פתאום ראיתי את השם שלה על מודעת אבל—

שעת ערב מאוחרת. אני על האוטובוס, בירושלים. מהחלון, אני רואה לפתע מודעת אבל. השם מוכר לי… אני מסתכלת שוב. מספיקה לקרוא בחושך, רגע לפני שהשם נעלם לי בעיקול הדרך: רחל הופמן. ראיינתי אותה… בשנה שעברה. הריאיון חוזר אלי. סלון אברכי טיפוסי. מואפל מעט. אפילו את התפוחים אני זוכרת. ויותר מכל, זוכרת את העדות… רחל היתה […]