היי אשמח לחוכמת ההמונות אני אישה צעירה לבעל אברך עם תינוקת בת שנה
קשה לי מאד עם הנושא של כולל ערב, אני מש מרגישה קרועה בנושא
ואני רואה שסביבי כול הבעלים הולכים לכולל ערב והנשים שלהם בסדר עם זה
אני מרגישה שאין לנו כמעט זמן משותף
אני קמה מוקדם לפני בעלי ויוצאת לעבודה
בצהריים שאני חוזרת הוא ישר יוצא לכולל
בערב יש לנו זמן ממש קצר עד שהוא חוזר ולאכול ארוחה עיקרית שלהיום,
ואז הוא ישר יוצא לכולל ערב כשהוא חוזר אני כבר ממש עייפה ומבחינתי סיימתי את היום…
אני מלא פעמיים מתעצבנת על הכולל ערב ואז יש לי נקיפות מצפון שאין לי אהבת תורה
בנוסף ממש קשה לי שאין זמן לכלום זמן לעצמי כמו התעמלות וזמן משותף כמו קניות חשובות לבית הליכות סידורים לבית
אני קרועה כי בסוף כמה שאני עצבנית וקשה לי עם החוסר זמן משותף אני כן מרגישה שזה עושה לי טוב הזמן הריק הזה בערב אני שמה הרצאה באוזן ומשתדלת אז לתקתק את הבית או לעבוד על כל מיני דברים שלא מספיקה במשך היום,
ושבעלי בבית בערב לפעמיים הזמן סתם נמרח ואין לי מדי תמריץ לעבוד
אני מרגישה קרועה ולא ברור באמת לי מה אני באמת רוצה אשמח לעצות
גם לי היה מאוד קשה עם זה ולכן מה שראיתי שנכון לנו לעשות זה קבענו יום קבוע שבו הוא נשאר בבית ולא הולך באותו יום ואז זה היה היום שלנו יצאנו לקניות/ הליכות/ סתם התמרחות- הכל היה אפשרי.
זה גרם לכך שכל השבוע הייתי מחכה לאותו היום.
בוללללללל
מזדהה איתך
בדיוק שפכתי את זה לבעלי,
ההבדל הוא שבעלי התחיל לצאת כעבור 4 שנים מהחתונה ואני לא מתרגלת, מפונקת:)
מרגישה שהכל נהיה עמוס, עסוקים רק ב'לנהל' את הבית
ואין מתי לצאת כי להפסיד מהבוקר זה אומר שיורידו בכסף…
מצד שני כמו שכתבת זה מועיל ומסדר את היום ובכלל, תורה…
מה שהכי קשה לי- כשהוא חוזר אני מתה מעיפות ואין לי כח לכלום..
בעיקרון מצב שבו בני זוג בקושי נפגשים הוא מצב שעדיף לשנות
דבר ראשון תבררי עם עצמך מה את באמת רוצה
אני ממש מזדהה, בתחילת זמן קיץ בעלי התחיל גם כולל ערב ואני עוד לומדת את עצמי איך אני עם זה…
באמת קשה והבדל גדול בחיים!
מה שלי עוזר, זה החלטה של שתינו כשאני מרגישה שכשהיום צריך לצאת – ולא משנה לאן – אז נצא, בלי נקיפות מצפון.
זה עוזר לי פסיכולוגית, ועוד לא קרה מעשית.. .אז לא יודעת אם באמת יקרה שנצא בל נקפיות מצפון… אבל להתחלה זה מרגיע 🙂
חשוב קודם כל לדבר על התחושות האלה, לראות האם לדוגמא יום שישי בבוקר יכול לענות על הצורך של זמן ביחד
או להחליט על ערב בשבוע שהוא ערב שלכם שבו הוא לא הולך לכולל.
אין טעם להסתכל מה כולם סביבך עושים, אתם צריכים לעשות מה שטוב לשניכם
ווואו!!!! כמה שכר יהיה לך!
אין לי עיצה אבל אני מעריצה אותך:)
אני אשתף אותך מהנסיון האישי שלי ,
בעבר שהייתי במצב כמו שלך היה לי קשה מאד .
בנוסף בהתחלה עדיין לא היו לי ילדים וגם השתעממתי קשות …ואח"כ עם הילדים הקטנים הרגשתי ממש בודדה במערכה:)
הייתי מאד טעונה לגבי הכולל ערב, בייחוד ששמעתי מנשים אחרות איך הן מוסרות נפש לתורה וכו' .
אבל אז בעלי צמצם את הכולל ל-3 פעמים בשבוע , ופעמיים בשבוע היה בערב בבית . עם הזמן היה לי קל יותר והיום אני שמחה ממש שהוא הולך ואפילו מדרבנת אותו לצאת ( בעדינות כמובן…) אצלי לא היה זבנג וגמרנו , זה תהליך ובחיים צריך סבלנות . ותדעי לך שאת לא היחידה בסירה הזו.
וואווו
מזה מבינה אותך.
היה לי הרבה שנים מאד קשה עם זה (עכשיו הץרגלתי)
מה שאז עשינו, תקופה די ארוכה,
שהוא נשאר ללמוד אחרי הכולל עוד איזה שעה\שעה וחצי ואז חזר הביתה עד הלילה.
וכך, גם היה לנו זמן לעצמינו בלי הגבלה וגם הוא למד ואני עשיתי דברים בבית..
רק אציין, שלא היה לנו אז ילדים (לא ילדתי דקה אחרי החתונה:) לכן זה התאים, אבל אולי גם לכם זה יתאים.
כן היה לי קשה שלא ראיתי אותו כזה הרבה שעות, אז לפעמים הייתי מחכה לו מתחת לכולל של הצהרים ומלווה אותו לחברותא של הערב. כך היה לי מפגש קצר בין לבין (למרות שהכולל שלו היה רחוק יחסית, איזה עשרים דקות הליכה לפחות)
ספציפית הוא למד עם בחור, בחינם, שהיה צריך את זה, וגם לבעלי זה נתן סיפוק וסגנון אחר של לימוד..
הרבה כח!!
זה באמת קשה, ואת גבורה גדולה!!!
עצה טובה שקיבל בעלי מהמשגיח בישיבה שלו לפני שהתחתן, וזה עובד מקסים מעל 10 שנים:
תלמד 4 ימים בכולל ערב וערב אחד תהיה בבית.
חוק.
אם אתם רוצים להוסיף את הערב הזה ללימוד תורה- תלמד בבית.
אנחנו מחכים לערב הזה כל השבוע……
נראה לי שאת לא סגורה על עצמך מה את מעדיפה,
מצד אחד קשה לך לבד ואת מרגישה בודדה וכבולה לבית (מכירה את זה היטב ומזדהה!!)
מצד שני חשוב לך הלימוד ואת גם לא רוצה לקחת על המצפון שלך את ביטול התורה, וחבל לך על הזמן שיתבזבז
הכי כדאי שתשבי עם עצמך להחליט מה באמת חשוב לך ומה באמת את רוצה,
רק מציינת שאפשר למצוא אולי נוסחת ביניים, שהבעל ילך לכולל ערב ויחזור יום אחד בשבוע / שבועיים מוקדם, ואז תוכלי להיות איתו / לצאת לקניות וכו..