא יושבת בה רגל על רגל,
מוצאת את עצמי רצה למגרש הכדורגל.
קבוצה מול קבוצה רצים ומתווכחים,
כמובן,
מי כאן כדי להפריד בין הניצים?!
סוף סוף ההפסקה הסתיימה לה,
אני ממהרת לעלות למעלה.
החיוך על פניי
אפילו שאני רעבה קצת,
והקפה קר.
אפילו שאני עייפה
ממאורעות האתמול, מאירועי המחר,
אבל כאן –
טומנת את הכול עמוק,
עוטפת באיזו עטיפה.
איש לא יודע, לא ידע.
שיעור נוסף מתחיל.
מתארת בפרוטרוט את נס חנוכה
רואה את העיניים הבורקות,
מתמלאת בשמחה.
שיעור תורה – שיעור האמונה,
ניסי המכות וקריעת הים,
המן והמדבר,
והכול כל כך יפה מתואר,
באור ובחשק ובמתק.
אני אפילו לא עושה מזה עסק.
ועכשיו – כתיבה במחברות.
לאט לאט, כותבים כמה שורות.
עוברת תלמיד תלמיד.
איך נראית כתיבתו?
איך מחזיק את עטו?
יש אחד בצד שצריך חיזוק בכתיבה.
ממתינה להפסקה הבאה,
אז אשב איתו ואתן לו מעט עזרה.
עוד אחד צריך הכוונה,
עומדת לידו כמה דקות,
מראה, מדגישה ומכוונת.
הנה, שורה ראשונה אצלו נכתבת!
מחמיאה, מעודדת, מדביקה ומסמנת,
והנה עוד משימה אל קיצה מגיעה.
הצלצול קוטע את העשיה הרצופה.
יוצאת החוצה,
יש ישיבה קצרה של כמה הנחיות הכרחיות.
בטיחות וביטחון ועוד כמה משימות.
כותבת לעצמי,
מבטיחה לעצמי לפקוח עין ולעקוב.
יודעת שזה חשוב,
לבדוק ולחקור.
שיעור שלישי,
זמן מבחן.
ראשים רכונים,
עפרונות כותבים,
מצחים מכווצים, חושבים.
האם הצלחתי היטב להעביר את הנלמד?
האם אראה תוצאות מייד?
יש להם כמה שאלות, אני מרמזת…
תלמידים שצריכים הכוונה,
אני אליי קוראת.
מתחילים מאל"ף, לאט לאט.
שאלה שאלה,
בלי להתייאש.
"אין לי כוח", לפעמים הוא טוען,
ואני יודעת שעליי להתעקש.
התוצאה – מצדיקה את עצמה.
בעיקר האור על פניו
כשהוא מקבל את המבחן,
וציונו – מצויין…
ישבתי לילה נוסף,
בדקתי מבחנים.
עסוקה הייתי
לפענח גם את הכתבים.
לבסוף…
העברתי לדו"ח
סיכמתי הכול.
למחרת מחלקת את המבחנים,
מחמיאה בקול.
לא שוכחת לכתוב דוחו"ת מפורטים
התנהגות, התקדמות, תלא"ות וחיזוקים.
ישיבות פדגוגיות
לימוד והעמקה
השתלמות והתקדמות –
אין סוף להעצמה…
ובכל זאת
אני
שקופה.
אשת הצללים.
מולך, לפעמים, אני נאלמת דום.
אין לי מילים.
את
לא רואה דבר,
אולי לקית בעיוורון.
את רואה
רק את מה שחשבת לראות,
אולי בדמיון.
נגשת אליי,
הטחת ביקורת קשה.
לרגע לא חשבת
איך אני מרגישה.
לא ידעת מתי הלכתי לישון,
לא ידעת שקמתי עם אור ראשון
ובכל זאת
אני
שקופה.
אשת צללים.
מול גערותיך
נעלמו לי המילים.
לא.
לא את היא זו
שממנה אני מצפה.
יש אחד בשמיים
שיודע הכול.
אצלו
אני לא
שקופה.
אני לא
אשת צללים.
אצלו
אני
"מלמד דרדקי"
היקר באנשים.
אצלו –
נרשמת כל פעולה.
ורק אצלו-
משכורתי שלימה.
ואוו, כל הכבוד!
[-והמלצה קטנה תדאגי גם לעצמך בבקשה]
כי אני למדתי כבר אם אין אני לי מי לי…