אני ממש אשמח אם יש למישהי נסיון עם ילד כזה ,ילד בן 3
עדין ובישן מאד, ב"ה השנה היתה לו קפיצה מאד גדולה והוא ביום יום נראה כאחד הילדים בגינה ובגן
עם אנשים שהוא מכיר הוא מהמם ופורח!
אבל ברגע שמגיעים למקום שהוא פחות מכיר הוא נדבק ועצבני ורוצה ללכת, בוכה המון ולא זז ממני.
עכשיו במסיבת סוף שנה הוא כ"כ התרגש אבל ברגע שנכנסנו לגן הוא נצמד אלי ורצה ללכת לבית וכמובן שלא השתתף כלום במסיבה 🙁
הגננת גם טוענת שעם המנגנת יותר קשה לו וכל הפעלה שהוא צריך להיות במרכז הוא נמנע ממנה.
אני לא רוצה לשנות את האופי שלו ויש לו ב"ה מלא מעלות אחרות וטובות אבל רוצה לעזור לו להפתח יותר וגם אם לא לשיר במסיבה לפחות להסכים לשבת עם כולם.
אם יש למישהי נסיון ויכולה לתת לי רעיון איך ניתן לקדם אותו מהבחינה הזאת אשמח מאד.
יכולה רק לומר, ששנה שעברה במסיבת סיום של הגן הראשון, לפחות 5-6 ילדים לא שיתפו פעולה בכלל… ישבו צמוד לאמהות
והגננת ממש לא התרגשה ואמרה שזה טבעי וקורה בגיל הזה.
בכל מקרה, אם את נתקלת בקושי הזה בעוד מקומות, כן כדאי להתיעץ עם הגננת איך כדאי לעזור לו
גננת שיח(מאוחר כבר לשנה הבאה)/ קלינאית תקשורת/ספורט טיפולי/שחיה
זה ילד ראשון שלך?
אצלי כולם כאלו, אני כבר מגיעה מוכנה למסיבות…
לא עשיתי עם זה כלום כי גם בעלי וגם אני לא הכי זורמים בעולם, אז חשבתי שככה זה, אבל אולי כן אפשר?
זה סטנדרטי ורגיל,
בגיל הזה הם עדיין בישנים ולא תמיד משתפים פעולה.
צריך להפריד בין סיפור המסיבה לאיך שהילד מתנהג בזמנים אחרים
כי לשבת על אמא במסיבה בגיל כזה זה תקין ונורמלי וקורה
אם בלי קשר את רואה בישנות שמפריעה לתפקוד זה משהו אחר
גיל 3 זה עוד קטן. ולא נשמע כאן שום דבר חריג במיוחד.
פשוט לא לעשות מזה עניין
זה לא ילד ראשון שלי
ובאמת הילדים הקודמים שלי שופעי ביטחון עצמי
לא מפריע לי המסיבה
אבל במסיבה שמעתי שגם בגן באופן כללי קשה לו להיות במרכז ביום יום ולכן חשבתי שמדובר על בעיה שמפריעה כבר לתפקוד ואני מחפשת לעזור לו
השאלה היא למה את רואה בזה בעיה?
לא כל הילדים הם שופעים ביטחון או מעוניינים להיות במרכז,
יש כאלו שיעדיפו לשחק עם חבר שניים,מאשר משחק סוער עם מלא ילדים.
מה שאת קוראת לו עזרה יכולה להתפרש כניסיון לשנות את טיבעו.
יש לי בת כשהיא היתה קטנה היא היתה מסוגרת מאוד(כל בוקר היא היתה בוכה שנפרדתי ממנה במעון עד גיל 3,כל שנה מחדש!)היא היתה מגיעה למקומות חדשים או שהיא לא ראתה אנשים מוכרים זמן מסויים-היא היתה פשוט מסתגרת.
גם היום זה ככה אבל,גיליתי שכשאני/בעלי לא בסביבה היא מדברת,צוחקת,במרכז העיניים.
הייתי צריכה לתת לה זמן לחכות שתגדל עד קצת(מציינת שהאח שמעליה שופע ביטחון עצמי מגיל אפס)
עכשיו את צריכה לבדוק איך הוא בהתנהלות מול חבר/שניים-משחק?משתף פעולה?-יכול להיות שהוא צריך קבוצה קטנה.
אולי מבחינת ויסות קשה לו?שנוגעים בו/רעש/אור
אולי צריך לבדוק ראיה/שמיעה?
תנסי לשלול את הדברים הללו,כי לפעמים בגלל הדברים האלו אנחנו חושבות רחוק כשבעצם הפיתרון הוא מתחת לאף…
בהצלחה!
הבן שלי היה ממש כזה,
אני לא מתפלאת כי אני בעצמי הייתי ביישנית מאד
ולכן גם מאד הבנתי אותו…
מה שעשיתי, שידרתי לו כל הזמן שזה בסדר, ומותר להתבייש.
אפילו אמרתי לו את זה במפורש, לפני שהיינו מגיעים למקום זר היית אומרת לו: "יכול להיות שבהתחלה קצת תתבייש, זה בסדר, הרבה פעמים מתביישים כשמגיעים למקום חדש, ואחרי קצת זמן מתרגלים וכבר לא מתביישים".
ראיתי שזה ממש הרגיע אותו ועזר לו
ועם הגיל הוא הלך והשתחרר
היום הוא ממש לא ילד ביישן.