שלום לכולן,
רציתי להתייעץ איתכן לגבי הקניית הרגלי סדר וניקיון אצל ילדים.
יש לי 6 ילדים בגילאי 0-9.
אני מרגישה בבית כמו שוטר- כל הזמן עסוקה בלהעיר לילדים על הבלגן.
למשל, איסוף משחקים- כמעט תמיד זה קורה רק אחרי שאני קוראת להם לאסוף אחרי שהם כבר סיימו לשחק והלכו לענייניהם. אחרי שכבר אספו, לא החזירו למקום.
הם אכלו סוכריה/איגלו- העטיפה על הריצפה.
פתחו את מגירת הירקות במקרר- המגירה נשארה פתוחה.
לפעמים אפילו שוכחים להוריד מים בשירותים.
בכלל, הם כמעט אף פעם לא זוכרים להחזיר חפצים למקום.
אני חושבת שזה נורמלי שילדים מדי פעם שוכחים ומבלגנים, אבל כאן זה נראה לי כבר ממש מוגזם. בחלק מהדוגמאות מדובר על דברים שלא צריך בכלל לדבר עליהם, הם פשוט אמורים אוטומטית לעשות אותם בלי תזכורות.
כדי להתמודד עם זה, ולנסות לגרום להם ללמוד להבא איך להתנהג- אני אוסרת עליהם מאותו עניין (למשל, אחרי שהם זרקו את העטיפות על הריצפה, נתתי להם עונש של שבוע בלי איגלו בכלל)
אני לא מרגישה שזה עוזר בדר"כ, וגם גורם לי להרגיש רע עם עצמי. זה גם יוצר אווירה לא נעימה בבית של גערות ועונשים כל הזמן.
מצד שני, אני לא חושבת שאפשר להמשיך להתנהל בצורה הזאת. גם אם אני אתאמץ לחיות בצורה הזאת, אני חושבת שהתפקיד שלי כאמא זה להכין אותם לחיים ולדאוג שיהיו בני אדם שאפשר לחיות איתם.
מה עושים?
אני גם באותו סירה
א-ב-ל
אין כזה דבר דברים שלא צריך בכלל לדבר עליהם, הם פשוט אמורים אוטומטית לעשות אותם בלי תזכורות.
ילדים צריך ללמד אותם הכל,
כמו שברור שצריך ללמד אותם ללכת לשרותים , להתקלח, כך צריך ללמד אותם להוריד את המים, לזרוק לפח, לאסוף משחקים,
אני חושבת שיותר כדאי לעשות מבצע בבית על כל הדברים האלו כדי להכניס אותם להרגל
אך חשוב מאוד שכל פרט ופרט ירשם ברור ולא משהו כללי של בית מסודר ונקי
מה יש לי להגיד?
שאני חווה את זה על בשרי
יום יום…
ילדים גדולים יותר… בת בת 13
ובנים בגילי11-6
אין לי מה לעשות רק לצעוק ולצעוק …
לפעמים אפילו שוכחים להוריד מים בשירותים.
צחקתי
אצלי אף פעם הבנים לא סוגרים מים…
מזדהה מאד ומחכה לתובנות
באמת אין דבר כזה:"דברים שלא צריך בכלל לדבר עליהם, הם פשוט אמורים אוטומטית לעשות אותם בלי תזכורות."
ילדים הם דף חלק שאת אמורה ללמד אותם ה-כ-ל.
גם אצלי שוכחים את הדברים הללו(המעניין אצלי שהם יודעים שלא משליכים על המדרכה ברחוב עטיפות ומחכים לבית אבל בבית הם לא זוכרים את זה תמיד….)
זה לומר שוב ושוב,את יכולה לתלות שלט מאיר עיניים:לא לשכוח למשוך את המים/תזכורת אחרת,
מבצעים של סדר וניקיון.
אולי במקום עונש את צריכה להפוך את זה לחויה,
לדוג:ציינת שנתת עונש על זריקה של עטיפת איגלו לרפצה?במקום זה במקום שכל אחד בוחר צבע,את מה שהוא אוהב לומר להם,מי שרוצה מחר לבחור צריך להשליך לפח ומי שישכח לא יוכל לבחור,
או מי ששכח לזרוק מחר יצטרך לשבת לידי ולאכול(לודא שהוא זורק לפח)/מחר ספיצפית לא יקבל.
וואו,
מרגישה כאילו אני השארתי את השאלה…
אני חושבת שבגלל שלי עצמי אין את זה, אז אני לא מצליחה להנחיל את העניין הלאה.
אחרי אינספור מבצעים ודברים, אין לי פתרון,
הלוואי שאמצא.
יש ליעל זלץ מיני קורס איך לגרום לילדים לקחת אחריות או איך להאציל סמכויות.
גם אני בדיוק עם אותם גילאים!
ועדיין יש הרבה תזכורות אבל גם יש הרבה דברים שעובדים..
אם את אוסרת איגלו ושוב מביאה הם עדיין לא זורקים לפח??
דווקא אצלי זה ממש עובד..
אני מתזכרת המון לזרוק לפח! במיוחד בחוץ (חושבת שיש בזה הרבה חילול ה') בדיוק היום 2 הבנות שלי לקחו תפוח מהצהרון וחזרנו ברגל והם כבר התחילו לאכול ואז אני רואה שאחת הבנות בלי תפוח, שאלתי אותה איפה התפוח? היא אמרה לי "זרקתי" שאלתי איפה? והיא אמרה בפח.. אבל זה כי אני חופרת להם! גם בשבתות שאני מביאה חטיפים ודברים אני מדגישה לזרוק עטיפות לפח וזה דיי חודר אליהם (אם אני מזהה בבניין עטיפות של ממתקים שהבאתי לילדים שלי אני שולחת אותם לזרוק לפח)
ואם אני רואה רישול בזה אז אני לא מחלקת משהו (לא באווירה של עונש אלא באווירה של סיבה ותוצאה..)
אני גם אומרת שבסוף יום אני מעבירה מטאטא בבית ומה שנשאר על הריצפה הולך לפח (מדי פעם בדברים שחשובים גם לי אני מרימה אבל הרוב אני באמת זורקת ולא אכפת לי!) והיום הם לאט לאט כבר דואגים לדברים שלהם יותר..
גם להוריד מים בשירותים יש לי בעיקר ילדה אחת שצריכה תזכורות ודווקא יש פעמים שהיא כן זוכרת (וזה קרה רק אחרי שקלטתי שבעיקר היא לא מורידה מים והתחלתי לתזכר אותה)
האמת שזה לא קל! אבל לאט לאט יש דברים שנכנסו להם אוטומטי..
ככל שתתמידי בזה זה ייכנס!
הרגלתי אותם גם שבימי שישי מסדרים את החדר לכבוד שבת (כל אחד מקבל משימה, אחד מרים כביסה, אחד נעליים, אחד משחקים וכו'.. לפעמים אני מדרבנת ואני נותנת ספרי וסמרטוט לנקות דלתות/חלונות והם מתלהבים מזה!)
כל הרגל בהתחלה דורש ממך יותר ועם הזמן הם יותר מקשיבים.
הדגש הוא לעשות הכל באווירה של סיבה ותוצאה ולא כעס ועצבים
כמו שכתבו כולם… זה קורה אצל כולנו וצריך להיות נודניקים ולחפור. אני התחלתי לאחרונה לקחת כל שבוע פרוייקט שבועי שאני מודיעה לילדים בתחילת השבוע על מה עובדים השבוע, נגיד בגדים בסל כביסה. ואז באותו שבוע אני סופר עירנית כשהם מתלבשים ולהעיר ולהזכיר רגע לפני ולוודא שזה קורה. (אם אכנס לחדר רק אחרי רבע שעה ואזכיר זה פחות אפקטיבי, אבל אם ילד שכח אני מחזירה אותו להרים ולא עושה בעצמי) וכמובן גם מצרפת במילים טובות והפתעות כשצריך. איזה נעים עכשיו בחדר כשהוא מסודר, מחר יהיה לך גרביים שאתה אוהב כי שמת הכביסה…
אני ממש חושבת כמו חני שהמנוע הוא סיבה ותוצאה, או יותר מזה- סדר יום. אני לא מענישה על סדר כמעט (הגדול שלי עוד לא בן 5), אבל מרגישה שיש יחסית הרגלים (מתפשטים ומורידים לסלסלת בגדים לאמבטיה, מסדרים את המשחקים כל יום בלי פספןסים.. אפילו לעיתים מסדרים מיטה, פיגמות שמים במקום וכו) קודם כל אני מתזכרת המון, לא במקום רע, אלא פשוט טכני.. דבר שני הכי חשוב- זה פשוט הרגל של מה בא אחרי מה.
אצלי אין ארוחת ערב עד שהכל מסודר. לא עונש! אלא רק תבנית של סדר יום. כשהילד לא מסדר , אני מזכירה לו שחבל עוד מעט כבר יקבלו חביתה טעימה, והיא תתקרר לו, וכו
כנ"ל- חוזרים הביתה- הר בה פעמים מבקשים עוגיה וכו- אבל רגע- בטח אני מביאה לך, רק תשים כבר את התיק במקום, והנה אני מביאה את העוגיה הכי גדולה.
בנוסף, כשאני מנגישה להם והם יודעים מוגדר מה המקום, והוא זמין (לפני האמבטיה מניחים את הסלסלאות כביסה לפניהם..) אז באמת אין סיבה לשים את הבגדים על הרצפה ולא בסלסלה..
בספר איך לדבר שהילדים יקשיבו יש טיפ שממש עזר לי
לא להכביר במילים פשוט לומר- אסתי העטיפה לפח וכו' ולתת לה את העטיפה כדי שתזרוק וכו
יש ילדים שלוקח להם זמן לקלוט ויש ילדים שלא אבל זה תלוי בך כמה זמן וכח יש לך להשקיע בזה
זה דברים שצריכים לימוד ותרגול……. במיוחד אם עד עכשיו לא עמדת על זה
לא כדאי לך להשקיע על הכל זה מידי הרבה. יש דברים שיעברו עם הגיל אז חבל על האנרגיות…… וגם לא כדאי לדאוג על העתיד יותר מידי רק על הרגע מה שנראה לך חשוב
מצטרפת!
אחרי שכבר הם מכירים את הכללית בבית, לא צריך יותר מדיי מילים.. ואפילו אפשר לקרוא בשם של הילד ולהצביע על התיק שלו והוא כבר יבין לבד שהוא צריך לשים אותו במקום (אגב בגיל הקטן 3-5 כזה, אפשר להצביע כמה פעמים לכיוון הפעולה כגון לכלוך שזרק בריצפה, כביסה שצריך להכניס לסל, משחק שפיזר.. ועם מבט רציני על הילד ובסוף הילד עושה! אפילו שבהתחלה ממש מתעלם או מתעקש לא לעשות..)