הבית המאזן. וגם: לא תמיד "את נראית טוב" זו מחמאה
שבי ביקשה שאספר יותר על השהות שלי בבית מאזן. אז אני מספרת, ואגיד קודם כל, כל המילים שלי נכתבות הן מתוך חוויה אישית, ואין לקחת אותן ככלל. בבקשה. הבית המאזן הוא מקום חלופי לאשפוז. זאת אומרת, הוא מיועד לבנות שמתמודדות עם הפרעת אכילה כלשהי וזקוקות למסגרת איטנסיבית ברמה כזו או אחרת של אשפוז. בנות שצריכות […]
מתאזנת —
הלכתי להתאזן. יום אחד הבנתי שאני חייבת את זה, הבנתי שבלתי אפשרי לי להמשיך את החיים במתכונת הזאת. שמתי סטופ לגיהינום. החלטתי; הולכת להתאזן. המחשבה שלי הזו לא הובילה מיד לעשייה הנכונה. היא רק היתה קצה קצה הדרך, תחילתו של מסע חדש, זר. הו, אלוקים. רק הוא יודע את דרך החתחתים שעברתי עד שהגעתי הנה.רק […]
את באמת חושבת שאת שמנה?
"אני לא מבין" סח לי אבא יום אחד, "את באמת חושבת שאת שמנה?" לא הייתי מוכנה לשאלה שכזו, לא ידעתי לענות. "אני לא מבין, חגית" אבא היה רציני מאוד. תקע בי מבט כואב, שואל, "תראי אותך, את כל כך רזה. מקלה. מה הסיפור שלך עם ההפרעה הזו?" שתקתי. לא ידעתי מה לענות. אני באמת חושבת […]
אסור לי לצום
ערב יום כיפור. אני מקבלת פסק הלכתי שאסור לי לצום, אפילו לא בשיעורים.אני נזכרת איך לפני תשעה באב, אמא באה והודיעה לי שגם השנה, כמו בשנה שעברה, נאסר עלי לצום,עיניה היו כאב. לא רציתי לראות בהן, לא רציתי לראות עוד כאב."בעזרת השם ביום כיפור תוכלי לצום כמו כולם" היא מצצה תקווה יפה, פיזרה אותה לעברי.חייכתי. […]
מה, את לא מסוגלת לאכול פיצה?
מה? את לא יכולה לאכול? לא מסוגלת להכריח את עצמך לשבת על מגש פיצה טעים ומפנק?" כשמישהי כתבה לי את השאלה הזאת, באינסטינקט שלי עניתי לא. לא כעסתי עליה, בכלל לא, אבל כן הרגשתי תחושת זעם קטנטונת כלפיה. לא! אני לא יכולה לאכול, לא. חשבתי על זה שוב, התבוננתי בשאלה, השתקתי את האינסטינקט שבער בי, […]
נעים להכיר: חגית כץ
שלום לכולן. המסע שלי לא התחיל היום. ולא אתמול, ולא שלשום. הוא לא התחיל גם שנה שעברה, ולא לפני שנתיים. ובכל זאת היום אני פותחת אליו פתח, מגרדת מעט מהחנק שבו. באה להיות. ובכל זאת היום אני נותנת לו, מאפשרת לו הצצה קטנה אל מה שקורה בו, אל מה שקרה, אל מה שהוא אני. אליו. נעים […]
