אמא לADHD? יוזמה מעניינת בשבילך!
שלום אמא יקרה ומסורה,
אני לאה פרידויצר מנהלת 'דופה' – מרכז להנחיית הורים לילדי קשב (לשעבר בעזר מציון).
אנ יודעת שכול האימהות מתוסכלות מהחופש המאולץ הזה,
מהקריעה בין העבודה שממשיכה להיות חיונית, לבין המסגרת החינוכית….
אבל אצלך זה מאיים שבעתיים, ומי שלא חוותה, לא תבין את זה 😐
אני יודעת כמה לא פשוט להיות עם ילד קשב, בבית לאורך כל היום.
זה מאתגר, הוא צריך מלאי של תעסוקות ריגושים, יש התפרצויות וכו'
והחלטתי, לתת לך את האפשרות לייעוץ כאן ללא תשלום –
בכל מה שיכול לעזור לך!
את מוזמנת להעלות את השאלה שלך כאן בתגובות לשאלה, ואשתדל לענות לך אי"ה בהקדם.
מחכה לך : )
לאה
היי לאה שמעתי שיש לך ניסיון במקרים מורכבים
ואיזה כיף לשאול אותך כאן באנונימיות
אני שואלת לגבי ילד בן 8 ADHD עם טיפול תרופתי
לגבי שינוי תרופה שנצטרך
כאילו הגוף התרגל ושוב לא נראה שהוא נוטל את הכדור,
וההתלבטות היא שאין חיידר בתקופה זו אז לא יוכלו לראות כמה זה אכן עובד…
איך אפשר לבדוק כזה דבר?
רחל יקרה שמחה לענות לך. ראשית התופעה שאת מתארת שכאילו הגוף התרגל לכדור והשפעתו ירדה- מאוד מצויה בטיפול קשב, וההתלבטות נכונה בהחלט. ואסביר: תקופת הלימודים שבין פורים לפסח גם בשגרת לימודים רגילה- שונה לחלוטין בעקבות השפעת הסוכר וצבעי המאכל שבממתקים שילדים כ"כ נהנים מהם בתקופה זו, הערכתי גם לשמוע את זה בישיבת צוות באחד החיידרים, שהמנהל הודיע להורים שלא יחליפו שום תרופה או מינון לקשב בין פורים לפסח כי מבחינתו רוב הילדים היפרים ותוססים בתקופה זו. אז כך שגם אם יחליפו כדור או מינון- התוצאות לא יהיו אותנטיות אז עכשיו זה באמת לא הזמן.
בתקוה שעזרתי לך,
בברכה
לאה פרידרויצר
אני שואלת לא קשור לתקופה של פורים
וכל הממתקים, כי אצלינו בכל מקרה לא אוכלים את הממתקים האילו ככה בחופשי.
איך יודעים מתי באמת נכון לפנות להחלפת מינון הכדור?
לא קשור דווקא לימים האלו, אבל אשמח לעצות עם ילד שיש לו ADD, והוא שוקע בחלומות ארוכים בהקיץ…
בחיידר דווקא בסדר, הוא אוהב ללמוד ומסתדר,
אבל ההתארגנות בבית קשה…
לבישת בגדים בבוקר, פיג'מה בערב ובין לבין – הכל לוקח שעות, לפעמים הוא אומר לי: אמא תעזרי לי לא לחלום…
הוא לא לוקח ריטלין ודומיו כי הוא מסתדר טוב בחיידר, וגם עם החברים. קשיי ההתארגנות זה בעיקר בבוקר ובערב.
אשמח לעצות!
אציין שהיינו בקוגפאן, המפגשים עצמם היו חווייתיים לילד, אבל הטיפול בכלל נתן כמה כלים לא משמעותיים שלא נשאר מהם כלום לטווח ארוך.
מנסיון של שנים ב"ה והורים שמעידים שהבוקר והערב השתנו לחלוטין ואמהות מלאות סיפוק- אשתף אותך למרות שאינני יודעת בן כמה הילד, ועדיין- מוזמנת לקחת ולשפץ ביצירתיות שלך את הרעיונות, אז דבר ראשון הנאה יוצרת פעילות מיטבית של שני חלקי המוח ביחד ואז הילד יותר מפוקס אז המפתח הראשון הוא, להפיץ את האור שלנו ואנרגיות חיוביות מסביבנו, בוקר טוב מלא שמחה וחיוך ומילה טובה על הדבר הכי הכי קטן שאצליח למצוא על הילד, למשל אני שמחה ששמרת על שקט, שהקטנים יכלו להמשיך לישון או כל דבר שיכול להעצים אותו./ איזה יופי שהבגדים שלך נשארו מסודרים על הכסא ועכשיו קל לך למצוא אותם.(נכון שהיה יותר "יופי" אם הבגדים כבר היו עליו- אבל חשוב למצוא משהו טוב להעצים אותו.)
שעון חול, טיימר או מנגינה/שיר ועד סופו- החולצה כבר צריכה להיות עליו עם הכפתורים סגורים או מה שיהיה- תכנני מראש. בסיבוב שני- המכנסיים וכן הלאה.
אגב,גם בקריאה עם ילדים ADD שקוראים באיטיות- שעון חול או טיימר עוזרים.כאן לא הייתי בוחרת שיר או מנגינה כי יוציא אותו מהריכוז.
בבוקר- ילד שמוכן בזמן – מקבל צ'ופר קטן אפילו בהפתעה. אפשר להכריז שמי שיוצא בזמן מקבל…
שימי לב- בהפרעת קשב ילד צריך לקבל משהו מיידי ולא בהבטחות לאח"כ.
מאוד אהבתי, באחת הקבוצות אמא סיפרה שהיא מכריזה שב7:30 היא יוצאת עם הרכב, מי שמספיק- היא לוקחת אותו בשמחה, מי שמאחר נאלץ לחכות לאוטובוס או ללכת ברגל והיא יוצאת בדיוק בזמן אז הם לומדים להזדרז.
דרבון לערב: אם הילד צריך להיות במיטה ב8:00- בשמונה אני מתחילה את הסיפור, מי שלא במיטה- מפסיד.
בהצלחה רבה
לאה פרידרויצר
תודה על האפשרות לשאול
אני שואלת עם רחמים עזים על ילד ADD
אני מרגישה שכל יום הוא נולד מחדש
כל כך קשה לו עם נהלים והרגלים
הוא כל יום מחליט שממחר..
אבל, מחר הוא שוכח!
אפילו עם החברים בחברה אני מרגישה שהוא כל כך רוצה
מסיק מסקנות כל כל יפה בקודים חברתיים
אבל למחרת שוכח!!!!
משהו שם לא מסונכרן?
הוא מתוסכל , ואני בשבילו
הוא כל כך רוצה להיות טוב
אבל כל יום מרגיש שמתחיל מחדש…
יש לזה פיתרון?
אמא יקרה,
מה שאת מתארת מוכר מאוד אצל ילדים עם הפרעת קשב.
הרבה פעמים הילד מבין מצוין מה מצופה ממנו ואפילו רוצה להשתנות, אבל ברגע האמיתי זה לא נשלף לו.
הקושי קשור למה שנקרא תפקודים ניהוליים, ובעיקר לזיכרון עבודה – היכולת להחזיק מידע בראש תוך כדי פעולה.
לכן ההבנה של אתמול לא תמיד מגיעה בזמן הנכון היום.
מה שעוזר לילדים כאלה הוא פחות הסברים ויותר תזכורות חיצוניות:
פתקים קטנים,
סימן מוסכם ביניכם
משפט קצר שחוזר על עצמו.
מניסיון בעבודה עם הורים לילדים עם הפרעת קשב, כשנותנים למוח את העזרים הנכונים -הילדים בהחלט יכולים להתקדם יפה.
בהצלחה
לאה פרידרויצר
אנחנו על סף טיפול תרופתי
ומעניין אותי ממש לשמוע ממך
האם יש אמצעים טבעיים שיכולים לעזור
או לחילופין
מאכלים שאם לא נאכל אותם אפשר למנוע את בעיית הקשב
שהרי אומרים שהתזונה גם של הילד
וגם של האמא לפני הלידה היא אחד הדברים הכי משמעותיים שמעלים דרסטית
את הפרעות הקשב בילדים?
השאלה שלך מראה על אמא אחראית שמעונינת לעשות את המקסימום למען הילד שלה, אמנם בשלושים שנה האחרונות היו פרסומים של כל מיני דברים טבעיים שעזרו ועשו פלאים בהתחלה ובסופו של דבר הפסיקו לעזור, מלבד אומגה 3 שצריך ממנה כמות גדולה מאוד ועקבית בכדי להגיע לשינוי ועדיין אי אפשר להשוות בין התוצאות שלה לעומת תרופות הקשב. רק שהיא כלי אחד בתוך שילוב צרכים של מה שאין לנו כ"כ עכשיו…ויכולים להקל על ההפרעה:
שגרה ברורה
ושינה מסודרת,
פעילות גופנית
ותזונה מאוזנת
מה שברור הוא, הדברים שאם לא נאכל אותם אפשר למנוע בעיית קשב- כאשר היא אינה נוירולוגית, ובאמת, גם ילדים ללא הפרעת קשב, כשאוכלים מהדברים האלה- נראים חסרי שקט בדומה להיפראקטיבים:
מונוסודיום גלטומט– התבלין שמגיע עם משלוח הפיצה, ונמצא גם בהרבה מהחטיפים. שמעתי שכנה חמודה: "ילדים קניתי לכם פיצה וחשבתי שתתנהגו יפה ובמקום זה אתם משתוללים- מה קורה לכם?!"…
צבע מאכל אדום– על המקלות החמוצים של פשקס באריזה הקודמת היה כתוב על האריזה שצבע מאכל אדום גורם להיפראקטיביות בילדים ואכן כך, מנסיוני וגם מלקוחות שלי, שהעידו שכ-20 דקות אחרי ממתק עם הנ"ל- הילד התנהג כהיפראקטיבי לחלוטין.ואפילו כאילו שיצא מדעתו…
חלבונים- נוטים להרגיע, הם ממש לא במקום תרופות לקשב, אך גם בילדים מטופלים תרופתית, עדיף לתת את התרופה עם ארוחה עטירת חלבונים.ולדאוג שבאמצע הבוקר יאכלו משהו נוסף עם חלבונים.
ואם מישהיא מצאה שמשהו טבעי אכן עזר לטווח ארוך- אשמח לדעת.
בהצלחה
לאה פרידרויצר
אני נהנית שכולן שואלות שאלות בסגנון הזה, תאמת שממש מעניין אותי התשובות
ואני עוקבת בסקרנות
אבל לי יש שלאה אחרת לגמרי, ומוזר לי שאני הראשונה ששואלת…. איך שורדים!!!!!!
די כבר עם החופש הזה, ו3 ילדים בבית שלוקחים כל בוקר ריטלין
לא רוצה לתאר לכם את הבלאגן שהולך כאן, שונאת למצוא את עצמי שוב מתפרצת
אבל כשיש ילד עם התקפי זעם, ועוד 2 שלא גומרים לריב אחד עם השני
ואני יודעת במאה אחוז שכל השיטות היפות של החינוך לא עובדות בילדים עם קשב
זה פשוט גומר לפעמים ויש רגעים שאני פשוט בוכה מתיסכול.
מה עושים???????????
אהבתי את השאלה, שמביעה בקול את מה שהרבה חושבות בשקט אז כך שחשוב לדבר על זה ואת ממש לא לבד.
אצל ילדים ADHD, העומס הרגשי בתקופה זו מורגש פי כמה, כי המנגנונים במוח שאחראים על ויסות רגשי ושליטה בהתנהגות רגישים במיוחד ללחץ ולשינויים, במצב כזה, התקפי זעם, ריבים בלתי פוסקים בין אחים והתפרצויות של ההורה עצמו- אינם סימן לכישלון חינוכי.
לעיתים זו פשוט מערכת משפחתית שנמצאת מעבר לקצה היכולת שלה.
ולכן בתקופות כאלה המטרה אינה “להצליח להפעיל את כל שיטות החינוך היפות”, אלא לעבור את התקופה בצורה שמגינה על הקשר ועליך כאמא.
מה שיכול לעזור בימים אלו:
1. מחליפים יעד: לא מושלמות אלא יציבות.
הורדת ציפיות זמנית מפחיתה שחיקה הורית ומאפשרת יותר רגעים של רוגע במערכת המשפחתית.
2. “תחנות שקט”במשך היום.
גם אם היום כולו רועש, קחי שתי נקודות קבועות ביום שבהן הכל נרגע, למשל:
קריאה קצרה,
משחק משותף או אפילו
שתיית שוקו/ תה יחד.
עוגנים קטנים של קשר מפחיתים התפרצויות בהמשך היום.
3. הוצאת אנרגיות
ב-ADHD הגוף צריך לזוז כדי שהמוח יירגע.
קפיצות,
ריצה קצרה בחצר,
שליחויות קטנות בבית
עם ילדים גדולים יותר- פעילות גופנית כמו שכיבות שמיכה וכד'- יכולים בהחלט להרגיע.
גם משחק פיזי יכול להפחית משמעותית התקפי זעם וריבים בין אחים.
4.מחלקים את היום למקטעים קצרים
פירוק משימות ליחידות קצרות מפחית עומס רגשי ומגביר תחושת מסוגלות.גם את היום רצוי לחלק ליחידות קטנות: עד ארוחת עשר/ עד הצהריים/ עד מקלחות וכו- המוח חווה יותר שליטה ופחות הצפה.
5. "חיזוק מכוון לרגעים קטנים של רוגע".
כאשר מחזקים דווקא רגעים קטנים של שיתוף פעולה ואפילו לשניות- התדירות שלהם מתחילה לעלות. במקום תשומת לב שמושקעת במריבות, יעזרו משפטים פשוטים כמו:
"שמתי לב ששיחקת בשקט כמה דקות" או
"אהבתי איך עצרת לפני שצעקת" יכולים לשנות בהדרגה את האוירה כולה.
6. לזכור שילדים “מעתיקים” את הוויסות של ההורים.
ככל שהורים מווסתים יותר, יש סיכוי שהילדים יעתיקו אותם. וכן להיפך.
7. לגבי הרגעים שבהם את בוכה מתסכול- זה הכי אנושי שיש.
שחיקה הורית נפוצה במיוחד במשפחות לילדים עם הפרעת קשב, זה לא מעיד שאת אמא פחות טובה אלא שאת אמא שנושאת עומס גדול מאוד.
מניסיוני בעבודה עם הורים לילדים עם הפרעת קשב, אמהות רבות מגיעות מותשות בדיוק מהמקום שאת מתארת – ועם ההבנה והכלים הנכונים הן מגלות שיש להן הרבה יותר כוח ממה שחשבו.
ואולי הדבר החשוב ביותר לזכור:
לא כל יום צריך להיות יום חינוכי מושלם. לפעמים ההישג האמיתי הוא פשוט לעבור את היום, ועדיין להישאר אמא שממשיכה לנסות. הם מקבלים מתנה עצומה של חוסן וכוח לחיים. ואולי ההצלחה האמיתית של היום היא פשוט להחזיק את הבית עוד יום אחד באהבה.
ולך אמא בתוך היומיום המאתגר, עצם זה שאת ממשיכה לקום בבוקר, לנסות שוב, ולא לוותר עליהם – זו כבר הורות אמיצה שמגדלת ילדים עם חוסן אמיתי לחיים.
תודה לאה
יש כאן עוד אמא ששינתה תזונה
וראתה שינוי משמעותי אצל ילדי הקשב?
אין לי כך לכל הטרללת הזאת והאוכל שאני בעצמי לא אוהבת
ובסוף לא לראות שיפור….
שני הורים עם קשב, וילד בן 12.5 גם עם קשב, בזמן מלחמה וגיל ההתבגרות… נהיו הרבה חיכוכים בבית , חוצפה, והתפרצויות. הוא לא רוצה לקחת כדור כרגע. איזה טיפ תוכלי לתת להורים וגם לילד?
אכן זה שילוב מאתגר במיוחד בזמן מלחמה, וכנראה הרבה מהחיכוכים נובעים מעומס של מערכת העצבים בעקבות המצב.
אחד הכלים שעוזר במשפחות עם קשב הוא "עצירת ביניים". מה שאומר,
שכאשר האוירה מתחממת והולכת לכיוון של פיצוץ-
אנחנו עוצרים.
הקהל מתפזר כל אחד למקומו ורק כשמרגישים מספיק רגועים-
חוזרים לשוחח מחדש.
ההפסקה נותנת למוח להרגע
ולקבל החלטות מתוך רגיעה במקום סערה.
טיפ נוסף שיכול לעזור עם מתבגר-
תקשורת של שותפות ולא רק דרישות. כלומר לשבת עם המתבגר ולשאול אותו:
"מה לדעתך יכול לעזור לנו שיהיה רגוע בבית בתקופה הזו"?
ילדים עם הפרעת קשב משתפים פעולה הרבה יותר כשהם מרגישים שמקשיבים להם
ולא שמתקנים אותם, והדבר החשוב ביותר הוא לזכור שבתקופת מתח –
ילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב רגישים במיוחד, אז כך שהתפרצויות יכולות בהחלט להיות
ביטוי להצפה מבלי כוונה להתחצף או לפגוע.
ב"ה הרבה אמהות והורים שמגיעים אלי בתסכול גבוה, ברגע שהם מבינים את מנגנון הקשב
בגיל ההתבגרות- אפשר להפוך את האוירה בבית להרבה יותר רגועה ומכבדת.
ובזה ששני ההורים עם הפרעת קשב בעצמם-
אפשר גם לראות בזה הזדמנות של שיתוף כנה של "אנחנו מבינים אותך מבפנים, ולא רק כהורים". השיח הפתוח עם מתבגרים יוצר אצלם תחושת מסוגלות וקשר לטובת כל הצדדים.
בהצלחה
וואוו 2 הורים עם קשב?
מחזיקה לך אצבעותתתתתתת
אני חושבת שהייתי בודקת מה מרגיע אות
וכנראה ירגיע גם את הילד,
את לא חושבת לאה?
השאלה היא מאוד טובה, אבל אם האמא אוהבת סלט עגבניות- עדיין יתכן והילד לא יכול להסתכל על זה.
ראשית החכמה היא, אחרי שיקוף ואמפתיה- לדבר על "מה ירגיע אותך" / "מה יעשה לך טוב"- עצם השאלה כבר נותנת לילד איזושהיא הרגעה שאיכפת לי ממנו, שאני שותפה לכאב שלו.
ושנית, הדבר הטוב ביותר בכדי להרגיע את הילד זה – להיות הורה רגוע כי הילד חייב להרגיש שיש לו עוגן כשהוא מתפרק.אם ההורה לא מווסת אז איך הילד ילמד להתווסת?!
בברכה
לאה פרידרויצר
ילד שנורא סובל מתופעות לוואי של הריטלין
עצבני ברמות, וחסר תיאבון
האם בתקופה הזאת שבכל מקרה לא לומדים
היית ממליצה לא לקחת? או שחבל על הפיצוצים בבית?
או שיש עניין לא לאבד את הרצף?
היות שהמטרה בטיפול תרופתי לקשב הינה שיהיה את המקסימום השפעת כדור במינימום תופעות לוואי, ולפי מה שאת מתארת- אם הילד נוטל את התרופה אחרי ארוחה טובה וחלבונים בכמות ראויה, ועדיין יש את תופעות הלוואי הנ"ל- נכון לחזור מיד להתיעצות רפואית נוספת.
ובאשר לתקופה עכשיו ללא לימודים- הדבר הכי חשוב הוא שהילד יהיה רצוי וירגיש שייך, והחיבור ותחושת השייכות קריטיים בשביל העתיד שלו, אבל זה לא קורה גם כשמישהוא סובל ממנו.
אישית הייתי עושה מעלות מול חסרונות- איפה יש זמנים יותר רגועים אם בכלל ולפי זה הייתי מבינה מה נכון עד שיש לי רופא.
הצלחה רבה
לאה פרידרויצר
שלום,
הבת שלי בת ארבע לא מאובחנת בכלום מהכרות שלי עם קשב וריכוז כגננת וכבת משפחה שבשני הצדדים כמעט כולם עם קשב נראה לי שיש לה ADD
היא ילדה שכל זמן שיש שגרה והכל מתקתק לפי הסדר שלה היא ילדה קלה ונוחה אבל אם חלילה וחס משהו בשגרה השתנה וזאת למרות שמהכרות שלי איתה אני ממשיכה באדיקות לשמר שגרה גם בתוך הבלאגן, אבל מספיקים השינויים הקטנים וקצת שינויים בשעות השינה (במקום ללכת לישון כל יום בשש וחצי שיניתי את השינה לשבע וחצי (בהדרגה) כדי שלא יקומו לי בשש אבל…
היא בוכה כמעט כל היום, כל דבר קטן מעצבן אותה, מתעוררת מלא בלילה, בקיצור- יורדת מהפסים
לא יודעת אם זה קשור אליך או לא ואם זה בכלל קשור לADHD אבל אולי יהיה לך מה לעזור לי, איך להרגיע אותה בהתקפי בכי ומה לעשות איתה (על סדר יום קבוע בבית אני מאד משתדלת לשמור, כמובן בנתונים הקיימים)
תודה רבה!