מי כבר הצליחה להטמיע את ההרגל הקריטי לרוקן את חדר האמבטיה מבגדים ונעליים אחרי המקלחת? אצל מי מסדרים את החדרים בבוקר, לפני שיוצאים מהבית? ובאיזה בית ברור שמצחצחים שיניים לפני השינה?
מי שהצביעה באחת מהשאלות הללו מחזיקה בידיה תורה עצומה. היא רק צריכה לשאול את עצמה: איך עשיתי את זה? ואיך זה מחזיק מעמד?
כך היא תוכל לזהות את דפוס העבודה שעובד אצלם בבית, שככל הנראה כדאי לה מאוד לשכפל בתחומים נוספים.
אם את מתקשה להגדיר, הנה לך רשימה של ארבעת החוקים הבסיסיים כדי להקנות הרגל טוב. אותם ניסח ג'יימס קליר בספרו רב-המכר "הרגלים אטומיים”. הם חוצי גיל, מגזר ומגדר, ובמילים אחרות: אנושיים.
החוקים הללו מתכתבים נהדר עם עקרונות ניתוח ההתנהגות היישומי, שעליו כתבנו רבות. הם רק מאורגנים באופן קצת שונה, ויש כמובן גם השגות. קחי רק מה שטוב לך.
אני מודעת היטב לשלל המשתנים שמרכיבים כל פרויקט של רכישת הרגל חדש. התייחסי אליהם כאל טיפים ונקודות למחשבה:
1. הפכו את ההרגל ל„גלוי לעין”
כלומר: נגיש, קרוב אלייך, קצר וקולע.
רוצה שהילדים ישתו מים? השאירי בקבוק מים על השולחן. שיאכלו ירקות? חתכי ושימי בצלחת קרובה.
את המשחה והמברשת הניחי במקום שהעין רואה. את המערכת? תלי קרוב לספרים ולילקוט. את האורגנית השאירי פתוחה ומוכנה לאימון יומי, ואת הקופסה של המשחקים – פתוחה ומוכנה בסיום היום.
הכלל הזה מאתגר למי שאוהבת משטחים ריקים וקווים נקיים, כי אם הכול במגירות ובארונות, איך תראי ותזכרי?
2. הפכו את ההרגל הרצוי ל„מושך”
מים בבקבוק או בכוס עם דמויות אהובות, ירקות חתוכים בצורות מעניינות או מסודרים בפרצוף מצחיק.
רוצה שישתמשו בסבון? שימי סבון בריח אהוב או סבון מקציף.
הכנת שיעורים? צרי זמן איכות מזמן הכנת השיעורים. איסוף משחקים? הפכי אותו לתחרות או למשחק.
פעם פרסמו יוזמה בצורת פח ציבורי שמודה על כל פסולת שנזרקת אליו. ילדים מופתעים התחילו לאסוף פסולת בפארק בשביל התגובה של הפח.
ולא התכוונתי שתהנדסי לך פח שכזה, אבל תחשבי ביצירתיות: איך ניתן להפוך את ההרגל למהנה?
קצף במקלחת לשונאי הטקס הזה? סיפור מהנה בזמן הדחת כלים? זמן קריאה לפני השינה?
כל אלה מנסים לחבר הנאה עם פעילות לא פופולרית, כדי לגרום לה להתבצע.
ולא, זה לא אמור להישאר כך לנצח, אלא עד שההרגל יוטמע. אז הילדים כבר נהנים מתוצאותיו הטבעיות: כיף להם להגיע לכיתה עם שיעורים, הם נהנים לגור בחדר מאורגן, ויש רצף התנהגויות מוכר ומצופה שקשה להתעלם ממנו.
3. הפכו את ההרגל לקל לביצוע
למשל, הכינו את כל הבגדים על הכיסא לקראת בוקר המחרת. הכריזו: ""בואו נשים את המשחה על המברשת” – צעד קטן משותף שמוריד התנגדות.
הגדירו רק שתי דקות תרגול ביום, במקום התחייבות לחצי שעה מראש.
ודאו שהתפקיד מוגדר ופשוט לילד. במקום "תכין שיעורים” לילד מתקשה, פותחים ומסכמים: עמוד אחד של תרגילים בספר חשבון ותשובות במחברת תורה.
במקום "ערכי את השולחן!”, פרטי: "שימי שישה כלים לכל סועד”.
דאגי שתהיה שמיכה אחת עבה שקל לסדר, במקום כמה שמיכות דקות.
אלו הן דוגמאות, והן כמובן משתנות בהתאם לגיל ולרמת ההרגל.
4. הפכו את ההרגל למספק
התוצאה צריכה לתת תחושה של קניין, חוויית הצלחה ותגמול.
אפשר להשתמש בצנצנת שקופה ולהוסיף לתוכה פונפון עד שהיא מתמלאת, לסמן וי על סעיף ברשימת מחויבויות או בטבלת ביצוע, או לתת פרס כלשהו.
לאו דווקא ממתק או חפץ: אפשר זמן למשחק, מילות הערכה ממוקדות או ריקוד משותף.
וגם זה לא נשאר לנצח, אלא חולף עם הטמעת ההרגל, לאחר שחווים הנאה מעצם קניינו ומתוצאותיו הטבעיות.
לארבעת החוקים הללו יש גם הפכים מוחלטים. הם מיועדים כדי להכחיד הרגל גרוע שהשתרש בביתנו:
1. בטלו את התזכורות להרגל – הפכו אותו לבלתי נראה
אל תשאירו חטיפים בהישג יד אם אינכם רוצים לראות את הילדים מנשנשים אחר הצהריים.
נטרלו הסחות דעת משולחן הכתיבה או מהרקע בזמן הכנת שיעורי בית. העלימו את הקומיקסים, כבו את הסיפור המתנגן ברקע.
כפפה על ציפורניים נכססות או פלסטר על אצבע נמצצת – כשיש שיתוף פעולה, כמובן. ולא, חומר מר… 🙁
2. הפכו את ההרגל לבלתי מושך, או אפילו לדוחה
זה נעשה דרך הקניה, הסבר והמחשה.
מכירים את קריוס ובקטוס, החיידקים מהשיניים של עוזי? אם לא – תעשו מאמץ להכיר.
אני מכירה המון ילדים שהספר הזה דרבן אותם לצחצח שיניים. בעקבות הסיפור המוחשי, ההרגל לישון עם החיידקים נראה להם נוראי!
זכיתי לצפות עם ילדיי בסוס פרא ערבי שרק הובא לחווה לאילוף. הוא התפרע באורווה שלו בצורה מעוררת אימה.
אני ניצלתי את האירוע המרגש והשתמשתי בו כדוגמה טובה לאדם שמתפרץ, צועק וטורק דלת כשלא נותנים לו את מה שהוא רוצה.
הדרמה הזו עזרה לנו להפוך את ההרגל לבלתי מושך בעליל. זה היה קוד מתזכר בבית: „רק לא סוס ערבי”, „מה זה? סוס ערבי?” ועוד כהנה. בעזרת שאר הכללים, ההתפרצויות הוכחדו כליל בס"ד.
חוויית עייפות הבוקר ואזכורה מסירות את החן מדחיית שעת השינה. בשיטות גמילה שונות מייצרים גועל מהסיגריה ומהעשן שלה. כשגומלים ילד, מורידים טיטול באופן סופי, כדי שיחווה את חוסר הנעימות שבבגד מלוכלך או רטוב.
באופן כללי, הרעיון הוא לקשור בין ההרגל לחוויה לא נעימה, שמכבה את המוטיבציה להרגל ההוא.
3. הפכו את ההרגל לקשה לביצוע
אם אינכם רוצים לראות את המתבגרים שלכם נמשכים אחר תרבות הטכנולוגיה, אל תשאירו מחשב פתוח ואינטרנט קבוע.
אם צריך לפתוח מחשב, לשאול רשות, לבקש את הקוד, לבדוק טעינה, לחבר את הסטיק וכו' – זה הופך להיות טקס שגורם לנו לחשוב פעמיים לפני שימוש ביצור המסוכן הזה.
כשלא רציתי שהקטן שלי יתחמק החוצה, פשוט העלמתי בשקט את הנעליים שלו…
4. הפכו את ההרגל לבלתי מספק
דאגו שלא יהיו לו תוצאות טובות למי שמבצע אותו: אפס תגובה כלפי שיח לא מכבד, התעלמות מדרישה אגרסיבית, החרמת משחק נחשק למשך תקופה משמעותית אחרי שאמא נאלצה לאסוף.
זה סוג של ענישה, ואנחנו מעדיפים שהיא תהיה פועל יוצא של ההרגל ולא תגובה יזומה מצידנו. כמובן, לא תמיד העניין הזה אפשרי.
ככלל, ברור לי שלא בכל ההרגלים נצליח להיות יצירתיים ולמצוא איך ליישם את כל ארבעת החוקים כדי להטמיע או להכחיד הרגל. אבל באופן תיאורטי ומעשי, זה הפורמט העובד.
התפיסה המרכזית של הספר מדגישה כמה עקרונות בסיסיים:
שינויים דרמטיים בבת אחת נכשלים בדרך כלל. שיפור קטן של אחוז אחד מדי יום מביא לאפקט מצטבר, כמו ריבית דריבית לאורך זמן.
אם הילדים, במשך תקופה ארוכה, עדיין לא מפנים בגדים מהמקלחת, אבל למדו לתלות אותם במקום לזרוק על הרצפה כדי שלא יירטבו – זה קצה של שינוי שצריך לראות וליהנות ממנו.
העיקר הוא התהליך. אם הוא מודע, נראה ומדובר, הוא מייצר תרבות של עבודה על שינוי. וזה מה שחשוב: חוויית ההתקדמות והמסוגלות.
מה שמביא אותנו לחלק החשוב בסיפור הזה, והוא יצירת הזהות הרצויה:
במקום "אני מנסה לקרוא ספר שלם” – "אני אדם שקורא”.
במקום "אני עובדת על סדר” – "אני מסדרת, ואפילו מסודרת”.
"אתה ילד נקי”.
"את זריזה וממוקדת”.
אם אני כבר משוכנעת שזה מי שאני – עובדה שזה כל כך חשוב לי – אני אהיה כזו. צריך רק סבלנות בשביל התהליך.
להארות, הערות ושאלות –
יעל סלע היא מנתחת התנהגות ומומחית להדרכת הורים וצוותי הוראה, בתחום מניעת נשירה' אקלים משפחתי ובית ספרי, הנעה ומוטיבציה.
יעל סלע – [email protected]
תיקון לשוני קטן לכותרת:
הרגלים שמחזיקים מעמד- לילדים
משתמע מהמשפט המקורי שהילדים הם המחזיקים מעמד.