תגית: סיפורת

מתוסכלת

1. מְקַוֶּה שֶׁתֹּאהֲבוּ אוֹתִי בַּגִּרְסָה הַחֲדָשָׁה, כִּי אַחֲרֵי כָּל זֶה, אֲנִי לֹא אוֹתָהּ אַחַת. שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר כְּשֶׁהָאִיּוּם יִגָּמֵר וְנַפְסִיק לְהִסְתַּתֵּר תִּפְגְּשׁוּ אוֹתִי עִם כַּמָּה קִילוֹגְרָמִים יוֹתֵר. 2. מַדְהִים אוֹתִי לַחֲשֹׁב שֶׁכְּשֶׁתִּכְנַנְתָּ אֶת כָּל זֶה וְלָקַחְתָּ בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת הַדְּבָרִים הַמַּשְׁמָעוּתִיִּים כְּמוֹ הַבָּלִיסְטִים, הַפְּגוּעִים, וְהַחֲרָדוֹת שֶׁל הַיְּלָדִים. זָכַרְתָּ גַּם אוֹתִיוְאֶת יְמֵי פַּרְנָסָתִי הָאֲבוּדִים.

מתקרבת

1. הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁאָבִין שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּרְגִּישִׁים כָּל הַזְּמַן אֶת מָה שֶׁאֲחֵרִים לֹא מַרְגִּישִׁים אַף פַּעַם. 2. הַלְוַואי וְתִתְּנִי לִי לִהְיוֹת. אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לָקַחַת כְּלוּם אֲבָל לְהָצִיץ מֵהַחַלּוֹן לִפְעָמִים. 3. יַלְדָּה שֶׁבִּי. יוֹתֵר לֹא אֶתְעַיֵּף מִכָּל תְּשׂוּמֶת הַלֵּב שֶׁאַתְּ דּוֹרֶשֶׁת. הַיּוֹם הֵבַנְתִּי, שֶׁזֶּה הַדָּבָר הֲכִי קָרוֹב לְאַהֲבָה, שֶׁאַתְּ מְעִזָּה לְבַקֵּשׁ.

פרק 60: מקומות ריקים

השולחנות המלבניים היו ערוכים חגיגית בצבעי שחור וירוק תפוח, אגרטלים מוזהבים נצבו במרכז כל שולחן, עמוסים בפרחים חיים. אחיותיו וגיסותיו של החתן ישבו סביב שני השולחנות הקרובים יותר למחיצה. בשולחנות האחרים נשארו כמה וכמה מקומות ריקים. נעמה, הבת השניה של ישי, הניחה על השולחן מגש דגים. "נראה לי שצריך לעזור במטבח." אמרה יעל למירי, ביתה […]

מעזה להיות: בוחרת

1. בּוֹחֶרֶת לָצֵאת מֵהַכְּאֵב הַזֶּה לֹא שֶׁיֵּשׁ לִי מַשֶּׁהוּ נֶגְדּוֹ, דַּוְקָא לָמַדְנוּ לְהִסְתַּדֵּר. פָּשׁוּט הַחַיִּים מְחַכִּים לִי. 2. הַיֹּפִי הַנִּשְׂגָּב בְּיוֹתֵר שַׁיָּךְ לְאֵלֶּה שֶׁעַל פְּנֵיהֶם כְּאֵב. וְהוּא מֻנָּח בְּרָכוֹת, שַׁלְוָה וְהַשְׁלָמָה. 3. כּוֹאֵב, אֲבָל כְּאֵב הוּא חֲתִיכַת מָנוֹעַ.

מעזה להיות 2  והפעם: מתחשבנת

1. בַּעֲבוֹדָתִי בַּשַּׁבָּ"כּאֲנִי עֲסוּקָה כָּל הַיּוֹםבְּלִגְלוֹת מִי חָשׁאִי חִבָּה כְּלַפַּי. בָּא לִי לַעֲבֹר לַמַּחְלָקָה הַשְּׁנִיָּהבָּהּ מְחַפְּשִׂיםאַחַר אֵלֶּהשֶׁמַּצְפִּינִים אֶת אַהֲבָתָם. אַף פַּעַם אֲנִילֹא מַמָּשׁ יְשֵׁנָהגַּם בַּלֵּילוֹת. עֲסוּקָה בְּלִתְפֹּסרְסִיסֵי תַּת מוּדָעשֶׁפְּזוּרִיםבַּחֲלוֹמוֹת. רוֹצָה לִזְרֹקאֶת הַשֵּׂכֶלהַחֶשְׁבּוֹנוֹתהַדְּאָגוֹתהַמֵּרוֹץ לְהַצְלָחָה. לְכַמָּה זְמַןשֶׁאַצְלִיחַלְהַנִּיחַ דַּעֲתִיאֶצְלְךָ.

פרק 57: פלאפל מעשר עד חמש

בדרך כלל אנשים חווים הקלה כלשהי בנוכחות המנחמים, או שבעיקר מחכים שהשבעה תסתיים? כמו משום מקום קפצה לה השאלה הזו לראש. "לא ידענו שהייתה לכם עוד בת." אמרה שולי גרינבוים, השכנה ממול. דיבורים שקטים נשמעו מהסלון. אבא נמצא שם, והאחים ושכנים שנכנסו. כהן, השכנה שבאה לפני כן, הייתה רק הסנונית. אחד מהמשלימים למנין של מנחה […]