לא לכולם החגים שמחים..

ריח החגים כבר מתערבב
הזריזות ביננו כבר התחילו לבשל
טלפונים של שנה טובה
אווירת חג כזאת. אווירת אלול.
חגי תשרי מתדפקים על דלת בית עם ישראל.
משפחות משפחות
אווירת חג
שמחה
מאושרת
ומה אם מי שלא?
בתור ילדה הסתדרתי.
וכשגדלתי כבר לא רציתי שיבוא.
ריח אלול באוויר וליבי מתכווץ לא רק מאיימת הדין. 
ראש השנה שירד מצא אותי תמיד לא מוכנה למכה הזו בלב.
ילדים ואבות חוזרים מבית כנסת לבושים לבן, ואני בחלון. בוכה.
דיבורים, צחוק ורעש עולים מאחד הבתים ומהבית השני שירה סוחפת נשמעת.
ואנחנו? אנחנו לבד. אמא ואני. שולחן קטן. מפה לבנה. כמה סלטים ואיזה דג. 
ויש סימנים וברכות. אבל בשקט. לבד. 
וכשאני מגיעה לבית כנסת ואישה שואלת "אבא שלך הגיע?" והאחרת "אחים שלך איפה?" 
הלב מתכווץ יותר. כי אני? אני חוזרת לבית הריק. 
ויום כיפור עובר דווקא בסדר, אין סעודות ושמחה אבל שיוצא כיפור והבניין מתמלא באבות וילדים שרצים מאושרים לבנות סוכה ולתפוס מקום בחצר הקטנה אני נשברת. הבכי לא עניין של רצון. 
אמא לא רואה את הדמעות בלילות, היא רואה אותי רק מתוחה ועצבנית. ולא, היא לא תמיד מבינה אותי. 
אולי סוכות הוא החג הכי קשה, כי שכולם למטה צפופים בסוכות, בני דודים וילדים משתובבים וצוחקים והקולות הם לא קולות עמומים. אני ואמא בבית. שולחן החג עלוב מתמיד. כמו קורא תיגר למולי 'את פה לבד' 'לך אין שמחת חג'. לשמחת בית השואבה אני נמנעת מללכת לא מסוגלת לכמות השאלות של 'איפה אבא שלך?' 'ראית את המשפחה שלך בריקודים?' ואלו שכן יודעים מצקצקים ושואלים 'קשה להיות כאן לבד , אה?' 
אמא דווקא רוצה ללכת, היא מתעקשת. אבל אני אוותר. אני מעדיפה להישאר בבית מתחת לשמיכה. ולבכות. לבכות את החסר והאין. 'ושמחת בחגך' אמא מזכירה לעיתים ואני שותקת ובולעת ורק מתפללת לאלוקים. 

אולי הייתי היחידה ששמחה לחזור לסמינר , אפילו את המבחנים העדפתי, התפללתי שכמה שמהר יפסיקו להחליף חוויות ולשאול איך היה בחגים. כי בזמן שלכולן יש חוויות מוארות מסוכות מלאות אם תשאלו אותי איך היה אני אוכל לענות- גיהנום.

אז אחיות יקרות שלי אני כאן כדי להזכיר. לא לכולנו החגים שמחים. בבקשה תחשבו על מי שלבד, איך להזמין, איך לשאול או אפילו רק לשלוח איזה דבר מה. להראות שלא שוכחים.
ולאחיותיי היקרות שמזדהות אל נא תיפלו ברוחכן הקדוש ברוך הוא מסתכל עליכן, אוסף את דמעותיכן כי בית המקדש השלישי אינו בנוי מאבנים הוא בנוי מדמעות. וגם שכל השערים נעולים שער הדמעות פתוח ברחמים. 

שיהיה לכל בית ישראל חגים שמחים ומאושרים שכל התפילות יעלו עד כסא הכבוד לגאולה שלימה.