איך מעודדים את הילדים לעזור בבית?

נושא מענין באמת, אני עם קטנים אבל באמת רוצה להתחיל כבר מעכשיו
מצטרפת למה שכתבה כבר מישהי, אחריות זה דבר שקצת מורכב ללמד בגיל קטן, ולא כתבת אם זו בת 9 או בן 9 – שזה לפעמים מאוד שונה, וכמובן גם האופי של הילד והאמא משפיע.
אבל הרגלי סדר ברורים אפשר להטמיע, כמו לפנות את השולחן בסוף הארוחה, או לשים דברים במקום בגמר השימוש. זה ענין של הרגל.
וחוץ מזה – לתת הרבה פידבק על עזרה בבית, שזה יהיה חוויה, אנחנו מתקשרים לסבתא לספר לה שהילדה ניקתה כיסאות עם סמרטוט במוצאי שבת, כותבים פתקים לגננת שהיא עזרה לערוך שולחן ולהביא סלטים. וכמובן – שהיא אספה משחקים…

זה לגמרי הגיל שאפשר להתחיל ללמד לקחת אחריות.
הגדול שלי בן 9 ואני ממש מצפה מהם.
המלצותי

• תפקיד על בסיס יומי תוך הדגשת האחריות – כדוגמת סידור המיטה בבוקר. אפילו אם לא מאד חשוב לך שיסגרו את המיטות… בשביל לפתח בהם רגישות ושימת לב לדברים שזזים בבית…
• הכנות לשבת\חג\מאורע משפחתי – בהכנות כאלה אני אוהבת להכניס הרבה התלהבות וכיף ומהאווירה אני מנסה לשדר שעזרה בבית ביום חמישי שישי זה דבר כיף! (וזה באמת הופך להיות כיף לנו) בין חלוקת התפקידים אני מחלקת תפקידי 'אווירה' לדוגמא שירי שבת, או לפני שמתחילים לעזור בואו נעשה ציורים לכבוד ה'XXX' – חצי שעה של ציור ואחר כך האווירה כבר אחרת.
• הרבה פעמים בימי שישי שאני לא באמת צריכה את העזרה שלהם… אני אומרת להם שכל אחד יחשוב בעצמו על רעיון מה הוא יכול לעזור לשבת + יתלבש ויבוא לטעום משו במטבח\לאכול צונט וכו'…, היצירתיות שלהם מפתיעה ומרגשת. והמסר שאני מעבירה הוא שזה מבחירה, זה כיף, וזה כביכול חלק מהדרך להגיע לשבת- אין דרך אחרת.
• עם הזמן לתת לכל ילד תחושה שהוא 'חזק' במשהוא מסוים. שירגיש טוב עם מה שהוא עושה – שהוא יודע לעשות את זה הכי טוב. דוגמאות? ילד בן 7 אצלי שוטף חסה – הוא ממש אלוף. ילד בן 3 – מספר אחד בבית בלסדר את הנעלים של כל המשפחה 🙂 (הילדים צוחקים שהתפקיד של התינוק זה לבלגן כדי שיהיה להם מה לסדר אז הם הכתירו אותו למלך הבלאגן…)
• לאחרונה התחלנו משהוא חדש – במוצאי שבת הילדים לוקחים אחריות! כלומר – אין מה לשאול אותי אם אפשר לצאת לשחק בחוץ או ללכת לשכנים או לקרוא ספר (ביננו – זה זמן שבכל מקרה פחות מדבר אליהם כל הרעיונות האלה, אבל כשאני אומרת את זה זה רשמי) כי כשיוצאת שבת הילדים לוקחים אחריות על הסדר בבית. בגיל שלהם זה כולל להוריד את הדברים מהשולחן, לסדר את המשחקים\ספרים\תיקיות וכו'… אני מבקשת מהם להגיע למצב שאני יכולה לעשות ספונז'ה… לפעמים אני מפרגנת למי שמאד עזר ומאפשרת לו לשטוף כלים או להעביר סמרטוט על הכסאות – שזה פעולות שהם מאד אוהבים לעשות. אבל מדגישה להם שוב ושוב שזה אחריות הילדים , אני לא צריכה לאמר במוצאי שבת מה צריך לעשות – זה האחריות שלהם. למה בחרתי את מוצ"ש? בגלל האמור לעיל שמתי לב שכמעט כל העזרה שלהם בבית היא לפני שבתות או חגים וכו', תמיד יש 'סיבה' שצריך לעזור בבית. וחיפשתי הזדמנות שאין את הכיף של 'לכבוד שבת קודש' וכד' אלא פשוט כי אתם בני הבית! חלק ממשפחה! ומדי פעם אני אומרת להם את זה. אם ילד לא ממש לוקח אחריות – 'אתה חלק מהמשפחה, אתה חלק מהעזרה. המשפחה לא יכולה להתנהל בלי שבני הבית לוקחים אחריות על מטלות בבית'

שיהיה בהצלחה!!