happy end

רציתי לומר לך,

ובעצם גם קצת לעצמי,

רציתי לחבק אותך,

וכן, גם את ליבי שלי.

רציתי לצעוק בקול לכל העולם!

לספר את מה שיודעים אולי כולם…

רציתי לצעוק, שנפסיק לדעת,

שנתחיל להרגיש!

שאנחנו פשוט-נשמות,

והגוף הזה הוא רק מעטפת,

ושאנחנו 100% אנושים-

כשקשה לנו, שאנחנו מתבלבלים בין הבל לערך.

רציתי לצעוק בקול לכל העולם-

שלכל אחד מאיתנו סיפור, מסע,

ויש שבילים שמוכרחים לעבור-

ויש כאבים שצורבים בגרון,

ויש, כן, יש,

אהבה אין סופית שמחבקת אותנו הכי בפנים,

אהבה של מי שערך את הסרט שבו אנו חיים.

ובסיפור שלך, ושלי,

ובהזיה שאתה נימצא בה, וגם בטוב שאתה מואר בו,

בתוך כל הסרט הזה-

אבא נותן יד,

אבא מחבק נשמה שבורה,

ואבא הבטיח-

שבסוף,

בסוף יש אור, סוף טוב,

ואבא מאמין,

מאמין בי ובך-בנו!

שאנחנו אלה שמדויקים לעבור את התיקון הזה-שלנו.

ובינתיים-

תעזרו לי לצעוק לעולם,

תעזרו לי ללחוש לתוכנו פנימה,

שהכל פה זה סיפור אחד ארוך-

סיפור עם סוף טוב,

ממש כמו בסרטים המצוירים,

ממש כמו בדמיונות הרחוקים.

סיפור עם סוף טוב.