שלום יקרה,
כשאנחנו מעלות פוסטים לאתר/ לניוזלטר אנחנו בוחרות כמובן תמונה מתאימה, יש מאגרי תמונות שאנחנו עובדות איתם.
אתמול חיפשתי לאיזה פוסט תמונה שתסמל צער. כתבתי בשורת הנושא של מאגר התמונות "grief" (צער).
הופיעו פרצופים של ילדים בוכים, רקעים חשוכים, נרות, ואחרי שלוש-ארבע תמונות הופיעה התמונה הבאה:
מבהיל.
בתוך אתר תמונות באנגלית, כשכותבים 'צער' מגיעים לתמונה עם כיפה ומגן דוד.
אחרי עוד כמה תמונות, עדיין בעמוד הראשון של החיפוש, הופיעה התמונה הבאה:
כשכותבים 'צער' מגיעים לתמונה שמציינת את ה – 7 באוקטובר 2023 😥
לא נראה שצריך להסביר למה.
צער זה מיד תמונה של יהודי, צער זה תמונה של השביעי באוקטובר.
הדבר המעניין הוא שכשחיפשתי בעבר תמונות שקשורות ליהודים, וכתבתי בשורת החיפוש JEW,
הופיעו תמונות של יהודים הולכים ליד הכותל, של סביבונים וחנוכיות, אבל מהר מאד הופיעה התמונה הבאה, תמונה מאנדרטה לזכר השואה:
ואחר כך התמונה הבאה:
כשכותבים יהודי, מגיעים מהר מאד לתמונות על השואה…
אנחנו בגלות, ארוכה וקשה, וכואבת, ובשנה האחרונה טעמנו, ואנחנו עדיין טועמים מכוס התרעלה במנות גבוהות.
אז אם כל השנה אם נחשוב על זה – נטבע בעצב.
אבל יש תשעה ימים בשנה, בהם מבקשים מאיתנו לעצור ולחשוב על זה יותר – כדי שנחוש את החורבן ונוכל לבקש ולהתפלל על גאולה.
וכמו השיר שכתבה השנה בחורה בשם תהילה סיאני השנה בי"ז בתמוז, שזכה לתהודה אדירה:
אף אחד לא צריך
להסביר השנה
למה צמים
כשנפרצת
חומה
—
נראה שהשנה גם לא צריך להסביר למה אנחנו מתאבלים בימים האלו, ולהדגים מה זה אבל ומה זה צער.
רק אולי אנחנו צריכים לקחת צעד קדימה, ולזכור שכל הצער, היגון, המוות, הטבח, האומללות, השבי, החולי הגופני והנפשי, בלבול הדעת, חוסר הבהירות, והטשטוש בכל תחום –
הוא המשך ישיר לחומה שנפרצה אז, ולבית המקדש השרוף.
שנזכה לראות במהרה איך נבנית החומה מחדש, ובתוכה בית המקדש!
כמה עצוב..
וכמה נכון
כואב בטרוף ואמיתי…
תודה על העוררות לצד התקווה