אז מה באמת התפקיד שלנו בימים האלו?
הנה כמה מילים שכתבה לי מישהי בתגובה על הניוזלטר הזה:
"הרב הבר, המשגיח בישיבת אור ישראל, מדבר על זה –
משל למפעל ששכר מנכ"ל חדש כדי לקדם את הרווחים.
המנכ"ל החדש השקיע בחניות מסודרות לעובדים, שיפוץ חדרי האוכל, גדר חדשה לשטח המפעל, וכו'…
בסוף השנה באו לבחון אם הוא אכן שיפר את המאזן של המפעל ואמרו – חניות לעובדים זה יפה מאוד, אבל לא זה התפקיד שלך, לא זה מה שהמפעל שלך צריך לייצר!
גם אנחנו צריכים להתרכז כל אחד במפעל החיים שלו ולתקן שם.
אם זה בחור ישיבה – המפעל שלו זה לשבת וללמוד,
ואם זו אשה ואמא יהודייה – זה בדיוק המקום לשפר! כן, בדיוק, להשקיע בזוגיות וחינוך הילדים!
מה ה' באמת רוצה מאיתנו? שנחזק את המפעל חיים שלנו לגדל את הבית לתורה ולמצוות.
שנהיה נשים ואימהות שמחות, חמות, טובות ומחוברות. זה התפקיד שלנו ועל זה צריך לעבוד.
וכל אחת תמצא איזה קבלה מתאימה לה ומקדמת אותה בדרך לשם…"
בואו ננצל את הימים האלו למלא את התפקיד שלנו –
לבשל אוכל טעים שיחבר את הבית כולו לשמחת הימים, ויגרום להם להתגעגע לר"ה ולא ח"ו להיפך…
להדליק מוזיקה מעוררת ושמחה!
וגם בימים הנוראים – להאיר פנים לילדים, להתנהל בנחת, לשבת על הרצפה ולבנות במגנטים, וגם כשניגשים להתפלל – לעשות את זה בפרופורציה הנכונה.
בכנס שעשינו, סיפרה יעל זלץ, ששנה אחת היא בכתה בתפילת שמו"ע של ר"ה ואחר כך התברר לה שהילדה שלה הסתכלה עליה מבועתת – "אמא, למה בכית?". תקופה ארוכה אחרי זה הבת שלה נכנסה ללחץ בכל פעם כשיעל ניגשה להתפלל…
אז לא חושבת שזה גרוע שילדה רואה את אמא שלה בוכה בתפילת ר"ה, אולי אפילו מבורך, אבל כן חשוב לעשות הכנה לפני זה לילדים, ולהסביר את ההקשר.
ואגב, שלא נצפה מהם לעשות משהו אחר מהתפקיד שלהם במפעל… התפקיד שלהם הוא לשחק, לשיר, לאכול וגם לריב ולכעוס מדי פעם.
וכדי להקל על כל זה… גם השנה מצורף למטה, 'לוח התמצאות' מדהים לר"ה שהכינה אביטל כהן – פסיכולוגית חינוכית וגם חברה טובה 🙂
(ממליצה בחום להיכנס לרשימה שלה פה, היא שולחת רק תוכן מזוקק לאמהות!)
שתהיה שנה שמלאה ברגעים טובים,
ושנזכה פה בשבי רגע להיות קצת שותפים בזה 
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
