שלום,
רוצה להתייעץ אתכן, איך ייתכן שבבית בקרב השכנות והמשפחה אני מרגישה אהודה רצויה, בעלת בטחון , מרגישה טוב עם עצמי, מרגישה שהכוונות הטובות שלי תמיד גלויות, ובמקום העבודה שלי אני מרגישה תמיד גרוע, כאילו אני אנוכית וקמצנית וחסרת מוצלחות, משהו פה בשדר ממש לא מסתדר לי, תמיד הכוונות הטובות שלי פחות מפורשות לטובה, כאילו מסתכלים עלי ואני מוזרה, ואני באמת טיפוס קלאסי וזורם שתמיד מסתדרת פיקס עם כול.
בשנה הראשונה שלי בעבודתי הרגשתי ממש טוב עם עצמי והיה ברור לי שהבעיה בצוות שאיתי בעבודה, אבל לאט לאט התחיל לרדת לי הבטחון העצמי ואני מרגישה הרבה פחות טוב עם עצמי, כאילו השדר מתחיל לעבור אלי .
מציינת שהחברה שלי בעבודה דתית, חילונית , משום מה מהרגע הראשון לא מצאתי חן בעיני המנהלת הראשית ומסתבר שגם השדר הזה עובר.
נותנת דוג': לכל הצוות פה כשיש יומהולדת מתייחסים בברכות או אפילו בחגיגה קטנה, אני פה כבר שלוש שנים ומעולם לא התייחסו ליום ההולדת שלי …
אשמח לעיצות:
- עד שאמצא מקום עבודה חדש
- האם נכון לעזוב עבודה בגלל זה
- איפה יכול להיות שאני לא מפרשנת נכון את הסיטואציה.
- תודה רבה מראש!
אין לי מה לאמר
רק חיבוק
נשמע קשה ולא נעים
קודם כל חיבוק גדול. מאוד לא פשוט להרגיש הרגשות כאלה ביומיום.
קשה להגיד מרחוק אבל אולי כמה נקודות כן תוכלו לעזור:
עולם העבודה באופן כללי הוא מאוד קשוח, הרבה יותר מכל מערכת יחסים אחרת. יש אינטרסים, והאנשים לאו דווקא אנשים עם מידות, שרוצים להיטיב עם האחר…
בתור חרדית, יותר קשה להשתלב בפרט לאור כל השטיפת מח שהאחרים מקבלים מהטלוויזיה והחדשות. אני זוכרת עד היום איך היה לי קשה בתחילת שנות העבודה שכולם הסתכלו עלי כחרדית פרזיטית.. לקח לי זמן להתחזק אבל זה מאוד בנה אותי בסופו של דבר ולמדנו לעבוד יחד.
את כותבת שהמנהלת מההתחלה נותנת לך הרגשה לא טובה. יכול להיות שזה משפיע עליך ואז השדר עובר לעובדים האחרים. יכול להיות גם שלא, וסתם הם לא חוגגים לך יומולדת כי הם הם לא יודעים מתי זה כי את לא ברשתות או כי הם חוששים שזה לא מתאים לך והם מכבדים את המרחק שאת אולי שמה…
לגבי החלפת עבודה. תלוי מה האפשרויות שיש בתחום שלך, אבל זה בוודאי יכול להיות סיבה טובה להחליף
הרבה הצלחה
אני כותבת בזהירות, כי אני לא מכירה אותך ולא יודעת מה קורה אצלכם בעבודה, אבל מה שתפס אותי במה שכתבת הוא דווקא עניין הסביבה השונה שיש לכם, דתיות וחילוניות, כי גם אצלי זה כך.
אולי זה יושב על דברים אחרים, אני באמת לא יודעת, ובכל זאת זורקת כיוון וקחי ממנו מה שמתאים לך. מעניין אותי אם יש לך בעבודה נשים שדומות לך בסגנון, ואיך את מרגישה גם מולן.
לפעמים משהו שיכול להרגיש לנו טבעי ותמים, בסביבה אחרת עלול להיתפס אחרת לגמרי, אפילו כהבלטה של השוני, כשזו בכלל לא הכוונה. וזה לא בהכרח אומר שמישהו נגד הדת או נגד מה שאנחנו מייצגים, אלא שיש קודים חברתיים שלא תמיד אנחנו מודעים אליהם.
אני אומרת את זה גם מתוך דברים ששמעתי אצלנו במשרד (ממשלתי). שלא רצו לקבל את הסגנון החרדי הקלאסי (אולי איך שתיארת את עצמך) כי לפעמים נוצר רושם של קטנוניות, נוקשות או התעקשות על דברים שבעיני הסביבה הם מובנים מאליהם. אני לא אומרת שהרושם הזה תמיד מוצדק, ובטח לא שכל מי שמתנהלת כך באמת כזאת, אבל למדתי שיש פער בין איך שאנחנו מבינות את ההתנהלות שלנו לבין איך שהיא נחווית מבחוץ.
שוב, אני מאד נזהרת במה שאני אומרת, כי אין לי שום עניין להטיף לחנפנות לצד השני. לא צריך לוותר על ערכים או להתערבב עם כולם, אבל כן כדאי ללמוד קצת את השפה של הסביבה וללהטט בין העולמות: להיות רגישה לניואנסים, לדעת מתי להסביר ומתי פשוט להמשיך הלאה, לשמור על הגבולות שלנו בלי להפוך כל שוני לאירוע. לפעמים חיוך, נעימות וקצת טקט עושים את כל ההבדל. לא כי אנחנו צריכות למצוא חן בעיני כולם, אלא כי זה אפשרי.
למשל, עובדת שתתחיל פתאום להתפלל מנחה במשרד עלולה לעורר אי נוחות מסוימת, לאו דווקא כי מישהו נגד תפילה, אלא כי בתוך הסיטואציה המסוימת זה עשוי להתפרש כהבלטה של השוני. זה לא אומר שהיא עושה משהו פסול או שהיא צריכה לוותר על התפילה, אבל הרושם לא טוב. זו רק דוגמה. יש עוד המון דוגמאות: כשרות, השתתפות במתנות, הימנעות מאמירת בוקר טוב וכו'
אני באמת לא יודעת אם זה הסיפור אצלך, אבל הייתי בודקת את הכיוון הזה גם כן, בלי להניח מראש שהבעיה בך ובלי לפסול את האפשרות שיש משהו קטן שאפשר לדייק בהתנהלות.
אני השואלת , ותודה לך על התגובה הארוכה, אבל זה ההפך ממני, שום הבלטה דתית או הדגשה של שוני, גם מבחינת לבוש אני די אופנתית ועדכנית , משתפת על חיי, לא מסתגרת ולא מעירה הערות שקשורות לדת.
יקרה,
את מתארת מציאות כואבת וקשה
ויש כאן כמה נקודות משמעותיות שממש בולטות:
המציאות היא שאת בסדר באופן כללי במערכות יחסים, מתקשרת טוב, ומאמינה לעצמך שאת טובה ולאט לאט מתחילה להאמין לאחרים שאולי משהו בך 'מקולקל' ולא בם. ההקטנה והחוויה הכל כך שלילית מעצמך בסביבה הזאת.
זה ה'אסון' כאן.
וזה מצב שצריך להפסיק כמה שיותר מהר.
(ובכוונה לא נכנסת למונחים מקצועיים, כי שומעת כאן כל כך מעט, אבל זה יכול להתאים לתופעה של גייזלייטינג, נרקסיסים של מנהל, התעמרות בעבודה וכו')
אם את יכולה לומר לעצמך: אני טובה ובסדר גמור, גם כשהמנהלת לא מחבבת אותי. אז את יכולה להמשיך שם.
אבל אם הארס הזה מחלחל בך, ואת מתחילה להאמין בזה, זה כבר משהו שכדאי לנסות לעזור כמה שיותר מהר.
ולכל מי שהביאה כאן את הנושא הדתי- זאת תופעה שקורית גם במקום שהוא כולו חרדי או הפוך…אם יש מנהל עם הפרעה או כל דבר אחר, זה יכול להתלבש על העניין הדתי אבל זה לא הסיפור
אני מסכימה איתך שהנקודה הכי משמעותית כאן היא השחיקה בביטחון העצמי, ושחשוב לא לתת לסביבה לגרום לנו לפקפק בערך של עצמנו.
אבל…הייתי נזהרת מלקפוץ כבר למונחים כמו גזלייטינג, נרקיסיזם והתעמרות, כי מהפוסט לבדו קשה לדעת מה באמת קורה שם.
זה לא בהכרח מעיד על סביבה רעילה. בשביל לדעת, צריך להבין קודם מה קורה שם בפועל. ולעזוב עבודה זה לא כזה פשוט. חשוב להבין את זה לפני שחורצים כאלו הגדרות.
אני השואלת, ראשית תודה לך על התגובה המחממת !
נתת לי כח, והרגשתי שאת מבינה את מה שעובר עלי.
אולי אין אצלינו התעמרות בעובדים, אבל חד משמעי שכולם יודעים שלעבוד אצלינו זה גוב האריות, כיוון שהכל נראה כ"כ יפה מבחוץ אבל מתחת לפני השטח הרבה הרבה פחות טוב, מה גם שהמעמדות לא נקבעים לפי רמת ביצוע העבודה, אלא לפי מציאת חן בעיני המנהלת וכל השאר אחריה , ואיך אומרים לא נפלתי עליה בטוב… כמה שניסיתי לבדוק איפה אני טועה מולה, לא מצליחה , עד שבעלי עשה לי סטופ ואמר לי שיותר את לא בודקת שום תגובה שלה ומנסה לפענח אותה, מה גם שהיא מעריצה עובדות מלאות בבטחון עצמי, אני ברמה הבינונית ויש לציין שבעבודה הזו רמת הבטחון ירדה פלאים.
מאוד מסכימה עם מיכל, זה שזה התחיל לחלחל אצלך, זה סימן שהמקום לא טוב בשבילך,
לא יכולה לומר לך מה לעשות כי אני לא מכירה אותך ואת כל המכלול, אבל אני יודעת מה אני הייתי מבינה שאני צריכה לעשות במצב כזה, אחרי נסיון מר:
עבדתי במקום שהסיפור היה אחר לגמרי, מערכת שמשתנה בקצב מהיר, ואין מספיק אכפתיות על ביצועים ומקצועיות, קצת מזכיר מה שכתבת על מציאת חן, אצלינו זה היה ענין של קשרים, לא בהכרח תליו בבנאדם אחד, היו לי מנהלים שהסתדרתי איתם יותר והיו שפחות, באופן מתמשך הרגשתי שהיכולות שלי לא מקבלות ביטוי והכרה, כי הם מקצועיות, לעומת קשרים שלא היו רלוונטיים לי במקום חילוני לחלוטין, לבסוף הגיע ר"צ ממש לא סימפטי כלפי, לא באתי לו בטוב… ודי התעלם ממני ומרח אותי בלי משימות וכו' התסכול שלי היה ממש גדול, זה התחבר עם ההצטברות של השנים שלפני, אבל למרות שחיפשתי עבודה, לא העזתי לעזוב, אני 'המפרנסת' לא יכולה להישאר בלי הכנסה, בסוף מה שקרה זה, שברגע הראשון שהוא יכל, הוא פיטר אותי (הייתי בהריון כשנכנס אז ברגע שהיה מותר לו חוקית -תקופה אחרי החזרה מחל"ד) מה הרווחתי מהחודשים שנשארתי עם הקושי? כמה שקלים + קושי רגשי מאוד גדול (זה מלווה אותך, את צריכה לבנות מחדש את האמון והרצון שנשחקו במשך כ"כ הרבה זמן) – במבט לאחור הלוואי והייתי מבינה בזמן את ההשלכות ופשוט עוזבת, נראה לי שאפילו כלכלית זה היה משתלם בהרבה (קשה לפרט אבל בהחלט גם כלכלית נטו)
אז בלי לייעץ לך כי אני לא יודעת עליך כמעט כלום, אני במקומך הייתי עושה הכל כדי לעזוב בהקדם האפשרי.
ותעשי חסד- אל תמשיכי לבדוק ולחפש את עצמך איפה את לא בסדר, יש לך כ"כ הרבה הוכחות שהבעיה היא לא בך- הסביבה הטבעית שלך, הבעייתיות הברורה בעבודה שלך- את כתבת אפילו, אין יותר שקוף מזה,
אני יודעת שזה קצת קשה להתנתק מזה אחרי שכבר ערערו לך את הבטחון בעצמך, אבל בבקשה – לפחות תנסי!
מחזיקה לך אצבעות
❤️
תודה יקרה!
גרמת לי לדמוע…