שלום לכולן,
רציתי להתייעץ איתכן לגבי הקניית הרגלי סדר וניקיון אצל ילדים.
יש לי 6 ילדים בגילאי 0-9.
אני מרגישה בבית כמו שוטר- כל הזמן עסוקה בלהעיר לילדים על הבלגן.
למשל, איסוף משחקים- כמעט תמיד זה קורה רק אחרי שאני קוראת להם לאסוף אחרי שהם כבר סיימו לשחק והלכו לענייניהם. אחרי שכבר אספו, לא החזירו למקום.
הם אכלו סוכריה/איגלו- העטיפה על הריצפה.
פתחו את מגירת הירקות במקרר- המגירה נשארה פתוחה.
לפעמים אפילו שוכחים להוריד מים בשירותים.
בכלל, הם כמעט אף פעם לא זוכרים להחזיר חפצים למקום.
אני חושבת שזה נורמלי שילדים מדי פעם שוכחים ומבלגנים, אבל כאן זה נראה לי כבר ממש מוגזם. בחלק מהדוגמאות מדובר על דברים שלא צריך בכלל לדבר עליהם, הם פשוט אמורים אוטומטית לעשות אותם בלי תזכורות.
כדי להתמודד עם זה, ולנסות לגרום להם ללמוד להבא איך להתנהג- אני אוסרת עליהם מאותו עניין (למשל, אחרי שהם זרקו את העטיפות על הריצפה, נתתי להם עונש של שבוע בלי איגלו בכלל)
אני לא מרגישה שזה עוזר בדר"כ, וגם גורם לי להרגיש רע עם עצמי. זה גם יוצר אווירה לא נעימה בבית של גערות ועונשים כל הזמן.
מצד שני, אני לא חושבת שאפשר להמשיך להתנהל בצורה הזאת. גם אם אני אתאמץ לחיות בצורה הזאת, אני חושבת שהתפקיד שלי כאמא זה להכין אותם לחיים ולדאוג שיהיו בני אדם שאפשר לחיות איתם.
מה עושים?
יש כאן המון תגובות חכמות.
באופן כללי נראה לי שרוב האימהות יזדהו..
מוסיפה הסתכלות נוספת:
יכול להיות שסדר היום שלך ושל הילדים נורא עמוס וצפוף ככה ש"אין להם זמן לסדר"? ולך אין זמן לבקש שוב ושוב בנחת?
כי שמתי לב אצלי, שבימי "בטטה" שבהם אני מחליטה שלא עושים כלום מיוחד, מבחינת הילדים:
לא הולכים לגינה/ חברים
לא אופים יחד
לא מבקרים את סבתא
ומבחינתי- לא מסתערת בניקיון או כביסות.
סתם יום רגיל שנמצאים בבית, בימים כאלו הם פנויים רגשית, ושמים לב לדברים שציינת, וגם לי יש סבלנות שוב ושוב לבקש.
ויותר קל לשמור על סדר.
גם לא רואה רע להכריז-
אם תוך 5 דקות הרצפה של הסלון פנויה- אני מחלקת שוקולד, או כאלה..
לגבי צביעה וקשקוש על הקירות- אחת הבנות שלי ממש הגזימה בענין הזה. יום אחד כשבעלי ראה אותה שוב מציירת על הקיר (בת 5) הוא הודיע לה שאת הצבע החדש לקיר הוא הולך לקנות מהדמי פורים שקיבלה מסבא.. היא הייתה מאודדדד עצובה מזה. אבל הפסיקה לצייר על הקירות..
ממש ממש נכון!
בדיוק ככה אצלי.
וזה מאד טוב לילדים ולי.
ואני גם ככה כן מצליחה להטמיע בהם הרגלים טובים בימים שאפשרי.
לפני הכל רוצה לנרמל את התופעה
ילדים מתחת לגיל 9 לא אמורים לדעת כלום
על כל הרגל צריך לעבוד
נכון שיש ילדים שזה יותר קל להם וטבעי להם,כנראה אצלך זה קצת יותר מאתגר
אולי כדאי בשלב ראשון לנסות להרגיל אותם לדבר אחד(מה שהכי קשה לך או מה שהכי קל להם)
לשים דגש רק על זה
להסביר את הראציונל שמאחורי המעשה ואח"כ לתזכר ולצ'פר
ומבחינת סדר בבית
נראה לי מאד מתיש כל היום לסדר
אפשר להחליט על זמן קבוע ביום בו מסדרים כ10 דקות כולם יחד או שכל אחד אחראי על איזור מסוים או כל אחד אוסף את חפציו
תראי מה מתאים לך
ולהתמיד בזה עד שיתרגלו וגם אז אל תצפי שיעשו את זה מעצמם
אם ישמעו בקולך ויסדרו זה גם יפה מאד
יש עוד הרבה טיפים לסדר ונקיון אבל נראה לי זה הבסיס
מצטרפת לעמוד כל פעם על משהו אחד.
אצלי למשל כשהקטנים לא זוכרים לסגור את הדלת של השירותים כשהם יוצאים, כל אחד בתורו היה צריך תזכורת אחרי כל פעם, אחרי שבוע שבועיים זה כבר קורה בלי תזכורת ואז אפשר גם לעבור ללהוריד את המים…
1. שתדעי שמאד קשה לנו להטמיע הרגלי סדר ונקיון כי אנחנו טובעים בתוך ים משימות שרודפות אחרינו ואנחנו חוזרות לבית מהעבודה ושום גמד לא ניקה אחרינו את הבית שיצאנו ממנו בסערה. ואנחנו עצמנו רעבות ועייפות ועוד שיירה של ילדים שגם רוצים הכל ומייד ועכשיו. ותוסיפי תינוק יונק ברקע אם יש ומסיבה או אסיפה פה ושם שצריך למהר להתארגן אליה ועוד הר של משימות שנוחתות לנו על הראש אחת אחרי השניה בלי שהצלחנו לנשום בין גל לגל.
איך בדיוק נצליח לשים לב באותם רגעים לילד שזורק את האיגלו שנגמר על הריצפה? איך נראה את הילד שהתחיל משחק ועבר למשחק השני בלי לאסוף? הילד שיצא מהשרותים ולא פתח את המים? הילדה שהוציאה כמה דברים מהילקוט והשאירה אותם על הריצפה?
אז יש הדרכות הורים מועילות באמת להרגלי סדר ונקיון וזה חשוב למי שאין לה בעצמה את ההרגלים האלה.
וגם נותנים שם רעיונות ועצות באמת טובים וזה עוזר.
אם תוכלי להצטרף להדרכה כזו ואפילו להקשיב לקו חינמי זה יכול לעזור לך.
אבל מי שכרגע עם 6 ילדים מ0-9 והיא עובדת בעבודה נוספת חוץ מהבית ואין לה עזרה יומיומית לא יעזור לה שום עצה!
אישה היא לא מלאך.
גם אם היא יודעת את כל הכללים, אין לה כח לבצע אותם!!!
תביני את עצמך ובאיזה מקום את עומדת.
אני אחת מסודרת מאד מהנשמה, וכשהיו לי רק 3 ילדים מתחת גיל 6 הלכתי לאיבוד!!!! לא עזרו לי כל שנות החסד שהייתי מתוקתקת ומסדרת לאחרים פשוט לא עמדו לי הכוחות לנהל את הבית. כשהייתי חוזרת מהעבודה גמורה לבית, לילדים.
רק התחננתי שתהיה לי חצי שעה של מנוחה לשים את הראש על הכרית וגם זה לא התאפשר. לא היצה לי עזרה.
אז שרדתי את היום עם הילדים עד שהלכו לישון ועד שנרדמתי בעצמי.
היום אני במצב אחר לגמרי, הילדים גדלו ועוזרים מאד מאד ואני יכולה לנוח קצת צהריים ואני יכולה לנהל את הבית ולחנך את הילדים לסדר ונקיון ולהסביר וללמד.
ולא לקחתי שום סדנא ושום יעוץ כי יש לי את זה בדם.
ועוד משהו
בבקשה אל תרימי את הקול על הילדים. הם לא אשמים במצב ההזוי שאנחנו נמצאים בו.
זה לא חינוכי. זה לא מחנך אותם לכלום.
דברי חכמים בנחת נשמעים.
תלמדי אותם לשלוט בעצמם על ידי שתשלטי בעצמך כל פעם שבא לך לגעור ולצעוק ואת לא עושה את זה.
תבקשי בנחת שוב ושוב כשיש לך כח "שים בבקשה במקןם" "תפתח את המים" " תאסוף את המשחק"
נכון שזה קשה. אבל גם זה שריר שככל שמאמנים אותו הוא נהיה חזק יותר ובע"ה את תראי שהילדים יהיו רגועים יותר בגלל שאת רגועה.
ההכנה לחיים החשובה ביותר זה חינוך למידות טובות וערכים ואת זה הם לומדים דוגמא אישית מאיתנו!
תשובה מדהימה!
תודה נהנתי
תודה,
כל כך נכון וכל כך נותן כח!
וואו תודה!
אני מעתיקה ומעבירה הלאה, ברשותך
כנראה אנחנו לא תמיד זוכרות הכל מאז…
אבל יש מצב שהיינו בדיוק אותו דבר בגיל הזה:-)))
השנקל שלי הוא לבוא בהפוכה
תמיד לארוב בשקט לזמן שכן זוכרים את הכללים ודוקא אז לדבר על זה
לא לדבר רק כשדברים לא קורים אלא בעיקר כשכן!
ראית את הילדה זורקת לפח? תתלהבי בקול
שמעת אותו מוריד את המים? תצייני את זה לחיוב
זה עובד פי כמה!
גם על הילד שעכשיו זכר מה עושים
וגם האחים/ות ששומעים ורוצים להתחבר להצלחה
על הדרך שומר על אוירה טובה ותחושת מסוגלות לכולם
(כולל לך בעצמך3>)
רעיון טוב!
אהבתי
כמה דברים שמאוד עוזרים:
שימי תזכורות, עדיף בתמונות, תלויות בכל מיני מקומות בבית למשך תקופה.
על המקפיא: תמונה של עטיפת איגלו ופח.
בשרותים על הדלת: רצף פעולות: הורדת מים, שטיפת ידיים.
אחרי אמבטיה: הכנסת בגדים לסל, תליית מגבת, ניגוב רצפה.
רצף חזותי שהופך לפעולה בסוף יהפוך לאוטומציה.
תשתמשי בAI. אולי בשביל זה הקב"ה ברא את זה……
ואם את מהלא משתמשות, אשרייך- פשוט תציירי.
עוד משהו שעוזר:
קצת סדר יום.
נכון שזה לא מוסד אבל כן אפשר לתחום קצת.
לדוג': בשעה 6 מתחיל ערב, אי אפשר לעשות כלום בלי לאסוף קודם.
כשהכל אסוף אפשר לאכול ארוחת ערב, אפשר לקרוא וכו'
לגבי מבצע:
המבצעים הכי יעילים הם מבצעים משפחתיים, ככה האחים תומכים אחד בשני כשלאחד קשה השני משלים אותו, מרויחים גם ערבות והדדיות.
הפרס משפחתי.
איך? לדוג': כל יום ב6 אני בודקת אם הרצפה מפונה.
אם הרצפה מפונה מקבלים נקודה.
אחרי שבועיים- חוויה נחמדה לכל המשפחה ביחד.
בהצלחה!
לגדל ילדים קטנים זה לא נקי ולא מסודר.
יסלחו לי שוחרות הניקיון והטיפ טופ.
לסדר ולניקיון בגילאים האלה יש מחיר.
לא אמרתי התעלמות מוחלטת אבל כדאי להתאים את הציפיות.
ולא לפתח חרדות בקשר לעתידם- מה יהיה כשיגדלו.
אי אפשר לגדל שיירת ילדים קטנים וצפופים, וגם לעבוד, וגם הבית לא טירה מרווחת בלשון המעטה.. וגם לחיות בימינו עם שפע אין סופי של חפצים שמתנקזים לבית במסלול חד סטרי,
זה לא באמת מציאותי.
אפשר לקבוע חצי שעה בערב שמסדרים את הבית
או ניקיון משמעותי לפני שבת וכדו
אבל אף פעם לא באמצעות הערות, איומים, עונשים , ביקורת ואשמה.
ילד צריך לגדול מתוך תחושה שהוא טוב, רצוי ואהוב
וביקורת תכופה מורידה מכל זה.
אם בכל זאת, אנחנו רוצים הרגלים טובים, כדאי לבחור משהו אחד לתקופת זמן מסויימת ולהחמיא לכ למי שמצליח לעמוד במשימה. ולהחמיא מילולית.
לצעקות והערות אין ערך וגם לא תועלת. אולי הפחדה..
מה גם שבדרכ זה רק התסכול שלנו מהמצב, מהעייפות, מהצפיפות וכדומה.
הרבה נחת מהילדים ומהדרך..
אפשר להוסיף הומור בבקשות הסדר שלנו. אני למשל יכולה לומר: הריצפה כאן בוכה כי יש כאן ילדים שחשבו שהיא פח אשפה. מי שלא שומע את הבכי של הריצפה שירים יד. בד"כ תמיד יש את הצוחקים שמרימים את האיגלו ומשליכים לפח, הטיפוסים האדישים יותר קולטים עם הזמן ומחקים את אחיהם כי זה כבר נהפך להרגל משפחתי טוב.
או: הגמ"ח לבגדים משומשים אמור להיות בסל באמבטיה, איך הוא מתגלגל כאן על הריצפה? פעם-פעמיים, אפילו אותה בדיחה שחוזרת על עצמה. הם קולטים ועושים מה שצריך והכול ברוח טובה.
יש בדיחות שאני רק מתחילה אותן והם כבר ממשיכים וצוחקים תוך כדי איסוף עטיפות או בגדים. למשל: הגמ"ח לבגדים… ואיזה ילד צועק: משומשים נמצא באמבטיה. אנחנו יודעים אמא, מיד אני מרים.
אמא חמודה
איך אתם מסתדרות עם איסוף משחקים?
הילדים משתעממים ואני רוצה להוציא עוד משחקים
אבל צריך ממש לעמוד עליהם שיאספו
האם יש זמן קבוע לאיסוף?
ולמי יש כח לעמוד עליהם שיאספו? אין לי כח לזה
אם אני מחלקת משהו ישר אוספים, אבל לא נראה לי שזה חינוך טוב
יש זמנים קבועים כמו נגיד במוצאי שבת שאז יש הרגל קבוע אצלי לאסוף
אבל חוץ מזה אני די אבודה מול כל המשחקים
הבכור שלי בן כמעט חמש ואחריו עוד שתי בנות
הם באמת קטנים עדיין
גם שלי בגילאים האלה, ורק לאחרונה זה מתחיל להשתפר יותר.
הקטנות כנראה לא עוזרות מספיק, ולהפיל הכל על הגדול לא פייר וקשה לו.
צריך פשוט לעזור להם בכל אופן אצלי לא רואה אפשרות אחרת.
אפשר לעשות את זה בצורה משחקית: עכשיו כל אחד אוסף עשרה חלקים (ולא אחד יותר! רק 10: )
או אחד את החלקים הצהובים ואחד את הירוקים
לפעמים אני נותנת להם שקיות והם אוספים הכל בבלגן בפנים. הם נהנים מזה ולפחות הרצפה מסודרת, ואחר כך קל לי למיין את זה על השולחן בלי להתכופף.